ארכיטקט עם ידיים ביוניות: העתיד המגניב של העיצוב התעשייתי

"אני לא מבין את העיר הזאת לפעמים", אמר נהג המונית שלי, בעודו מנסה להשתלב בתנועה היוצאת מנמל התעופה הבינ"ל בדאלאס פורט וורת'. "לפעמים נראה לי שבכלל לא תכננו את העיר הזאת. שהשכונות פשוט צמחו אחת אל תוך השנייה". גם תל אביב נראית ככה, אמרתי, ונאנחנו שנינו. לו רק ידעתי שתוך כמה ימים אשב מול מסך ואראה במה עיני את הטכנולוגיה שתבטל את הטעויות האלה, שבערים הבאות לא תבוא החוכמה רק לאחר מעשה. המסך היה אחד מני מאות שמילאו את חלל תערוכת SolidWorks World 2019, אירוע הדגל של חברת דאסו סיסטמס - בה נחגגים החידושים בתוכנת סולידוורקס, מהפופולריות ביותר לתכנון, עיצוב, שיתוף והכנה לייצור.

מה מייצרים בעזרתה? ממוצרי חשמל ביתיים פשוטים ועד לכלי רכב, כלי טיס וכלי שיט. בהיותה פחות יקרה ממקבילותיה, הפכה לבחירה הראשונה של מעצבים ומייקרים רבים. למעשה, גם ג'ק דורסי (מייסד טוויטר) וג'ים מקלווי בנו בעזרתה את סורק כרטיסי האשראי של סקוור.

עיצוב תעשייתי לא נשמע כמו משהו שיכול להיות מגניב. אבל דאסו סיסטמס התאמצה מאוד. ואם לשפוט לפי התלהבות הקהל, נראה שהצליחה. מופע הפתיחה של הכנס נראה כאילו נשלף מספריית השיווק של אפל וסמסונג: מוזיקה אנרגטית, וידאוגרפיה של הופעת רוק, וכל אחד ואחד מהדוברים נראה משולהב ביותר.

ז'אן פול באסי על הבמה צילום: ניצן סדן

ז'אן פאולו באסי, מנכ"ל חטיבת סולידוורקס בדאסו סיסטמס, עלה והציג תמונת קונסטרוקציה גלגלית משונה; ספורטאי קנדי שהפך למשותק בעקבות תאונה עיצוב ובנה אותה בעצמו; מסתבר שזהו כיסא גלגלים לשטח קשה - משהו שהיה מצריך הון עתק ורצון טוב של זרים כדי להפוך מחלום למציאות לפני עידן סוליד, אמר. מאחורי המלל השיווקי עומדת המציאות: תוכנות כאלה נותנות לאנשים יכולות מבורכות. באירוע חשף באסי כלי חדש שמסייע בשיתוף רציף בין היוצר והמייצר בכל שלבי התכנון, העיצוב, הסימולציה וההרכבה.

ואז הוצג חידוש שימושי ביותר: יכולת לשלב בסוליד שכבות מידע בשלב תכנון המודל, כדי שמהנדס ידע בנקודה מאוד מוקדמת בתהליך שהתוצאה הסופית תהיה בעייתית. למשל, חישבו על גשר למכוניות שעובר בקרבת שכונת מגורים. עד כה, היה נבנה הגשר תחת מגבלות עירוניות שהגיעו בדרישת העבודה. איך ידעו בעירייה שזה עבד? אם לא הגיעו תלונות שכנים על רעש, ערפיח וזיהום עד שהגשר נבנה. ומה היה קורה אם הגיעו? מאומה מצד הרשויות, וערך הדירות היה צולל; הרי לא יבנו את הגשר מחדש.

הדמיית גשר יהודית בת"א צילום: חן אדריכלים

יכולת שילוב שכבות המידע מציג למהנדס גבולות גזרה תוך כדי עבודה, כך שידע לעצב את הגשר באופן שיצמצם השפעה סביבתית. חישבו כמה טוב יכולה לעשות התוספת הזו לתכנונים עירוניים. למשל, לבנות מערך כבישים עירוני כך שלא יגרום לעיתונאים ונהגי המוניות שלהם להיאנח. מי יודע, אם בתל אביב של פעם היה דבר כזה, אולי היום יכולת למצוא בה פנייה ימינה במרכז העיר.

