7 דברים שלמדתי כאנליסט בקריסטל פאלאס

אוהד אפרת הוא אנליסט ישראלי בן 27 שעובד במועדון הכדורגל הלונדוני קריסטל פאלאס. אפרת, שחקן פוצ'יוולי לשעבר, בעל תואר בהנדסה וניהול משנקר, לומד כיום מדעי הכדורגל באוניברסיטת מידלסקס שבלונדון, עובד במועדון הפרמיירליג ומתפקד גם כאנליסט הצמוד של חלוץ נבחרת ישראל וק.פ.ר מהצ'מפיונשיפ תומר חמד. הוא עבד בחברת איסוף הסטטיסטיקות הישראלית Redwood, עבר מספר קורסים מקצועיים באנגליה ועבד בהפועל רעננה. אלו הדברים שלמד בקריירה שלו עד כה.

אוהד אפרת. עבד בהפועל רעננה

1. אין עבודה בלי עבודה

"שואלים אותי איך הגעתי לאן שהגעתי ולדעתי זה קצת כמו להיות עורך דין או רואה חשבון. צריך ללמוד את המקצוע, לעסוק בו, לעבוד ולהעמיק לתוכו. כבר אחרי הצבא נסעתי ללונדון כי הבנתי שכדי לעבוד בכדורגל צריך לראות איך זה נראה ומרגיש בבירת כדורגל. הייתי במשחקים, הגעתי לאימונים, ביקרתי באקדמיות. עשיתי קורס מאמנים בוינגייט, שבו למדתי בעיקר מה אני לא רוצה לעשות. עבדתי ב־Redwood, הלכתי לעשות קורס אנליסטים באוניברסיטת ג'ון מוריס בליברפול, עשיתי קורסים נוספים ובאיזשהו שלב התחברתי עם דור פלדי, שעבד איתי בעבר והכנו חוברת עבודה עבור מועדונים בישראלי. בחוברת כתבנו מה אנליסט צריך לעשות עבורם ונפגשנו עם שתי קבוצות, אחת מהן הפועל רעננה ושם התחלתי לעבוד עם ארבעה מאמנים שונים באותה עונה. אחרי העונה הזו התחלתי לשלוח את קורות החיים שלי לקבוצות באנגליה דרך אתר thevideoanalyst וקריסטל פאלאס הזמינה אותי".

2. צריך לסייע להבין

"בקריסטל פאלאס יש שני אנליסטים באקדמיה ועוד שניים בהתמחות מלאה במועדון. בקבוצה הבוגרת יש שניים, שזה המינימום בקבוצה בחו"ל. לפעמיים האנליסטים באקדמיה מסייעים בניתוח היריבות. באקדמיה, אנליסט אחד עובד עם דאטה מכל הליגה ושל הקבוצה, מפיץ את הידע הלאה למאמנים ובונה עבור להם סיפורים סביב המספרים. אני אחראי על הווידיאו, שזה בעיקר לראות ולתייג מהלכים של שחקנים במשחקים ובאימונים ולסייע למאמנים. אם המאמן רוצה לשחק 4-4-2 יהלום, אז אני מכין וידאו של סרטונים של מה קבוצות אחרות עושות כשהן משחקות כך: 10-15 דקות של איפה צריך להיות הכדור, מה השליש ההתקפי עושה עם הכדור ובלעדיו, מה תפקיד ההגנה ומה תפקיד כל אחד מהשחקנים.

"כחלק מהעבודה אני גם עובד על שחקנים ספציפיים. למשל, יש לנו בקבוצה עד גיל 16 שחקן מצוין שמבסס את המשחק שלו בעיקר על רגל שמאל שלו והיכולות האתלטיות שלו. אז העלנו אותו לשחק עם הקבוצות עד גיל 18 והוא יותר מתקשה. אז מה שעושים זה לתייג בווידאו את כל האירועים שלו על הכדור ואז יושבים איתו, מראים לו את כל הקטעים שלו ונותנים לו לנתח את עצמו. רק אחרי שהוא עושה זאת, מסבירים לו דברים יותר לעומק. זו שיטה של האולבלאקס שנועדה לפתח חשיבה ביקורתית עצמית. בקבוצה הבוגרת אני מגיע לאסיפת השחקנים כדי לראות מה האנליסטים של הקבוצה הבוגרת הכינו. בתחילת השבוע השחקנים מקבלים חוברת עבודה שהוכנה במיוחד לקראת קבוצה ספיציפית שהם ישחקו נגדה. אני משלב את הקטעים הנפרדים שלי על שחקני היריבה כחלק מההכנה הכללית".

3. בלונדון יותר אדיבים

"הלאום שלי ממש לא משנה לאף אחד במועדון. לונדון כל כך קוסמופוליטית ומרגישים את זה במועדון.מבחינתם הם לא רואים מישהו לפי הלאום שלו. הם רואים רק מה הוא יכול להוסיף ולתרום למועדון מבחינת כדורגל. לא מתייחסים למבטא שלי או ללאום שלי. זה לא מעניין אף אחד. זה חלק מפתיחות די חדשה עבור הכדורגל האנגלי. מאמנים יבואו ויגידו 'בחיים לא שיחקתי יהלום' ויבקשו ללמוד. הם מאוד פתוחים לרעיונות אחרים ורוצים ללמוד.

