הצייר נגד הציור: הסרט על ריכטר מועמד לאוסקר "הסרט הזר"

הסרט, שמתחיל בדרזדן בסוף שנות השלושים ומסתיים 30 שנה אחר כך במערב ברלין, עוסק בדמותו של אמן בשם קורט בארנט, מילדותו ועד בגרותו. פון דונרסמרק לא הסתיר מעולם את העובדה שהסרט מושפע באופן הדוק מסיפור חייו ויצירותיו של האמן גרהרד ריכטר, אף ששמו לא מוזכר בסרט. ריכטר, סיפר ל"ניו יורקר"הבמאי פלוריאן הנקל פון דונרסמרק (זוכה האוסקר על הלהיט "חיים של אחרים") , שיתף פעולה בשלב הכתיבה והצילומים, אבל התכחש לסרט ואף התבטא נגדו מרגע שיצא לאור.

אוליבר מסוצ'י שמגלם פרופ' לאמנות ב”יצירה ללא מחבר”. עיסוק בהפיכת טראומה ליצירת אמנות צילום: The Walt Disney Company

בגיל 86 ריכטר הוא אחד הציירים המפורסמים בעולם כיום, ובוודאי האמן הגרמני הכי מוכר. ואכן הסרט נאמן, פחות או יותר, לסיפור חייו של ריכטר ולרצף הטרגדיות שחווה כילד וכנער: מהרגע שבו הדודה האהובה שלו, זו שלימדה אותו להעריך אמנות, אובחנה כסכיזופרנית ונשלחה למחנה ריכוז נאצי, שבו עסקו בעיקורם וברציחתם של חולי הנפש; אחר כך הוא ראה את עיר הולדתו, דרזדן, מופצצת עד חורבן; הוא ראה את אביו מושפל פעמיים, בראשונה כשכפו עליו להצטרף למפלגה הנאצית, ואז כשאיש לא הסכים להעסיק אותו בגלל זה אחרי המלחמה; והוא ראה איך הקומוניסטים כובשים את מקום מגוריו ומשליטים על התושבים דיקטטורה דומה לזו שחוו בימי הנאצים. הוא רואה את כל זה, ומשנן את מילותיה של דודתו: אל תפנה את מבטך. אמן צריך לדעת להסתכל.

מחיים של אחרים להוליווד

ב־12 השנים שחלפו מאז ביים פון דונרסמרק את סרט הביכורים שלו, "חיים של אחרים", הוא עבר לגור בהוליווד והלך בה לאיבוד, כפי שהתרשם כל מי שצפה ב"התייר", הסרט שביים עם אנג'לינה ג'ולי וג'וני דפ. הסרט אמנם הצליח והיה בו חן, אבל לא היה בו הייחוד שהפך אותו לבמאי מחוזר.

פון דונרסמרק הוא במאי שקשה להתעלם ממנו: גובהו מעל 2 מטר, והוא בן למשפחת אצולה גרמנית שאיבדה את כל הונה ורכושה במלחמת העולם השנייה. אביו של הבמאי היה הפון דונרסמרק הראשון בשושלת שהיה צריך לחפש עבודה למחייתו, כך שבבואו לספר את הסיפור של הגיבור שלו, קל להבין איך בהזדמנות זו הוא גם רוצה לספר את הסיפור של הדור של אביו. כמו ב"חיים של אחרים" הוא גם מתעניין באופן שבו יצירה ואמנות פורחות גם בתקופות של דיכוי ומוות. איך אדם נהיה אמן ואיך אמנות יכולה לשנות חיים ולהעניק להם משמעות.

החלק הראשון מכיל מיקס מיושן ולא תמיד נעים של נאצים, קומוניסטים וקמצוץ אירוטיקה. הרגעים היפים ביותר נמצאים בחצי השני של הסרט, שם, אחרי שהגיבור, בגילומו של טום שילינג, עורק למערב, זונח את האמנות הסוציאל־ריאליסטית שעליה התחנך, ונרשם מחדש ללימודי אמנות בחיפוש אחרי הקול שלו. פון דונרסמרק מגלה את הרגישות שלו גם לאמנות של ריכטר, וגם למעשה האמנות.

אין רגע אחד של פיוט

קל להבין מה הרתיע את ריכטר מהתוצאה הסופית, שכן האמן הנפלא והמבריק, שכבר יותר מ־50 שנה מחפש אמצעי ביטוי חדשים, זוכה לדיוקן שאין בו שנייה של פיוט או הפשטה. זו התבוננות מאוד מיושנת על אמן חדשן. אבל ברגעיו הטובים הרבים הסרט מצליח להנכיח את נקודת המבט של האמן. להמחיש איך אמן רואה את העולם, ואיך אמן מעכל בהדרגה את מה שהוא רואה סביבו, ואת מה שראו עיניו לאורך חייו, ואיך הוא מעבד טראומות והדחקות ליצירות אמנות.

ברגעים האלה "יצירה ללא מחבר" מצליח להיות לא רק מכתב אהבה יפה לגרהרד ריכטר, אלא גם יצירה מרגשת על כוחה של אמנות להציל חיים.

קל להבין מה הרתיע את ריכטר מהתוצאה הסופית, שכן האמן הנפלא והמבריק הזה זוכה לדיוקן שאין בו שנייה של פיוט או הפשטה. זו התבוננות מאוד מיושנת על אמן חדשן. אבל ברגעיו הטובים הרבים הסרט מצליח להנכיח את נקודת המבט של האמן. להמחיש איך אמן רואה את העולם, ואיך אמן מעכל בהדרגה את מה שהוא רואה סביבו, ואת מה שראו עיניו לאורך חייו, ואיך הוא מעבד טראומות והדחקות ליצירות אמנות.

ברגעים האלה "יצירה ללא מחבר" מצליח להיות לא רק מכתב אהבה יפה לגרהרד ריכטר, אלא גם יצירה מרגשת על כוחה של אמנות להציל חיים.