מתי מותר להוריד עגיל מאוזנו של חשוד?

שופט בית המשפט העליון יצחק עמית מבצר את תורת הלחימה של החילוטים. לאחר שבאוגוסט הורה למשטרה להחזיר לבני הזוג אלוביץ' תכשיטים בשווי מאות אלפי שקלים שהיא תפסה בביתם בעת החיפושים שביצעה בפרשת בזק, בשבוע שעבר נדרש להכריע בעניין עגיל היהלום שהוסר מאוזנו של איש העסקים ברק אברמוב.

נגד אברמוב, הבעלים של קבוצת הכדורגל בני יהודה ורשת מסעדות ג'פניקה, מתנהלת חקירה בחשד לעבירות כלכליות שונות. בית משפט השלום בראשון לציון אישר למשטרה לתפוס "כל מסמך או חפץ הדרושים לחקירה". בחיפוש בביתו וברכבו של אברמוב נתפסו בין היתר שלושה שעוני יד, רכב מרצדס, כסף מזומן בשווי של כחצי מיליון שקל, עגיל יהלום שהורד מאוזנו של החשוד ופריטים נוספים. היקף העבירות המיוחס לאברמוב נאמד ב־3.3 מיליון שקל, שווי הרכוש שנתפס עומד על כ־1.5 מיליון שקל, השעונים מוערכים ב־282,410 שקל והרכב מוערך ב־661,000 שקל.

ברק אברמוב הבעלים של בני יהודה וג'פניקה צילום: צביקה טישלר

אברמוב פנה לבית המשפט כדי לשחרר את הרכוש. במקביל פנתה המשטרה לבית המשפט וביקשה לאשר בדיעבד את תפיסת החפצים, שקיומם לא היה ידוע לה בטרם ביצוע התפיסה.

נשאלת השאלה: האם המשטרה יכולה לתפוס רכוש שלא הוגדר מראש בצו, אלא התגלה לחוקרים אגב החיפוש, כמו עגיל היהלום שהוסר מאוזנו של אברמוב? העגיל הוחזר בהמשך ביוזמת המשטרה, אך נותרה מחלוקת בנוגע לשעונים, למרצדס, למזומן ולטלפון הנייד. מחלוקת שמקורה בפער בין רמת הפירוט הנדרשת והאפשרית בצו לבין התפיסות בפועל.

המחלוקת הזו התגלגלה מהשלום למחוזי ונעצרה כמקובל בתיקים האלה אצל השופט עמית בעליון, וזה נאלץ להבהיר ולחדד את פסק דינו הקודם בעניין אלוביץ': "עד להחלטתי בעניין אלוביץ' אכן היתה קיימת פרקטיקה של תפיסת רכוש לצורך חילוט בשווי העבירה, ללא הסמכה מפורשת בצו החיפוש. כיום, במסגרת הבקשה לצו חיפוש ותפיסה לצורכי חקירה, מתבקש בית המשפט להורות במפורש גם על תפיסה של רכוש לצורך חילוט עתידי, תוך פירוט הרכוש שתפיסתו מתבקשת. על השופט לקחת בחשבון כי החיפוש והתפיסה אינם מצומצמים רק לצורכי חקירה, וכי תיתכן גם תפיסה לצורך הבטחת חילוט עתידי 'בשווי', על כל המשתמע מכך".

ומה שמשתמע מכך בין היתר הוא "שייתכנו מצבים חריגים בהם יתעורר צורך חיוני ודחוף לתפיסת רכוש בשווי אף ללא צו". זאת כאשר המשטרה במהלך החיפוש נתקלת ברכוש שלא היה ידוע לה מראש ולכן לא יכלה לפרטו בצו שביקשה. "בהחלטה בעניין אלוביץ' לא ניתנה לסוגים מסוימים של רכוש 'חסינות' מפני תפיסה", הבהיר עמית, אבל ציין את הסייגים וההגבלות על תפיסת רכוש 'מזדמן' כזה שלעתים קשור לאוזנו של החשוד: "הסרת שעון או תכשיט מעל גופו של חשוד ללא צו כרוכה בהשפלה, היא עלולה להוות פגיעה רגשית (ובפרט כאשר לתכשיט/ שעון יש ערך רגשי), והיא גובלת בחיפוש על גופו של אדם או בכליו ללא צו חיפוש".

לכן תפיסת תכשיט או שעון על הגוף ללא צו מראש תיעשה במקרים חריגים ביותר, אם בכלל. כך לדוגמה כאשר מבצע החיפוש מתרשם כי מדובר בחפץ יקר במיוחד שעלול להיות מוברח על ידי החשוד, וכשנראה שאין בנכסים התפוסים האחרים כדי להבטיח אפילו חלק קטן מהחילוט העתידי "בשווי". כלומר שיקול הדעת הוא של המשטרה: אם התכשיט עלול להיות מוברח, ואם הנכסים האחרים שנתפסו רחוקים מלהתקרב לשווי החילוט המבוקש, ניתן יהיה להוריד את התכשיט.

בכל מקרה, קובע עמית, לאחר התפיסה הבקשה של המשטרה לאשר בדיעבד את התפיסה צריכה להיעשות במעמד שני הצדדים. הצווים מתבקשים ומתקבלים במעמד צד אחד בשלב החקירה הסמויה, אבל, כותב עמית, "לאחר שהצווים בוצעו, הסודיות והחשאיות נוכח החשש לשיבוש הליכי החקירה והחשש להברחת רכוש כבר איבדו מטעמם. לכן בקשה של המשטרה לאשר בדיעבד את תפיסה שנעשתה במהלך חיפוש, כאשר כבר אין דחיפות או חשש לסיכול התפיסה או לשיבוש החקירה, צריכה להיעשות במעמד שני הצדדים. משנתפס הרכוש כבר אין הצדקה לקיים דיון בעניינו במעמד צד אחד".