אנרגיה חלופית: המלצות לשעות של פנאי
שיעור גאגא של אוהד נהרין, "קריאה לחלומות", סרטו העתידני של האמן הישראלי רן סלוין, לקבל 50 גוונים של קייט בלאנשט במוזיאון ועוד
לפלס דרך מרגשת בבוץ מטאפורי
נהרין (משמאל) בשיעור גאגא. שיעור בהסרת מחסומים צילום: גדי דגון בחוץ 10 מעלות, אבל בתוך הסטודיו אנחנו מזיעים את עצמנו לדעת בניסיון לצוף מעל מים, לפלס את דרכנו בבוץ, לסלול את דרכנו באוויר. כל זה קורה בשיעור גאגא, הזרם שטבע כוריאוגרף בת שבע אוהד נהרין עוד בשנות השמונים, שמזמין רקדנים ולא־רקדנים למחקר תנועתי חווייתי. כך, במשך שעה, ניסינו להבחין בין שקשוק הישבן לרעידת אדמה של הישבן; להזיז את הנקודה המדויקת שבין האיברים המוצנעים לטוסיק; ללוש בצק באצבעות ואז בלי האצבעות ואז בכפות הרגליים. אין שריר שלא נע, זז או זע, אין פיסת עור שלא הזיעה. הרבה מאמץ היה שם, אבל גם רגש וחיבור ועוצמה. גאגא הוא ריקוד, אבל גם שיעור בהסרת מחסומים, בשחרור, בהעצמה. ומי שהצליח להתבונן ברגע הזה פנימה, הרוויח את אחת החוויות של חייו.
עדי אהרוני
קולנוע
ללכת לאיבוד בתוך חלומות בסינמטק
מתוך "קריאה לחלומות". קליידוסקופ של אורות וצורות ברוח דיוויד לינץ'
כשאנדריי טרקובסקי חיפש לוקיישן אורבני עתידני לסרטו "סולאריס", הוא מצא את טוקיו, וצילם בה את סצנות הנסיעה הארוכות בין גשרים, מנהרות ומחלפים. כמעט 40 שנה חלפו מאז ואותם גשרים ומחלפים עדיין נראים לא מהעולם הזה. כעת הם מככבים ב"קריאה לחלומות", סרטו העתידני של האמן הישראלי רן סלוין, שמוקרן בסופי השבוע בסינמטקים. "קריאה לחלומות" הוא פילם־נואר סוריאליסטי, מרהיב וחידתי, קליידוסקופ של אורות וצורות. במרכזו אשה שמפרסמת מודעה בחיפוש אחר מתנדבים שיספרו לה חלומות. אחד מהם הוא בלש משטרה, שגם חוקר את הגיבורה. אין שוט בסרט הזה שאינו מרשים וסלוין גם אחראי לפסקול, שעוזר להגביר את האווירה הדיוויד לינצ’ית.
יאיר רוה
יוטיוב
להיקרע מצחוק על רקע משבר האקלים
נטלי ווין באחד מסרטוני ContraPoints. בין ג'ון אוליבר למונטי פייתון
מלכת דראג שהגיעה מהגיהינום ופרופסורית משוגעת הן שתיים מהדמויות הרבות שמגלמת נטלי ווין בערוץ היוטיוב ContraPoints, שבו היא מנסה להנגיש לקהל הרחב נושאים "כבדים" כמו פילוסופיה, קפיטליזם והאלט רייט. לכוכבת הטרנסג'נדרית יש כבר יותר מ־400 אלף מנויים ומיליוני צפיות בערוץ שלה. היא מצליחה להסביר לצופיה סוגיות מורכבות בגובה העיניים ובו זמנית לקרוע אותם מצחוק עם הומור שנע בין הציניות של ג'ון אוליבר לאבסורד של מונטי פייתון, צבעוניות כובשת ונכונות בלתי מתנצלת להיראות מטופשת, בין היתר בעזרת המון פאות בשלל צבעים ובובה אחת חשובה של תנין מפלסטיק.
ניצן פינקו
מוזיקה
להישאב בזמן בחזרה לימי התום
ריטה בהופעה. תבצע את האלבום "ימי התום" במלואו בהופעה צילום: אורית פניני
השנה 1988, ברדיו מודיעים שהאלבום "ימי התום" של ריטה בחנויות, ואני חותכת את יום הלימודים בתיכון שעתיים לפני הזמן כדי לרכוש אותו. כחובבת דרמה ההתאהבות בריטה, הדיווה הגדולה מהחיים, היתה בלתי נמנעת. ועד מהרה גם החשש שלי מ"תסמונת האלבום השני" התבדה, בין היתר הודות למקבץ היוצרים המשובח שהצליחה לאסוף עבורו, ובהם אהוד בנאי, חנוך לוין ועלי מוהר. זכיתי לצפות במופע הראשון שליווה את האלבום בהיכל התרבות, ואני זוכרת איך הוא הציב סטנדרטים חדשים של הפקה בנוף המקומי. במוצאי שבת הקרוב תחזור ריטה לאלבום במסגרת "גולדסטאר סאונדסיסטם" בהאנגר 11 תל אביב, וגם אני אהיה שם, שואגת מהיציע את השירים שלנצח יחזירו אותי לימי התום הפרטיים שלי.
מאיה נחום שחל
תערוכה
לקבל 50 גוונים של קייט בלאנשט במוזיאון
בלאנשט ב"מניפסטו". 13 דמויות שונות ומופלאות ברגע הראשון נדמה “מניפסטו”, המיצב הקולנוע של האמן הגרמני יוליאן רוזפלדט, ככאוס מוחלט. 13 מסכים גדולים מוצבים בחלל גדול וחשוך בגודל 700 מ”ר במוזיאון ישראל, כשעל כל אחד מהם מוקרן משהו אחר. הקולות מתערבבים זה בזה אבל ברגע שמתפקסים על אחד המסכים, קשה שלא להישאב. רוזפלדט לקח כ־60 מניפסטים מכוננים של תנועות בולטות במאה ה־20, הרכיב מהם 13 טקסטים שמדובררים כל אחד במשך 10 דקות בידי 13 דמויות שונות, שאת כולן מגלמת השחקנית קייט בלאנשט – החל ממורה בבית ספר, דרך גבר הומלס, וכלה בפועלת מפעל לפסולת. בכל אחת מהעבודות היא נושאת בנונשלנטיות את המניפסט הרלבנטי, שברוב המקרים מנוגד מאוד לדימוי של הדובר. הוויזואליה מהודקת ומופתית, וכל אחת מהדמויות מופלאה בדרכה. הצפייה בכל העבודות במלואן אורכת יותר משעתיים, אבל מספיק גם רבע מהזמן כדי להקדיש לכל אחת מהן התבוננות ראויה ולצאת בהיי כזה שלא יוצאים ממנו מכל תערוכת אמנות.
רעות ברנע
