ימי הרעמה: ניקול קידמן גונבת את ההצגה בחמישה סרטים חדשים

כלל לא כתוב בהוליווד אומר שככל שהכוכב גדול יותר, כך הופעותיו יהיו נדירות יותר. כל סרט יהיה אירוע. לכן אולי מפתיע לגלות שניקול קידמן, שחקנית מהוללת וזוכת אוסקר, מופיעה בימים אלה בארבעה סרטים בבתי הקולנוע ("אקוומן", "ילד מחוק", "הרסנית" ו"אפסייד"), ובמקביל סרט חמישי שלה ("איך לדבר עם בנות במסיבות") עולה השבוע בבכורה בערוץ yes3. בפרט כשבארבעה מתוכם היא מופיעה בתפקידי משנה.

חלפו 30 שנה מאז שהעולם גילה את קידמן האוסטרלית במותחן המשובח "סיכון רטוב", ו־20 שנה מאז שכיכבה ב"עיניים עצומות לרווחה" עם טום קרוז, שהיה אז בעלה. קרוז שמר מאז על מעמדו כאחד מכוכבי הקולנוע הגדולים והקופתיים בעולם, והוא עדיין עושה סרט אחד, מקסימום שניים, בשנה. אבל קידמן בת ה־51 היתה צריכה להמציא את הקריירה שלה מחדש.

סוכנת FBI מחוספסת שמתאוששת מפציעות וסמים

"השליכו אותי הצידה"

ב־15 השנים האחרונות היתה תחושה שקידמן נעלמה, אך זו אשליה. אלה אנחנו שהפסקנו לשים לב לסרטים שלה, שהלכו ונהיו יותר ויותר איזוטריים — הבולט שבהם היה "אוסטרליה", האפוס הכושל של באז לורמן מ־2008, שהיה אמור להיות ה"חלף עם הרוח" של אוסטרליה אבל התרסק ונדמה שגם ריסק איתו את הקריירה של קידמן. מאז הביקורות העיקריות שקידמן קיבלה היתה על הניתוחים הפלסטיים שעשתה.

בראיון ל"ואניטי פייר" שהתפרסם השבוע אמרה קידמן שהרגישה שהוליווד "השליכה אותה הצידה", וכבר השלימה עם העובדה שהקריירה שלה כנראה הסתיימה. השחקנית שהחזיקה על כתפיה האמיצות את "השעות", "מולן רוז'" ו"דוגוויל" בתחילת שנות ה־2000 אמרה השבוע: "זה הרגיש כאילו 'היו לך את הימים שלך תחת השמש, נתת לנו את הכל, וזהו זה'".

אם נוצריה מיוסרת ששולחת את בנה הגיי למחנה המרה

ואז התפקיים הראשיים התחלפו בתפקידי משנה: לפני שנה היא הופיעה לצד קולין פארל ב"להרוג אייל קדוש" של הבמאי היווני המדובר יורגוס לנתימוס, ושנה לפני כן היא שיחקה ב"סארו — הדרך הביתה", שהיה להיט ענק בישראל, ושעליו היתה מועמדת לאוסקר לשחקנית משנה.

ואז היא קיבלה טלפון מריס וויתרספון שהציעה לה להצטרף ל"שקרים קטנים גדולים", סדרת הטלוויזיה של HBO שנהפכה להצלחה גדולה והביאה לה את פרסי גלובוס הזהב והאמי לשחקנית ראשית. הסדרה, אומרת קידמן, הקפיצה אותה חזרה לזירה והזרימה לה הצעות חדשות.

אין תפקידים קטנים

בגלגול הנוכחי קידמן אמנם נסוגה לתפקידי משנה, אבל כאלה שקשה להתעלם מהם, כאילו החזירה לעצמה את כוחות־העל של השחקנית שהיתה לפני עשרים שנה: ב"אקוומן", שבו היא מגלמת את אמו של גיבור העל התת־ימי, בהופעת אורח קטנה אבל מלאת לב ועדינות, אנטיתזה מוחלטת לשאר הסרט, שכולו עשוי מפלסטיק מרשרש; ב"ילד מחוק" היא קיבלה את התפקיד כפוי הטובה של אם הגיבור — דמות פסיבית לאורך רוב הסרט, שמסיעה את בנה הגיי למחנה המרה נוצרי, בניגוד למצפונה ובהוראת בעלה; וב"איך לדבר עם בנות במסיבות", הסרט המטורלל של ג'ון קמרון מיטשל שמתרחש בלונדון של 1977, היא מופיעה בתפקיד קטן אבל מוצלח כסנדקית סצנת הפאנק של קרוידון.

"שקרים קטנים גדולים". מנוע הקאמבק

בין אם היא בועטת ישבנים ב"אקוומן", מתייפחת חרישית ב"ילד מחוק" או קרקסית ומוחצנת ב"איך לדבר עם בנות במסיבות" , קידמן מוכיחה כי אין תפקידים קטנים, יש שחקנים קטנים. והיא שחקנית אדירה. התנועה שלה הלוך ושוב בין עוצמה לשבריריות, כמו גם יכולתה להיעלם לתוך דמויות, מעלות את התחושה שבקידמן יש את היכולת להיות היורשת של מריל סטריפ. וכרגע חסר לה רק הומור עצמי בריא כדי להפוך לשחקנית בקנה מידה מיתי.

ואת מלוא יכולתה הוורסטילית של קידמן אפשר לפגוש ב"הרסנית", דרמת הפשע הקשוחה והמחוספסת של קרין קוסמה. במה שחייב להיות ריאקציה מודעת לנוכחות התקשורתית שלה בשנים האחרונות — קידמן נתנה למחלקת האיפור לכסות את פניה בקמטים וצלקות, והוכיחה שהיא גם טובה עם אקדחים. היא מגלמת אשה בשני צירי זמן: בקטעי פלאשבק היא מגלמת סוכנת אף.בי.איי שמסתננת לכנופיית שודדי בנקים שמתנהלת כמו כת. שם היא קידמן הצעירה והעדינה, זכר לשחקנית שבעבר הבליטה את החיצוניות על פני הפנימיות, שנראית מוכנה תמיד עם שיער מושלם ואיפור מדויק לפפרצי.

בסצינות ההווה מגלמת קידמן את אותה דמות 17 שנה אחר כך, מבוגרת ומצולקת מהסמים והפציעות שבחירותיה השאירו עליה. צל אדם. זו קידמן החדשה, שמוותרת על הזוהר לטובת הדמות, גם כשהיא בלתי מזוהה בו, לטובת ההבנה שכדי לזכות לאריכות ימים בהוליווד, צריך להגיד 'כן' לכל תפקיד ולקרוע בו את הלב לצופים. גם בתור אמא של אקוומן.