הקברניט
חיל האוויר האיראני מאיים על ישראל; עד כמה הוא מסוכן?
מפקד כוחות האוויר האיראניים טען השבוע שאנשיו רוצים ויכולים להביס את ישראל; איזה סיכוי יש להם? כדי להבין זאת, נתחקה אחר שורשיו של חיל האוויר היריב - שלמד טקטיקה אווירית מהאמריקאים וקנה מהם את המטוסים המתקדמים ביותר בזמנם, שרד מלחמה בלתי אפשרית וכמעט קיבל את ה-F16 שלנו
שלום, כאן הקברניט; עזיז נאסיר זאדה, מפקד כוחות האוויר האיראניים, יצא השבוע בהצהרה נצית ביותר. לדבריו, הוא ולוחמיו האמיצים יושבים ומחכים כבר לרגע בו יוכלו לתקוף את ישראל, ו"להביס אותה במלחמה מוחצת".
- אנרגיות טובות: תותחי לייזר מגיעים למטוסי קרב. איך יועילו לאנושות?
- המלכה בסי: הטייסת השחורה הראשונה, שנלחמה בגזענות מהאוויר
- הביצה, התרנגולת והאווירון: האם הרוסים מעתיקים מטוסים מארה"ב?
דבריו לא נאמרו בוואקום: מזה שנים שישראל תוקפת מטרות איראניות בסוריה ובשבוע האחרון אף יצאו גדולינו ולקחו אחריות רשמית על מה שידע כל העולם: הציוד האיראני שמתפוצץ לו בסוריה מדי פעם? זו לא תוצאה של התלקחות ספונטנית.
אופטימי ומלא מוטיבציה. עזיז נאסיר זאדה צילום: fars news
אישית, אני לא אוהב גנרלים שמפזרים איומים; הם יודעים בדיוק מה כוחם מול האויב, וכשהם מתרברבים, הם נתפסים בחולשתם; אולי זו הסיבה שעל פי רוב, משאירים לובשי המדים את האיומים ללובשי החליפות. כולי תקוה שעל אף ההצהרות, האיומים וניפוחי החזה משני הצדדים לא תיפתח פה מלחמה ישירה. אבל בשביל הספורט, בואו נצייר לנו מצב בו זה קורה - וחיל האוויר של זאדה ממריא להילחם בצה"ל.
בכירים איראנים מבקרים בבסיס, ומגיעים לליין פאנטומים צילום: flying tigers
הנטיה הטבעית שלנו כישראלים היא קצת לזלזל באויב; חיל האוויר של צה"ל הוא מהטובים, המנוסים והמיומנים ביותר בעולם, והציוד שלו הוא בהחלט המתקדם ביותר שבגזרה. אבל חיל האוויר האיראני ממש לא פראייר, ובכיריו אמנם מרבים במילים, אך לגייסותיו רקורד מעשים מפואר ביותר. אז מה שווה חיל האוויר האיראני, ואיזה סיכוי יש לו מולנו?
חיל האוויר של איראן הוא הוותיק ביותר מבין כל חילות האוויר של אויבי ישראל בעבר ובהווה: הוא הפך למבצעי ב-1925, בימי שלטונו של רזא חאן פהלאווי. החיל הוקם עוד ב-1920, כשחאן, לימים גנרל עם פנטזיות על מהפכה, ראה את מטוסי חיל האוויר הבריטי שחנו במקום והחליט שגם הוא רוצה. מטוסי איראן הראשונים נרכשו מבריה"מ, צרפת וגרמניה, והיו ערב רב של עודפי מלחמת העולם הראשונה. המבחר הגדול הצמיחה באיראן תרבות של תחזוקה גמישה: כל מכונאי למד לתקן כל מטוס.
חיל האוויר האיראני, דור המייסדים: מטוסי פוליקרפוב, מעודפי מלחמת העולם הראשונה צילום: kavehfarrokh
בראשית מלחמת העולם השנייה פלשו בריטניה ובריה"מ לאיראן וסיפחו אותה כדי למנוע את נפילתה בידי הנאצים; טייסי איראן המריאו להילחם בפולשים, אך ללא הועיל ולאחר הכיבוש, אף הושמדו רוב מטוסי איראן. למרבה ההפתעה, שנות הסיפוח דווקא עשו טוב לחיל האוויר המקומי: הבריטים, בגישה קולוניאלית מסורתית, החלו להכשיר את האיראנים במלאכות שונות שיסייעו להם לשרת טוב יותר את הכתר - וזה בא לידי ביטוי גם ברמה הצבאית.
