"לא רוצים להשפיל אך לעגילים אין חסינות מחילוט"

"אם אלו היו המספרים האמיתיים, אז מזמן היינו מקבלים ביקורת קשה מבתי המשפט". כך אומר ל"כלכליסט" ראש תחום אכיפה כלכלית בפרקליטות המדינה, עו"ד שרון פרידמן. הוא מגיב לראשונה על דו"ח פרקליטות המדינה שהציף שלושה מספרים שהיחס ביניהם בלתי נסבל: 704 מיליון שקל שנתפסים זמנית בתחילת החקירה; 234 מיליון שקל שמבקשת הפרקליטות לחלט לאחר ההרשעה; ו־50 מיליון שקל שבית המשפט מאשר לחלט סופית.

"שיטת המדידה השנתית אינה מדויקת", אומר פרידמן, "לכן, אנו בודקים את המספרים פר תיק. זו הבדיקה האמיתית. הנתונים בנוגע לשנים 2012–2017, בממוצע של 70 תיקים גדולים בשנה, מעידים על ממוצע הצלחה גבוה. מסתמן כי מתוך 100 שקל שביקשנו לחלט בתחילת הדרך, נשללו מהעבריין כ־85 שקל. אנחנו בודקים את עצמנו כל הזמן, ואני מאמין שאנחנו נוהגים בצורה מאוזנת ומידתית. באופן טבעי בית המשפט לא מקבל תמיד את כל הטיעונים שלנו, ויש מקרים

שבתי המשפט פוסקים לנו פחות ממה שביקשנו".

ומתי זה קורה?

"לפעמים חלק מהרכוש הולך למה שנקרא 'טוען לזכות'. נושים מובטחים, בנקים, עובדים, קורבנות עבירה, בת הזוג של העבריין. תפסת את החשבון של העבריין אבל הכסף משועבד לטובת הבנק. לעתים קורה גם שהעבריין מזוכה. לכן אנחנו לא ב־100% וגם לא ב־95%, אבל עדיין היחס הוא מידתי ואפקטיבי ביחס לתחומי משפט אחרים".

"חשוב שיביא בחשבון שהוא עלול גם להפסיד"

המדיניות שמאחורי החילוטים היא שהעבריין לא יתעשר. כלי האכיפה הכלכלית מופעלים בכל עבירה שהפיקה תוצרים כלכליים של מיליוני שקלים, לאחרונה גם בתיקי עבירות במאות אלפי שקלים ככל שהיו חמורים. "כמובן בתנאי שהיא מוגדרת כעבירת מקור", אומר פרידמן, "הכנסת העלמת מס לרשימה כעבירת מקור הרחיבה את הפעילות".

אנחנו לא רואים אתכם בעבירות של אנשי ציבור.

עו"ד שרון פרידמן צילום: אוראל כהן

"כשני שלישים מהתשומות שלנו מופנים לצווארון הכחול – עבירות סחיטה, נשק, סמים, גניבה, סחר בנשים ועוד. אבל אנחנו גם בתיקי צווארון לבן. אמנם, עבירת הפרת אמונים של עובד ציבור אינה עבירת מקור, ולפיכך קיימת מניעה משפטית לגיבוש תיק הלבנת הון בעבירות אלו. מנגד, בתיקי שחיתות שבהם התגבשה עבירת שוחד בהיקפים ניכרים תבוצע אכיפה כלכלית כדי לוודא שהעבריין לא יישאר עם הרכוש שקיבל וכדי להרתיע ולהפוך את העבירה לבלתי כדאית. לדוגמה, בתיק מצגר, שהנו תיק חמור של שוחד, חולטו מיליוני שקלים. בתיק דן כהן חולטו כ־4 מיליון שקל. ואצל אורי בלטר בסיפור נמל אשדוד – 3.5 מיליון שקל".

האם היעד הוא רק לשלול את שללו של העבריין או גם להרתיע?

