לך תמצא את המדליף

1. מדליפים ומאשימים

המשטרה והפרקליטות מאשימות את הסנגורים בהדלפות, וההפך

נתניהו פנה ליועץ המשפטי לממשלה בדרישה לחקור את הדלפות חומרי החקירה לתקשורת. שלשום פנו פרקליטיו שוב, צירפו קלסר הכולל 122 פרסומים נוספים לאלו שהוצגו בפנייה הראשונה, וביקשו מהיועמ"ש לעדכנם "היכן עומד הטיפול בתלונה ומיהו גוף החקירה שאליו הופנתה התלונה לטיפול".

הדלפות הן תופעה מוכרת בממשק שבין משפט ותקשורת, במיוחד בתיקי ההון, שלטון וצחורי הצווארון. והסיפור הזה מתנדנד בין זכות הציבור לדעת לבין טוהר ההליך וזכות החשוד להליך הוגן. והוא מתנדנד בין המשטרה והפרקליטות לבין החשוד וסנגוריו, שמפילים אלה על אלה את האחריות להדלפות. החשוד ופרקליטיו טוענים שכך משחירות הרשויות, באמצעות התקשורת, את החשוד כדי להטמיע כבר בתחילת החקירה את השכנוע וההוכחה לעוצמת שחיתותו. במשטרה ובפרקליטות טוענים שהסנגורים הם המדליפים. מפני שהם רוצים להתפרסם, לשבש חקירה, להעביר מסרים לחשודים אחרים.

בנימין נתניהו צילום: Abir Sultan

הנטייה לא לפתוח במצוד אחר המדליפים אינה מאפשרת זיהוי והכרעה בוויכוח שכנראה כולם צודקים בו. בשני המקרים שבהם נתפסו מדליפות — הפרקליטה ליאורה גלט־ברקוביץ וענת קם - זה היה בגלל רשלנות משותפת, שלהן ושל העיתון. רשלנות שאפשרה איתור מדויק, וכל שנדרש זה מוטיבציה והחלטה לצאת לציד. אלה יוצאים מן הכלל שבהם התחברו המוטיבציה והרשלנות שלא מתקיימות במרבית המקרים. ועתה מדרבן נתניהו את מנדלבליט לקבל החלטה. אם מנדלבליט יסרב, ניתן לפנות לבג"ץ ולהיזכר במקרה דומה של אביגדור ליברמן.

2. לך תמצא

איתור מדליפים הוא משימה קשה, שהרשויות מעדיפות להימנע ממנה

בפברואר 2000 נפתחה חקירת משטרה נגד ישראל ביתנו בעקבות דו"ח מבקר המדינה על הפרת חוק מימון מפלגות. בעקבות כתבות בעניין חקירות שליברמן נחקר בהן, פנה פרקליטו, עו"ד ירון קוסטליץ, לפרקליט המדינה משה לדור בבקשה שיורה לחקור ולאתר את המדליפים.

לדור סירב בגלל הצורך לחקור שוטרים ופרקליטים רבים שנחשפו למידע ובגלל הצורך לחקור עיתונאים. ליברמן עתר לבג"ץ והשופטים אדמונד לוי, מרים נאור ויורם דנציגר ענו לו: "מצאנו כי אין מחלוקת על כך שמסמך מוכמן מתיק החקירה בעניינו של העותר הודלף לתקשורת. נראה לנו כי טוב יעשה המשיב (לדור) אם יורה להוסיף ולחקור בעניין, ולכך שני טעמים: ראשית, זו מצוותו של המחוקק... ושנית, נוכח כך שרבו ההדלפות מסוג זה".

היועמ"ש אביחי מנדלבליט צילום: עמית שאבי

בלית ברירה הורה לדור למח"ש לחקור. החקירה אישרה שחלק מהכתבות התבססו על מסמכי סיכום פנימיים של המשטרה, ולא ניתן לשלול שהמסמך הגיע גם לגורמים בפרקליטות. אך המדליפים לא נלכדו והניסיון להרחיב את החקירה נדחה ע"י שופטת השלום חגית מאק־קלמנוביץ, שסירבה לאשר צווים נוספים המתירים בילוש אחר התקשרויות עם עיתונאים: "הבקשה נראית כגישוש באפלה".

ליברמן עתר שוב לבג"ץ. השופטים אליקים רובינשטיין, אסתר חיות ועוזי פוגלמן ניסו לשכנע את המדינה לא להרפות "נוכח חשיבותו של הטיפול בעבירות הדלפה והפגיעה שההדלפות פוגעות בחקירות ובנחקרים. נזכיר כי עסקינן בנושא מתוחם שאין לגביו ככל הנראה ספק כי הודלף מן הרשויות". הפרקליטות פירטה שוב את קשיי החקירה, סיכוייה הקלושים, עלות קבלת הנתונים מחברות התקשורת והפגיעה בפרטיות, בחיסיון העיתונאי, בחופש הביטוי ובזכות הציבור לדעת. הפעם השתכנעו שופטי בג"ץ להרפות מהלחץ, אך לא חסכו בביקורת. "התופעה של הדלפה מחדרי החקירות, בעיקר בחקירות רגישות ומתוקשרות, היא רעה חולה", סיכם רובינשטיין. "בכך יש לפגוע לא רק בזכות החשוד להליך הוגן, אלא גם באינטרס הציבורי בניהול חקירה תקינה, שתניב תוצאות, וכן באמון הציבור ברשויות האכיפה והתביעה שהחקירה היא אובייקטיבית ונטולת משוא פנים, וכי ההליך נקי וחותר לחקר האמת".