למשל, לימדו הבריטים את "מארחיהם" כיצד לארגן את החיל ליחידות משנה חכמות, שיטות בירוקרטיה שונות וטכניקות תחזוקה יעילות. לאחר המלחמה, אף מכרו לאיראנים מטוסי קרב כהוקר הארקיין ואחרים. מדינה בשליטה בריטית שלומדת שיטות לחימה מהאנגלים; נשמע לכם מוכר?
מטוס הארקיין איראני צילום: airwar.ru
יחסי איראן עם בריטניה היו טעונים ומורכבים, אך יחסיה עם ברית המועצות היו קשים לא פחות. לאחר המלחמה, שמה לב לכך ארצות הברית - ונדלקה: מדינה שמתגבשת כמלוכה חוקתית, פתוחה למערב, גובלת בבריה"מ ושונאת סובייטים? את זה אסור לפספס. לפיכך, זכתה איראן לתמיכה אמריקאית משמעותית ביותר. האמריקאים ראו באיראן נקודת חסימה בפלישה סובייטית אפשרית (שוב, מזכיר לכם מישהו?) ולכן השקיעו בה ובין השאר, לימדו אותה להפעיל כוח אווירי בצורה שמשתלבת בקרב היבשתי, ותלויית מודיעין דינמי. יחסי חילות האוויר של איראן וארה"ב היו קרובים באופן חריג, ובהזדמנות אחרת אספר לכם איך העניקו יחד לרוסים מיגרנות על גבי מיגרנות.
יחד עם הידע, הגיע גם הציוד האמריקאי: בשנות החמישים היו אלה עשרות מטוסי F84 ו-F86, שאמנם היו כבר בני שש-שבע כשהגיעו לשורותיה, אבל עדיין נחשבו למטוסים עדכניים ומתקדמים למדי.
מטוס F86 איראני צילום: cloob
בשנות השישים היו אלה 225 מטוסי פאנטום מגרסה F4D, ואיתם טילי אוויר-אוויר מדגם AIM9 ו-AIM7 לטווח קצר ובינוני, ובהמשך גם פצצות מונחות לייזר. הפאנטומים של איראן עברו סדרות שדרוגים רבות, והיו מהמתקדמים ביותר בעולם באותם ימים.
מטוס פאנטום איראני משגר טיל מונחה לייזר צילום: fars news
בשנות השבעים קיבל חיל האוויר האיראני את הדובדבן שבקצפת: מטוס ה-F14 טומקט של ארצות הברית (שעל נפלאותיו סיפרתי לכם בטור קודם). מדובר במטוס יירוט אדיר, בעל טילים לטווח ארוך במיוחד, יכולת העסקת מספר מטרות בו זמנית וביצועים טובים בכל גובה ומהירות. איראן היתה המדינה היחידה בעולם שקיבלה F14 מהאמריקאים, כנראה בשאיפה שתסייע להם בעצירת מפציצים ומטוסי ריגול סובייטיים. חיל האוויר האיראני קיבל 80 מטוסים כאלה, ממש חומה בצורה בשחקים.
מטוסי F14 בשירות איראן, תחת כנפיהם טילי נ"מ הוק, שהותאמו לשיגור מוטס
באותן השנים קיבלה איראן גם מטוסי קרב קלים מדגם F5, וסגרה עסקה להזמנת מאה וחמישים מטוסי F16 ב-1976. העסקה כבר נחתמה, וחיל האוויר האיראני עמד להיות המתקדם ביותר בעולם בכל הנוגע לציוד. לשם השוואה, בשנים ההן לא היו לישראל לא F16 ומטוסי ה-F15 החלו להגיע באיטיות, ומנהיגינו עדיין פינטזו על בניית מטוס-על כחול לבן, אריה שמו.
מטוס F5 איראני
דבר אחד מנע מחיל האוויר האיראני מלהגיע למעמד הזה: המהפכה השיעית. בית פהלאווי המתון איבד את השילטון, איראן מתה והרפובליקה האיסלאמית של איראן נולדה. מה קרה למטוסי ה-F16 הללו? אל חשש, הם אומצו והגיעו לבית חם ואוהב: בית ישראל.
