בתוך 60 דקות: כך אושר לעו"ד קזיוף שכר של 1.7 מיליון שקל

עו"ד אלון קזיוף, הנאמן של חברת הגשרים לינום, נהנה כנראה מקשרים טובים במיוחד אצל נציגי הכנ"רית, עו"ד סיגל יעקבי. אחרת אי אפשר להסביר את המהירות המסחררת, 60 דקות, בה הצליח לקבל מבית המשפט אישור לבקשת שכר טרחה בסכום של מיליון שקל לפני מע"מ.

את בקשת שכר הטרחה הגיש קזיוף תוך מה שנראה כהפרה של כמעט כל הכללים המקובלים, ובלי שטרח לצרף דו"ח כספי מבוקר ומאומת כפי שהוא אמור לעשות. קזיוף אפילו לא טרח להגיש חישוב מדויק שמפרט מדוע לשיטתו מגיע לו מיליון שקל, שאגב מתווסף למקדמה שקיבל בעבר בהיקף 700 אלף שקל. במקום התחשיבים והאימותים, צירף קזיוף לבקשתו הודעה קצרה של נציגי הכנ"רית, שלפיה הם כבר סיכמו עם קזיוף שיקבל 1.7 מיליון שקל ומע"מ. כמו כן זמן קצר אחרי שהגיש את הבקשה ואת עמדת הכנ"רית, הוגש עותק נפרד של אותה הסכמה, כביכול כמסמך ששוגר בנפרד על ידי הכנ"ר.

בדיקת "כלכליסט" העלתה כי הן הבקשה של קזיוף והן הודעת הסכמת הכנ"ר לא הוגשו באמצעות מערכת נט המשפט כמקובל, אלא על ידי קזיוף עצמו שניגש למזכירות המחוזי בתל אביב ביום חמישי בשעה 9:26 בבוקר. עד שהמזכירות סרקה את שני המסמכים לתיק, קזיוף כבר קיבל את הסכמת השופט חגי ברנר. כך נחסך ממנו גם החשש שאחד הנושים יראה את הבקשה וינסה ולהתנגד לה. בדרך זו קיבל קזיוף אישור לשכר מצטבר של 2 מיליון שקל (כולל מע"מ), והוא כבר הודיע שייתכן ששכרו הסופי יעמוד על סכום כפול.

עו"ד אלון קזיוף צילום: עמית שאבי

בעלי תפקיד אחרים יכולים רק לחלום על הליך קל כזה, שהוא הפרה ברורה של תקנות החברות. מדובר בהפרה של תקנה 6א, הקובעת כי בקשת שכר טרחה תוגש לבית המשפט ו"תלווה בדו"ח כספי של בעל התפקיד, כשהוא מאומת בתצהיר ומבוקר בידי רואה חשבון"; ותקנה 6ג1, הקובעת שבהליך לפי סעיף 350 לחוק החברות "תישלח הודעה על הגשת הבקשה לכל נושה מהותי ולכנ"ר, שרשאים להתייצב ולהביע את עמדתם בבקשה".

על בקשת שכר הטרחה חתום קזיוף בעצמו, אך מתברר שמי שטיפל עבורו בנושא הוא עו"ד גדעון אורבך ממשרדו. אורבך היה העוזר המשפטי של שופטת הפירוקים בדימוס ורדה אלשיך, והוא דמות מוכרת מאוד במסדרונות בית המשפט המחוזי בתל אביב, וסביר להניח שגם אצל השופט ברנר.

מהבקשה עולה שקזיוף דרש שכר טרחה וגם קיבל עבור שחרור ערבויות ביצוע, נושא בעייתי בפני עצמו, מאחר שבתיקים רבים טען הכנ"ר שנאמנים לא יכולים לדרוש שכר טרחה לפי תקנה 8א בקשר לערבויות ביצוע. קזיוף טען בבקשה שמגיעים לו עד 4 מיליון שקל, אבל חישוב חלופי של "כלכליסט" העלה סכומים נמוכים בהרבה.

חברת לינום פנתה באפריל 2016 בבקשה להסדר נושים. לינום היא חברת תשתיות בעלת סיווג קבלני בלתי מוגבל לענף הגשרים, שביצעה בשנים האחרונות מספר רב של פרויקטים בהיקפים גבוהים, ובהם המנהרות עבור רכבת ישראל בקו לירושלים וכן עשרות גשרים ומנהרות בכביש 6. לחברה היו ערבויות בהיקף 20 מיליון שקל שהיא חששה שיחולטו.

מדוברות בתי המשפט נמסר: מי שאמון על מענה לבקשה לשכר טרחה הוא הכנ"ר ולא הנושים, ולכן במקרה זה לא נדרשה תגובת הנושים. השכר שאושר הוא בהתאם לתקנות השכר. לא מדובר בשכר סופי אלא בשכר ביניים. תמוהה ביותר הטרוניה על כך שהחלטות ניתנות בהקדם ולא באיחור. אין שחר לכל רמיזה על קשר בין מהירות ההכרעה בבקשה לבין זהותו של מגיש הבקשה".

מהכנ”רית נמסר: “הסכמת הכנ”ר ניתנה לאחר בחינת ההלכות המשפטיות ודין ודברים ממושך עם הנאמן. הוסכם שהנאמן יבקש שכר נמוך משמעותית ממה שרצה לבקש”.

עו"ד קזיוף מסר בתגובה: "שכר הטרחה המבוקש, שהינו נמוך באורח ניכר ממה שניתן היה לגבות לפי התקנות, בא לאחר שנתיים וחצי של עבודה מאומצת, אשר הפכה תיק של חברה שהגיעה להקפאת הליכים כשהיא מחוסלת לכל דבר ועניין, על סף חילוט ערבויות ביצוע בשיעור כללי של מעל 20 מיליון שקל, שהיה מוציא גם את הנושים המובטחים עם דיבידנד קטן מאד, ואת הנושים הרגילים בלא דיבידנד כלשהו.

"במסגרת השנתיים וחצי של תפקידו, ניהל הנאמן מספר הליכים לא פשוטים בבית המשפט כדי לגבות את המגיע לחברה, שחרר את כל ערבויות הביצוע ואף פטר את החברה מחלק ניכר מערבויות הטיב. כל זאת, תוך שהוא גובה עבור הנושים עשרות מליוני שקלים, חלקם באמצעות שחרור ערבויות וחלקם במזומן ממש. זאת, כאשר השכר שמתבקש משקף אל נכונה את הצלחות הנאמן, ובוודאי לא בא מ"שב ועל תעשה" על קופה של מליונים שהזינה את עצמה.

"בקשת שכר הטרחה הוגשה בהמשך לדוחות מפורטים שהגיש הנאמן בתקופה האחרונה שפירטו את מצב הקופה כדבעי, ומתוך היכרות עם התיק, שהוגשו בו מספר בקשות חשובות בעת האחרונה (אשר בסופן עלה בידי הנאמן, פעם נוספת, לבלום באיבה סכנה שהיתה פוגעת בקופה פגיעה קשה ודוחה את עיקר הדיבידנד לנושים למשך תקופה ארוכה).

"מסיבה זו בלבד, וגם נוכח הסכמת הנאמן לותר על חלק ניכר מהשכר שהתכוון לבקש בתחילה, ניתנה לו הסכמת כונס הנכסים הרשמי, אשר בהמשכה ניתנה גם הסכמת בית המשפט. נוכח האמור לעיל, אין לנאמן אלא להצר על מה שנראה כ'חיפוש סקנדלים' במקום בו הם אינם קיימים".