"במפורש לא. בכמה פסקי דין הבהיר בית המשפט העליון שאחת מתכליות החילוט היא גם להרתיע את העבריין – כשהעבריין יעשה חישוב קר האם ירוויח כלכלית מהעבירה, חשוב שבמסגרת שיקוליו יביא בחשבון שהוא עלול גם להפסיד. יש בכך כדי להוות שיקול הרתעתי ממדרגה ראשונה".

העליון גם הגביל אתכם לאחרונה.

"בעבירת ניסיון, במקום שההונאה לא הושלמה, לא ניתן לתפוס רכוש בשווי היקף ההונאה שהעבריין ניסה להשיג. מנגד, בית המשפט הבהיר כי כן ניתן לתפוס את האמצעים ששימשו לביצוע העבירה. למשל, את הרכבים ששימשו בניסיון השוד – כך שלא ניתן יהיה לתפוס רכוש בשווי הכספים שהשודד ניסה לשדוד, אבל כן ניתן יהיה לתפוס את הרכבים ששימשו אותו לצורך ביצוע השוד שניסה להוציא לפועל. אכיפה כלכלית היא תחום חדש שטרם נחרש. טבעי שביהמ"ש ישרטט את הדרך בתחילתה, ואנחנו לומדים מתיק לתיק. בכל תיק שמתגלה בו פער משמעותי בין מה שביקשנו מביהמ"ש לבין מה שקיבלנו, זה לא עובר מתחת לרדאר, אנחנו עושים תחקירים ובודקים את הנושא כדי שנהיה טובים יותר בתיק הבא ולומדים גם לאזן בין הזכויות הרלבנטיות".

כמו בהורדת העגילים מהאוזן של גברת אלוביץ'?

"בפרשה זו נקבע שהחילוט של רוב רובו של הסכום מוצדק. עם זאת, בית המשפט העליון עמד על ממד ההשפלה שיש בבקשה לתפוס תכשיט שהחשוד עונד על גופו, וקבע איזונים המתחשבים גם בכבוד החשוד. בית המשפט הבהיר את הצורך להיצמד לצווי תפיסה מדויקים שכוללים עילת חילוט ברורה והגדרת הרכוש מראש ככל שניתן. עם זאת, הובהר כי אין 'חסינות' לשום רכוש, ובנסיבות מסוימות ניתן יהיה לחלט גם תכשיט שהחשוד עונד על גופו כגון שעונים, עגילים ושאר תכשיטים. לדוגמה, חשוד שביצע עבירות סחיטה ורכש בהם עגיל יהלום ששוויו עשרות אלפי שקלים, אין מניעה קטגורית לחילוטו. זאת ככל שמדובר בחשד להברחת רכוש או שהתפיסות האחרות רחוקות מהסכום החשוד כתקבולי עבירה".

בפרשת אלוביץ', מוסיף פרידמן, החשד הוא לתקבולי העבירה שמגיעים לכמיליארד שקל. מרבית התפיסות הן מקרקעין — עשרות מיליוני שקלים — והחילוט הזמני מתבטא ברישום שמקפיא את האפשרות להבריח נכסים. "בסופו של יום, בית המשפט אפשר למדינה לתפוס עשרות מיליוני שקלים בתיק והשאיר בידי המדינה מעל 90% מהרכוש שנידון בבית משפט", אומר פרידמן.

"אם התמונות ייפגעו כולם יפסידו מכך"

כשאתם תופסים נכסים, אתם מחלטים גם דמי שכירות?

"לא באופן שיטתי, כי הדבר דורש הרבה מאוד משאבים, אך יש תיקים שעשינו זאת. אנו לא רוצים להיות במצב שנצטרך לקחת אחריות ולטפל בבעיות אינסטלציה, סכסוכי שכנים ותחזוק בנכסים המושכרים ואיננו ערוכים לכך".

והתמונות וחפצי האמנות?