מאז הוקם, צבר חיל האוויר האיראני שורת הישגים ארוכה ומכובדת, רובם באייטיז, במהלך שמונה שנות מלחמת איראן-עיראק. במלחמה ארעו יותר מ-300 היתקלויות במטוסי אויב, כשהעיראקים הסתמכו על אספקה חופשית של מטוסים מתוצרת סובייטית וצרפתית - בעוד האיראנים בקושי יכלו לדלות חלפים בשוק השחור לציוד האמריקאי שלהם.
טילי פניקס אמריקאים שהונדסו לאחור בידי איראן צילום: presstv
כך פותחה באיראן תורת לחימה שמבכרת זהירות, בידיעה שכל F14 ופאנטום הם חסרי תחליף. ועדיין, הצליחו האיראנים לרשום הפלות רבות, וביצעו מהלכים כתקיפות לטווח ארוך תחת איומי זירות נ"מ גדולות, השמדת יעדים אסטרטגיים ועוד. זה חיל שמצטיין בלעשות הרבה עם מעט, ובלאלתר: תעשיית הנשק האיראנית פיתחה חימוש, ציוד, ואפילו מטוסים משלה.
ולכן, קצת קשה לי לדמיין את הפנטזיה של גנרל זאדה עולה לאוויר: חיל האוויר האיראני מצטיין בהגנה, לא בהתקפה. זה בולט כשמסתכלים על מטוסי הקו הראשון שלה. ה-F14 הוא מטוס יירוט; תפקידו להפיל אויב מתקרב - אך גילו ניכר והוא לא תוכנן לפעול בזירה עשירה בלוחמה אלקטרונית (תחום בו מצטיינת ישראל). כמו כן, לאיראן יש רק 24 מטוסים מבצעיים כאלה, כש-16 נוספים מאוחסנים וניתנים להשמשה או לפירוק כחלקי חילוף.
טייס איראני מול ה-F14 שלו
לאיראן גם יש 25 מטוסי מיג 29 שהם מטוסי קרב, אך בעלי טווח קצר יחסית; היא משתמשת בהם כמסך הגנה קרוב, עם יכולת נשיאת טילי נאסר 1 נגד ספינות. נראה שנועדו יותר לתרחישים מול סעודיה.
ומה עם הפאנטומים? אלו מטוסי קרב הפצצה ארוכי טווח ויש לה כחמישים מהם, אך כנראה שתשתמש בהם כמשאב גמיש לסיוע קרוב, צילום ופטרול ולא ככלי התקפי. הם פשוט ישנים מדי, ואין טעם להציבם מול F16i ו-F15. הכלי ההתקפי היחיד בארסנל המטוסים האיראני הוא מפציץ הסוחוי 24. זהו מטוס שמצטיין בלטוס מאוד מהר בגובה מאוד נמוך, ולחדור כך מבעד להגנות נ"מ. הוא יכול לשאת טילי שיוט ופצצות, אך לשלוח כאלה בלי ליווי של מטוסי קרב יהיה בזבוז; אף סוחוי לא יחזור לבסיס.
מפציץ סוחוי 24 איראני צילום: cavok
לשאר מטוסי חיל האוויר האיראני - גרסאות מקומיות של ה-F5, קומץ מטוסים כמיראז' F1 שנחתו שם בימי מלחמת המפרץ ואומצו, ואחרים - פשוט אין טווח שעושה אותם רלוונטיים. כל הכוח האווירי של איראן נועד לפעול קרוב לבית, היכן שיכול לחסות בצילו של מערך נ"מ גדול ומתקדם ביותר; לפיכך, כנראה שטייסיו האמיצים של מר זאדה יסתפקו בביצוע פטרול אמיץ בשמי איראן האמיצה, בעודם מקווים שלא לאכול טיל של F15 ישראלי.
לא, כנראה שהתקפה איראנית לא תתבצע במטוסים. את התפקיד הזה קיבלה זרוע אחרת של פיקוד כוחות האוויר: מערך הטילים האיראני. כן, לאיראן יש הרבה סוגים של טילים שיכולים להגיע הנה, אפילו משטחה-שלה. רובם גרסאות משודרגות של דגמים סיניים וצפון קוריאניים, כשבשנים האחרונות הושם דגש על שיפור הדיוק שלהם. טילי קרקע-קרקע מדויקים מאפשרים הפעלה יעילה יותר: במקום לירות עשרים בתקווה ששלושה יפגעו קרוב, פשוט יורים שניים שפוגעים בול. לפי הערכות, יש לאיראן מאות בודדות של טילים מהדגמים ארוכי הטווח.