שכבות מידע יכולות להיות גם יותר מאשר אזהרות עירוניות; למשל, חברת לאבה דרופס (Lava Drops) הליטאית שמייצרת גיטרות מחומרים מיוחדים. אנשיה השתמשו באבן, עץ מסוגים שונים ואפילו חלקי מטאוריטים ולא רק כדי לבנות מוצר יקר ונדיר; לכל חומר יש תהודה שונה, השפעה ספציפית על הצליל. כמה כסף היו שורפים שם על ביצוע ניסויים בגיטרות עם חלקי סלעים מהחלל? כנראה הרבה יותר משסטארט-אפ מליטא יכול להרשות לעצמו. בשלב זה, הפך אירוע סוליד להופעה: גיטריסט פרוגרסיב רוק ליטאי עלה לבמה, אצבעותיו רצות על גיטרת החברה.

הגיטרה של לאבה דרופס בפעולה צילום: ניצן סדן

ברחבת התערוכה גנבו את ההצגה החברות שמפתחות דרכים לצפות במודלים התלת ממדיים, לשתף אותם ולחקור אותם ביחד: למשל, חברת Hptx שפיתחה כפפה עם צינורות אוויר דחוס, שמדמה משקל, משוב מגע והתנגדות של עצמים וירטואליים.

כפפת Haptx צילום: ניצן סדן

החברה מכוונת את הפיתוח לתחומי ההדרכה, אך לא פוסלת גם שווקים כחינוך וביטחון. דווקא את שוק הגיימינג והבידור משאירים אנשיה לסוף; ברור להם שבלי תוכן, לא תזכה המערכת שלה להזמנות. ובעוד תאגידים ומוסדות מייצרים תוכן לעצמם, השוק הצרכני לא יתקרב למוצר שלה בלי תוכן תומך - תוכן שיהיה עליה לממן איכשהו.

המערכת בפעולה. כשהרמתי את הטרקטור הווירטואלי יכולתי לחוש בכל צדדיו וקווי המתאר שלו צילום: ניצן סדן

המערכת של אנווידיה צילום: ניצן סדן

כמה זה מרשים? מאוד. המגע ההפטי מורגש, מערכות ה-VR משתפרות ונראה שאנחנו מחליקים בחינניות אל עולם בו מציאות מדומה מחליפה אחוז לא מבוטל מההוויה האנושית, כזה שהוצג בספר (ובסרט) Ready Player One. אבל בגלגל החדשני הזה תקוע מקל ותיק מאוד, "מי צריך את זה" שמו; פסל אולי חייב להרגיש את החימר בידו, אך מהנדס שעובד על שסתום בצנטרפוגה של כור אטומי? על להב בטורבינת מנוע סילון? לא כל כך. למעשה, המשוב החושי המוגבר עלול להסיט את תשומת לבם ו"סליחה בוס, פספסתי את הדדליין כי מיששתי את המנוע הווירטואלי חצי שעה" זה לא תירוץ קביל. בכך, מפתחי המשוב ההפטי מייצרים חוויית שימוש מיוחדת, אבל לא ערך אמיתי ליצרן.

מערכת VR למהנדסים מודגמת על פלטפורמה של HP צילום: ניצן סדן

לעומת זאת, טוענים מהנדסים, לסביבה הווירטואלית יש ערך עצום. למשל, כשבונים מוצר שמצריך הרכבה בשטח. די בסימולציה-שתיים כדי להבין שאופס, צוות של שלושה טכנאים שיעבוד על מכשור באסדת נפט יפצע זה את זה אם לא תקוצר איזו ידית בעשרים ס"מ, בשל מבנה תא הקידוח. מי יודע כמה חיי אדם יינצלו כשסביבות עבודה מסוכנות ייבנו באופן בטיחותי מבראשית.

מודל טרקטור על מחשב של לנובו צילום: ניצן סדן

הכותב הוא אורח דאסו סיסטמס באירוע