"התמונות הוחזקו בתנאים נאותים כדי שלא ייפגעו, עד שהוחזרו לבעליהן. בכך יש כדי לשמור על האינטרס של הציבור ועל האינטרס של החשוד – אם התמונות ייפגעו, כולם יפסידו, ולצורך כך הוקמה יחידה מיוחדת באפוטרופוס הכללי".

במסגרת הסכמות שגובשו עם בני הזוג אלוביץ', הוערכה ההחזקה ברכוש שנתפס עם פרוץ החקירה הגלויה בפרשת 4000 בשווי כולל של כ־78 מיליון שקל. מדובר בתפיסה בשווי, לפי הוראות חוק איסור הלבנת הון. ההחזקה ברכוש התפוס הוארכה עד לתום ההליכים המשפטיים. נקבע כי אם ההליכים לא יסתיימו בתוך 42 חודשים, יוכלו בני הזוג להגיש בקשה לשחרור רכוש תפוס. במסגרת זו הוסכם על שחרור חשבון שהסכום הכולל שהופקד בו עמד על כ־1.2 מיליון שקל ועל שחרורם של שני חשבונות נוספים שהיו רשומים על שמה של איריס אלוביץ' ושנטען כי הם שייכים לילדיהם של בני הזוג אלוביץ'.

יש טענה שהחילוטים הורסים חברות כבר בשלב החשד וחזקת החפות.

"ניקח לדוגמה חברת בנייה גדולה שבמסגרתה הולבנו גם כספי סמים שהופקדו לחשבון החברה כדי ליצור לכספים חזות לגיטימית, אבל רוב הפעילות היא לגיטימית. מצד אחד, אין הצדקה לתת לחברות חסינות מחילוט אך מצד שני, בוודאי בשלבים המוקדמים של ההליך, לא נשתק את כל הפעילות של החברה ולא נתפוס ציוד מניב, במיוחד אם רוכשי דירות תמי לב עשויים להיפגע. לא זכור לי מקרה שחברה התמוטטה בגלל תפיסה ראשונית, שכן אנו פועלים מאוד בזהירות ומתייעצים עם אנשי מקצוע מיחידת החילוט. לעומת זאת, אם מדובר היה בפעילות שצבועה כולה בעבריינות, למשל חברת שמירה שהוקמה בידי הפשע המאורגן במטרה לסחוט בעלי עסקים אחרים, פה נפעל ביחד עם הרגולטור כדי לשלול רישיון להפעלת העסק, שאם לא כן, אנשים תמי לב מהציבור ימשיכו להיסחט".

לפני מספר לא רב של שנים, נכללה ישראל "ברשימה שחורה" של מדינות שאינן נאבקות בהלבנת הון. "ההשלכות הכלכליות לישראל היו הרות אסון", אומר פרידמן, "וכדי לצאת מהרשימה שינו כל גופי האכיפה דיסקט והחלו עוקבים ומאתרים רכוש שהופק מפשע במטרה לשלול מהעבריין את הרכוש.

"ומדובר בעולם חקירתי שונה לגמרי. לא מחפשים טביעת אצבע, דנ”א, עדות לשוד, אלא בודקים הנהלת חשבונות, דו"חות כספיים, חשבונות בנקים חבויים בארץ ובעולם, בלדרים המעבירים כספים באופנים שונים ומוזרים, כל זה במטרה להתחקות אחר הרכוש שהופק מפשע. העדים פה הם רואי חשבון, עורכי הדין, יועצי מס, מוסדות פיננסיים, בנקאים ועוד. זה עולם אחר ונדרש לכל גופי האכיפה זמן להבין את השינוי הדרסטי שהתחולל".