שיגור של טיל קרקע-קרקע איראני צילום: tsanim
איך יכולה להיראות מתקפה בליסטית איראנית? להערכתי, פחות סביר שהאש האיראנית תונחת ספורדית על ריכוזי אוכלוסיה; למה? כי זה טרנד שיצא מהאופנה.
בחצי הראשון של המאה הקודמת היתה קיימת פרקטיקה נפוצה ביותר בשם הפצצת טרור; הרעיון שלה הוא להרוג כמה שיותר אזרחים, כדי לגרום לנותרים לאלץ את השלטון להיכנע, בידיעה שאין ביכולתו להגן עליהם. כל המשתתפים בשתי מלחמות העולם עשו זאת, ונשבעו שלעולם לא שוב; זו פשוט פרקטיקה ברברית לחלוטין, לא פחות מהפצצה אטומית. למשל, בהפצצת הטרור על טוקיו נהרגו יותר אזרחים משהרגה הפצצת נגסאקי. ארגוני מחבלים עושים זאת כנגד מדינות, כפי שאנו יודעים היטב כישראלים. אך מדינות לא מבצעות הפצצות טרור נרחבות אחת נגד השנייה; כל העולם יתקומם ויעלה עליהן - כפי שקרה בעיראק ויוגוסלביה.
העיר טוקיו לאחר הפצצת טרור במלחמת העולם השנייה. שימו לב: זה היה פרבר שוקק, ונותרו ממנו מבנים בודדים צילום: (kmine.sakura (Wikimedia
ברגע שאיראן תנסה לעשות דבר כזה, תתיר את דמה בעצמה. הנהגתה יודעת שלישראל יש פיתרון יעיל נגד טילים, שיודע לעבוד גם מול מטחים גדולים - ויודעת שלה אין פיתרון כזה. אם תעבור איראן את הגבול, לא אופתע אם עוד באותו היום ייפגעו תחנות כוח, בתי זיקוק, נמלים ושדות תעופה, גשרים ומסילות ברזל ברפובליקה האיסלאמית. רואים? אפשר לשתק מדינה מרחוק גם בלי הרג חסר אבחנה - ולהשיג את אותו אפקט של הפצצת טרור: אזרחים שזועמים על השלטון ומסכנים אותו.
אז מה תעשה איראן? אולי תנסה לתקוף נכסים אסטרטגיים פה בארץ. הנכסים הללו מוגנים בטילי כיפת ברזל לטווח קצר, שרביט קסמים לטווח בינוני וחץ לטווח ארוך - כך שלא מן הנמנע שתיכשל ורק תזמין תגובה עם ריבית דריבית.
שיגור טיל קלע דוד צילום: rafael
אז מה קרה פה בעצם? אני סבור שמר זאדה התנפח והתיז איומים כאקט הרתעתי, ואיראן צועקת פה "החזיקו אותי!" כתיכוניסט זועם. זרוע האוויר, על מטוסיה וטיליה, נדחפה לקדמת הבמה משום שהיא היחידה שאפשר לנופף בה בלי להסתבך בזירה הבינלאומית. מה עוד יכלה איראן להגיד, "אנחנו נממן טרור בעזה ובלבנון ונלחץ על הארגונים שם לירות על ישראל?" יפלו עליה סנקציות עוד לפני שתסיים את המשפט.
גם אם יבוצעו מהלכים מוגבלים מצד חיזבאללה וכוחות אחרים שנשלטים מטהרן - דברים שכבר ראינו בעבר - סביר להניח שלא נראה מתקפה ישירה נרחבת; צה"ל פשוט חזק מדי. אף אחד לא רוצה להביס את האויב שלו יותר משהוא רוצה שתהיה לו מדינה מתפקדת למחרת. בשורה התחתונה, איראן אולי מצטיירת כמדינה קנאית ומופרעת, אך מנהיגיה אינם טיפשים, ולא סביר שינווטו אותה אל תוך תהום. טיסה נעימה!