3. השופטים זועמים

בית המשפט מתבטא בתקיפות נגד הדלפות חומרי חקירה

ככלל הרטוריקה השיפוטית נגד ההדלפות היא כעוסה ומחמירה. בבג"ץ שהוגש נגד הסדר הטיעון עם הנשיא לשעבר משה קצב, תקף השופט אדמונד לוי את ההדלפות: "עוד קודם שעזב מסמך משפטי את שולחן היועמ"ש, נפרש הוא באותיות של קידוש לבנה מעל דפי העיתון היומי. פרטים מוכמנים מחדרי חקירות נמסרים במהדורות הערב. ראיות, שמקומן בתיקי חקירה, נחשפות בידי כתבים בשמם של 'מקורות יודעי דבר'". השופטת אסתר חיות כתבה בפרשת ליברמן: "הדלפת פרטים מחדרי החקירות או ממשרדי הפרקליטות בעת הימצא החקירה בעיצומה פגיעתה רעה הן בהיבט זכויות החשוד והן בהיבט הנוגע לאימון הציבור ברשות ובפעולותיה".

גם מבקר המדינה יוסף שפירא התייחס להדלפות בדו"ח האחרון. עיקר ביקורתו היתה כלפי המשטרה: "נמצאו מקרים שבהם הפרה המשטרה את איסור הפרסום מחקירות, ובכלל זה פרסמה חומרים המתעדים את המעצר, וחשפה לפני עיתונאים פרטים אסורים לפרסום על פי הנחיית היועמ"ש. המשטרה אף הסכימה כי חלק מהחומרים שפרסמה היו אסורים לפרסום".

4. סיכוי נמוך לחקירה

ללא חשד ממשי למדליף ספציפי, היועמ"ש לא יורה לפתוח בחקירה

מה ניתן ללמוד מהדוגמאות האלה? אם אין בהדלפות טביעת אצבע מובהקת שתוביל למדליף ספציפי, קשה לראות את היועמ"ש מצווה על חקירת כל "שותפי הסוד" במשטרה ובפרקליטות שנחשפו לחומרי החקירה. קשה לראות אותו מוציא צווים לחשיפת פלטי השיחות של כל העיתונאים שפרסמו חומרים.

סביב ההדלפות ניתן לנהל גם ויכוח עקרוני יותר, שיש לפרסם חומרי חקירה שאינם מזהמים ומשבשים חקירה ויש בהם עניין ציבורי. גם בגלל ההשקפה שהמידע הזה הוא קניינו של הציבור, וגם מפני שאנשי ציבור אמורים להיות בחשיפה מלאה ביותר מול הציבור. גורלו של נתניהו לא שונה משום נחקר צמרת. אולמרט, ליברמן, קצב, הדנקנרים. השופט צבי גרפונקל נזף בנציגי התביעה ובסנגורי דני דנקנר: "למה אני צריך לקרוא את כל עדויות התביעה בעיתונים? זה לא תקין. אולי אקרא מחר גם את עדויות ההגנה, ואחר כך אתראיין לרשת שלישית ואתן את פסק הדין".

5. קוזאק נגזל

גם אם מדליפים נגד נתניהו, יש לו פריבילגיות שאין לנחקרים אחרים

נתניהו מרבה להתלונן על היחס כלפיו, אבל ממעט להדגיש את היחס המיוחד שלו הוא זוכה – הוא לא נעצר, רכושו לא מחולט, הוא לא מואזן בסתר, הוא מכתיב את זמני החקירה, הוא מפקיע את הפריים־טיים הטלוויזיוני להשמעת גרסתו, הוא מציף את היועמ"ש בכל דרישה שעולה בראשו, ויש לו אפילו השפעה וגישה לחקיקה שתשפיע על מעמדו. פריבילגיות שאין לנחקרים רגילים.

אפשר להניח שיש הדלפות מכוונות נגדו, ואולי הוא צודק בטרוניה למה לא חקרו את ד"ר אסף אילת, הממונה בפועל על ההגבלים העסקיים. אלא שזעקת הקוזאק הנגזל הזו נבלעת בים הגדול של היתרונות להם זוכה הנחקר, בגלל כוחו הבלתי מוגבל להשיב לכל הדלפה, בגלל נטייתו להחריב בשם "קורבנותו" כל מה שניצב על דרכו.

סיפור ההדלפות ראוי לדיון מעמיק, אבל לא ראוי שדווקא בעניין נתניהו יושק הדיון הזה. והדיון הזה, אגב, נערך כאן כבר אין־ספור פעמים מה שמלמד שאין לו פתרון סביר. בדיוק כמו בכל הדילמות שבהן כל הצדדים צודקים.