"באנגליה גם יש הבנה שמאמנים לא תמיד יודעים מה לעשות. הם עובדים במשרה מלאה במחלקת הנוער, כלומר, לא כמו בארץ הם לא עובדים בכמה עבודות כדי להחזיק את עצמם ומבינים שהמקצוע שלהם זה ללמוד כדורגל. הם מאוד קשובים, מאוד מנומסים. תמיד יודעים את השם שלך. הם יודעים לצחוק, הם גם לא מנסים להוכיח כמה הם מבינים בכדורגל יותר ממך. בוא נגיד שבארץ זה לא תמיד ככה. כולם מנסים להראות שהם מבינים כדורגל יותר ממך. בדיוני כדורגל בישראל יש משהו מאוד לא נעים. כולם חושבים שאתה לא מבין כלום והם ילמדו אותך את המשחק. זה שונה לחלוטין באנגליה".

4. קצב זה שם המשחק

"ההבדל הכי גדול בין הכדורגל בישראל לכדורגל שם זה הקצב. אתה רואה את זה גפ במשחקים של ילדים עד גיל 9. הכדור זז בלי הפסקה. הקצב גבוה והשופט שורק 3 פעמים במשחק בערך. אתה רואה משחק ילדים ואומר לעצמך 'וואו, איזה קצב'. אפילו אם הרמה הטכנית לא גבוהה - הכל נעשה במהירות אדירה. מייצרים, לוחצים, פעולים - הכל מהיר. ושחקן אומר לעצמו שאם הוא רוצה להצליח, הוא חייב להתאים את עצמו, פסיכולוגית, טכנית וגופנית לקצב. בישראל לפעמיים הכדור פשוט לא זז. אין תנועה או קצב. באנגליה גם כשאין הנעת כדור, המשחק בנוי על ספרינטים וקצב. ובגלל זה יש לכל קבוצה מהילדים עד הבוגרים מאמן כושר צמוד ולכל מועדון יש מדען ספורט כדי לשפר ביצועים. בישראל ספורט בכלל לא נחשב כמדע".

5. האינדיבדואל משתלב

"בשביל ששחקן ישראלי יצליח לעמוד בקצב הזה הוא צריך להיות כמו תומר חמד. לעבוד קשה עם מאמן כושר פרטי, מאמן מנטלי פרטי, מאמן כישורים פרטי ולהיות בעל אישיות כמו של חמד. הוא צריך להתאמץ פי כמה וכמה כדי להגיע לסטנדרט בחו"ל. למשל עם חמד אני מנתח את המגן השמאלי שבקבוצה שלו. מתי הוא מרים, לאיפה הוא מרים, אחוז הרמות ברחבה, לא ברחבה וכו'. מנתחים גם את כלי הנשק שלו. נגיד,תומר בועט הרבה אבל הרבה מבעיטות שלו נבלמות. אז יושבים ורואים וידאו ומנסים להבין למה. מפתחים דיון. מנסים לברר איפה אפשר להשתפר. אנחנו רואים בכדורגל המודרני היום שיש הרבה מאוד עבודה אינדיבדואלית עם אנליסטים. שחקנים מנסים להבין טוב יותר את תפקידם בתוך מערכת ולפתח את היכולות שלהם שיאפשרו להם להשתלב טוב יות. שחקנים מרוויחים מספיק כסף כדי לשלם כסף לאנליסט שעוזר לו להפוך לשחקן שמקבל יותר כסף".

6. קחו את הזמן

"למרות הקצב על המגרש, הדרישות מחוץ למגרש דווקא לא דורשות מהירות על חשבון דברים אחרים. הגישה היא 'תשה את העבודה שלך, עשה אותה טוב ואז לך הביתה'. זו עבודה סיזיפית אבל יש מקום רב לחשיבה עצמאית. ויש אנליסטים שחייבים את זה כי הם סוג של גאונים ביכולת לתרגם נתונים לאירועים במגרש ולמידע מועיל למאמנים. כשאתה עובד קשה ויש לך זמן לחשוב על דברים עצמאית אתה יכול להביא יותר ערך. לדוגמה, ארון ואן־ביסאקה, המגן של קריסטל פאלאס: המאמן שלו בנוער עבר על המספרים וראה אותו כקיצוני מאוד בינוני וחשב שיתאים יותר כמגן. אז הוא עבד איתו על זה והפך אותו לכזה. היום הוא מגן בקבוצה הפותחת ואחד המתקלים הטובים באירופה".

משמאל: כוכב קריסטל פאלאס ארון ואן־ביסאקה. היה קשר בינוני, כיום מגן מצוין צילום: גטי אימג'ס

7. יתרון יחסי הוא יתרון

"קריסטל פאלאס לא קבוצה גדולה או אקדמיה גדולה כמו צ'לסי. הסכומים נמוכים ויש מעט מגרשים במתחם ומשתמשים במגרשים ברחבי העיר. במועדון כן מנסים להשיג יתרון בזה שהם עובדים אך ורק בדרום לונדון ומכירים את האזור לעומק - כל מוסד חינוכי וכל חוג לכדורגל. גם מצליחם לשכנע את ההורים שצריך להשאיר את הילדים שלהם באזור ולא לשלוח אותם לנסוע שעה וחצי כל יום לאזור אחר. בפאלאס גם מעניקים את הבמה לצעירים המקומיים. יש הרבה מאוד אתלטים טבעיים באזור הזה.הם עניים יותר מבאזורים אחרים ולכן משחקים יותר ברחוב ובעלי מוטיבציה מאוד גבוהה להצליח. הם רמה מעל בני גילם מהבחינות הללו ואכן, רואים שהיו כמה וכמה ילדים מדרום לונדון שנהפכו בפאלאס לשחקנים בפרמיירליג".