ברמה הבינלאומית רשמה ישראל הישג. כדי להצטרף לכוח המשימה הבינלאומי בתחום (FATF), נבחנה אפקטיביות האכיפה במדוקדק בידי בוחנים מקצועיים ועל ידי מתודולוגיה בינלאומית. הדו"ח הסופי מיקם את ישראל כאחת משלוש המדינות המובילות בעולם מבחינת אפקטיביות המשטר, וכלל ציוני הצטיינות נדירים בשלושה נושאים מרכזיים: מאבק במימון טרור, אפקטיביות פעילותה של הרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור, וגם מדיניות חילוט כספים שמקורם בפשיעה. ישראל קיבלה את הציון הטוב ביותר האפשרי, מלבד ארה"ב. "כל הממצאים האלה", מתגאה פרידמן, "חברו יחדיו כדי לבסס את מעמדה של ישראל כמעצמה של מלחמה בהלבנת ההון, ומדינות רבות בעולם פונות למדינת ישראל ללמוד איך בתקופה כה קצרה הגיעה ממקום נמוך לאחת המדינות המובילות. לאור האמור, צורפנו לאחרונה לרשימה המכובדת של כ־35 מדינות השותפות בארגון הבינלאומי FATF אשר למעשה קובעות את הכללים לשאר מדינות העולם, כך שנוכל להשפיע על הסטנדרטים הבינלאומיים בתחום מימון טרור והלבנת הון, ולמדינת ישראל יש אינטרס עליון להשפיע, במישור הבינלאומי, בתחומים אלו".

לראשונה: פיצוי על נזקים לרכוש שחולט

על קדחת החילוטים נכתב לא מעט, אבל הנה צד נוסף שטרם נחשף בסיפור הזה: איך מתנהגים המשטרה, קבלניה וקבלני המשנה שלה כלפי הרכוש שהם תופסים. לראשונה נפסק בבית המשפט המחוזי בתל אביב שיש לפצות חשוד על נזקים שנגרמו למחשב ולשלוש מכוניות שחולטו זמנית. כמובן, לא לפני שהמשטרה זרקה את האחריות על חברת הגרירה שתפסה את הרכבים וזו הפילה אותה הלאה על הגורר עצמו. אבל, לאחר כל הבירוקרטיות שכללו דו"חות שמאים, שכירת עורכי דין, שלוש שנות התדיינות ב"סדר דין מקוצר"(!) ובעיקר התעקשות של המחולט דרור זוננשיין – פסקה השופטת ניצה מימון שעשוע לתובע 3,500 שקל על נזקים למחשב. והעיקר, היא פסקה לו את מלוא סכום תביעתו על נזקי הרכבים. כ־47 אלף שקל נזקי חבלה לשלושה רכבים, שכוללים 900 שקל הוצאות הגרירה לאחר שמצברי שלושתם התרוקנו בתקופת החניה הכפוייה במגרש התפוסים.

זוננשיין חשוד בעבירות כלכליות, והמשטרה תפסה בין היתר שלושה רכבים שבבעלותו ובבעלות אשתו. בפברואר 2016, שמונה חודשים אחרי התפיסה, הורה בית המשפט על שחרור הרכבים. אבל מתברר שהרכבים עברו סוג של התעללות במהלך המשמורת, ונזקקו לטיפול מסיבי כדי להעמידם שוב על הגלגלים. זוננשיין ופרקליטיו גיל דחוח וגלית רוטנברג פנו למשטרה, שמצדה הפנתה אותם לקבלן המשנה, חברת שגריר שזכתה במכרז המשטרתי. שגריר שיגרה את האחריות לגורר שי כהן, וכל החבורה נפגשה לבסוף באולמה של השופטת שעשוע מימון. בדיון התברר שהמשטרה לא קיימה את חובת הפיקוח על קבלני המשנה. תנאי המכרז מחייבים את הגוררים לצלם את הרכבים בעת התפיסה ולתחזק אותם כנדרש בתקופת המשמורת כדי שיוחזרו תקינים ושמישים לבעליהם. המשטרה, מתברר, לא פיקחה ו"המפוקחים" גרמו לנזק. השופטת הסתפקה בהטלת האחריות וחובת הפיצוי על החוליה האחרונה בשרשרת, הגורר. אבל התקדים נרשם ולראשונה פוצה מחולט על נזקי חילוט.

משה גורלי