מ"שטיסל" ועד "כיפת ברזל": לא הכל שחור ולבן
דמויות חרדים שוברות סטיגמות כבשו את הטלוויזיה בשנים האחרונות. יוצר "שבאבניקים", אלירן מלכא: "הפערים מול החילונים הצטמצמו"
"סדרה כמו שבאבניקים לא היתה יכולה לקרות לפני 25 שנה", אומר אלירן מלכא, יוצר הסדרה "שבאבניקים". "אז לא היתה התופעה של חרדים שהתודעה שלהם כבר לא חרדית נטו, בחורי ישיבה עם עין אחת החוצה מבית המדרש. הייתי מנוי לפני עשר שנים בחדר כושר כשר, מלא בחורי ישיבה ששמעו שיש דבר כזה ורצו גם. לפני 20 שנה בחורי ישיבות לא יצאו לחופשות סקי והיום כן. זה חלק ממהלך גדול שמשתלב גם בשפה של הסדרה".
בשנים האחרונות מרבה הטלוויזיה הישראלית לעסוק בעולמם של החרדים ומספקת הצצה לחברה מורכבת עם דילמות וקשיים, טיפוסים שונים ומורכבים וגם שפה ייחודית משלה. דרך סדרות כמו "שטיסל", "כיפת ברזל" ו"שבאבניקים" נחשף הציבור החילוני לשפה, תרבות והומור שלא הכיר קודם. על המהפך בייצוג של החרדים בטלוויזיה ידונו במושב "מסך שחור לבן" שיתקיים ביום רביעי בכנס "לשון ראשון" לשפה העברית שייפתח השבוע בראשון לציון. במושב ישתתפו מלכא לצד היוצרים אבנר ברנהיימר, טלי שרון ("סרוגים", "אוטונומיות") ומאיה ורטהיימר.
הבמאי אלירן מלכא צילום: youtube מחליפות שחורות לסקיני
את שטיסל ה"אשכנזית" ושבאבניקים ה"מזרחית" התחילו לכתוב פחות או יותר באותו זמן, אם כי הראשונה יצאה ראשונה לאוויר העולם, אולם מדובר על שני עולמות שונים. "'שטיסל' מאוד ריאליסטית בבסיסה, חוויה ותחושה של סיפור שקורה כאן ועכשיו, ו'שבאבניקים' היא כמעט מוצר פופ, יש בה משהו כאילו לא מכאן, אמריקאי בתפיסה ובעיצוב, עם חתיכים ודוגמנים ומכונות אספרסו, וזה הכוח שלה. באיזשהו שלב בעבודה המפיק דני פארן ז"ל אמר לי לחשוב על זה כמו מחזמר, אולי אחד הפרקים בעונה הבאה יקרוץ לעולם אחר".
שטיסל. "מאד ריאליסטית" צילום: רונן אקרמן
לדברי מלכא, התגובות של הרחוב החרדי ל"שבאבניקים" היו נלהבות. על היחס של החילונים אליה אומר מלכא כי "ההבדל הכי משמעותי בין היצירות של פעם להיום הוא שפעם זו היתה הצצה לאחר, כמו לראות סרט איראני רק במאה שערים, עם כל השטיקים שמצביעים על שוני כמו התפילות והמנהגים. 'שבאבניקים' מדברת על כמה הפערים מצטמצמים בינינו כי בסופו של דבר אלה ארבעה בחורים שרוצים לטרוף את העולם והרבה חילונים מזדהים איתם".
הבלתי רשמיים. "בנוסח סרט סבנטיז אמריקאי" צילום: ירון שרף "כך למשל, התפיסה אצל חילונים היא שחרדים זה שחור ולבן, בגלל הבגדים", אומר מלכא, "אבל אנחנו דווקא השתדלנו שהדמויות לא ילבשו רק חליפות שחורות. המטרה היתה לאתגר את הצופה שמצפה לסדרה על חרדים ויקבל משהו אחר, אז לקחנו קטלוג של זארה והתחלנו מחליפות סקיני".
איך מחברים לש"ס
גם בסרט הביכורים שלו "הבלתי רשמיים" על סיפור הקמתה של מפגת ש"ס בחר מלכא לגשת אל הצופה מכיוון אחר. "לצופים החילונים של היום יש רתיעה גדולה מהעולם החרדי והם הגיעו לסרט עם מינוס הזדהות לגיבור. כדי לבוא להנגיש להם את הסיפור על ש"ס הייתי צריך לספר אגדה ולזרוק אותם לעולם אחר והכל עוצב כמו סרט אמריקאי בסבנטיז. זו פעולה תת מודעת שמביאה את זה למקום אחר וההרחקה הזו גורמת לבוא נקיים".
שבאבניקים. "כמו מוצר פופ אמריקאי" צילום: אוהד רומנו גם הפעם התגובות של הרחוב החרדי היו נלהבות?
"מפלגת ש"ס היא תופעה פוליטית שרוב האנשים שקשורים אליה הם מדור אחר ומאוד אהבו את זה. אני חושב שפעם ראשונה הצלחנו להסביר את התופעה. זו פעם ראשונה שהסרט גרם לאנשים שלא מצביעים ש"ס והכי רחוקים בדעותיהם ממנה להזדהות עם הרצון להקים אותה. זה הכוח שלנו בתור קולנוענים, לגרום לבדוק רגשית משהו ששכלית אתה לא מסכים איתו. יש פער בין המציאות לאיך שהדברים מוצגים בתקשורת באופן מאוד מפלג ומקטב כי זה מביא רייטינג".
אנחנו רגע לפני בחירות וציבור הבוחרים של ש"ס די מאוכזב ממנה. אתה תצביע לה?
"לא, אני לא יודע למה אני אצביע. בש"ס היה משהו מעבר למפלגה, היא היתה חמה, ביתית ומשפחתית ויש לה היום מחסור בדמות אב. הרב עובדיה היה דמות להזדהות ממדרגה ראשונה ואנשים מאוד אהבו אותו ומרגישים שחסר משהו".
