קרסו וגבעתיים נאבקות על פרויקט תמ"א 38

מנכ"ל קרסו נדל"ן, דן פרנס

בהתאם להגדרתו סעיף מספר 23 להוראות תמ"א 38 קובע כי מוסד תכנון מוסמך לאשר תכנית מפורטת שמטרתה חיזוק מבנים כנגד רעידות אדמה, וכן להחליט לשנות חלק מההנחיות של התוכנית הארצית (תמ"א 38) בין היתר בהיבטים של היקף שטחי הבניה, מספר יחידות הדיור, גובה המבנה, קווי בניין, עיצוב אדריכלי ותקני חניה. אלא שבניסוח הסעיף לא הוגדר מיהו המוסד התכנוני, וכאן נכנסת הפרשנות. לפי העותרים הסמכות קיימת גם לוועדה המקומית.

התכנית של קרסו בגבעתיים פורסמה להפקדה במאי 2016 במסגרת תמ"א 38/2 להריסה של 4 מבנים הכוללים 32 יח"ד ברחוב המאבק 4-10 בעיר גבעתיים והקמה של מגדל בן 18 קומות אשר יכלול 82 יח"ד. התוכנית הופקדה כך שהוועדה מימשה את הזכויות מכוח תכנית תמ"א 38 ובהתאם לסעיף 23. לאחר ההפקדה, ועדת הערר המקומית דנה בהתנגדויות ואישרה את התוכנית בכפוף למספר תיקונים.

על החלטות הועדה המקומית הוגשו 3 עררים ובינואר 2018 התקיים דיון בועדת הערר המחוזית ת"א וזו החליטה לקבל את העררים ולבטל את התכנית מכיוון שטענה כי הוועדה המקומית אינה מוסמכת להסדיר זכויות תמ"א 38 מתוקף סעיף 23. מתנגדי התכנית טענו, כי יש להתנות את התכנית באישור הועדה המחוזית בין היתר היות והתכנית כוללת סמכויות שאינן בידי הועדה המקומית. כמו כן הם טענו, כי התכנית הקנתה שטחי בניה שאין ביכולתה לקבוע במסגרת תכנית מקומית, לרבות שטחים מכוח תמ"א 38. בקשה שהוגשה לערער על ההחלטה לוועדה המחוזית נדחתה, ובעקבות זאת הוגשו העתירות.

בעתירה שהגישה קרסו נדל"ן, באמצעות עורכי הדין עופר טויסטר ואייל אוליקר נכתב בין היתר, כי הפרשנות של ועדת הערר סותרת את מגמת החקיקה של השנים האחרונות להרחיב את סמכות הוועדות המקומיות. עוד נכתב, כי להחלטה זו יכולות להיות השלכות רוחב על התכנון הנקודתי בישראל, שכן תכניות נקודתיות רבות להתחדשות עירונית, אשר עד כה נערכו בוועדות המקומיות, יועברו לוועדות המחוזיות, תוך יצירת "פקק" תכנוני בוועדות המחוזיות. עוד הם טענו, כי מדובר בפרשנות שגויה של החוק, המביאה לתוצאה אבסורדית שבה ועדה מקומית אינה רשאית לאשר במסגרת תכנית את מה שהיא רשאית לאשר במסגרת היתר בנייה.