המאבק באלימות נגד נשים: תקציב חלקי, סכנה מלאה
הממשלה לא אמרה כלום על 150 מיליון השקלים שדרושים לתוכנית למאבק באלימות נגד נשים לשנים הבאות. הכסף הזה, ככל הנראה, כבר לא יגיע. במקום להביא תקציבים, בממשלה מורחים את הסיפור בים של מילים
החלטת הממשלה מיום ראשון להוסיף 20 מיליון שקל למאבק באלימות במשפחה היא לא רק לעג לרש, אלא גם צחוק בפנים של קורבנות האלימות ועלבון לאינטליגנציה של הציבור. לא רק שהממשלה זרקה עצם במקום לפתור את הבעיה – הצגת ההחלטה החלקית הזו כהתמודדות של ממש עם הבעיה עלולה למנוע פתרון אמיתי.
ביולי 2017 החליטה הממשלה על תוכנית חמש־שנתית למאבק באלימות במשפחה. הרעיון היה שבכל שנה יוקצו לנושא 50 מיליון שקל נוספים - 50 מיליון שקל בשנה הראשונה, 100 מיליון שקל בשנייה ועד 250 מיליון שקל במיצוי התוכנית ב־2022. אלא שהממשלה הסתפקה בהצהרות, וברגע האמת לא הקצתה לתוכנית את הכסף. בדיקת "כלכליסט" לפני כחודשיים גילתה שב־2018 ו־2019 הוקצו רק כחצי מהסכומים הדרושים לתוכנית - וגם כי לא ניתנה שום התחייבות לגבי העתיד. הציניות הזו, לצד מספר שיא של 26 נרצחות ב־2018, עוררו את מחאת הנשים שפרצה בסוף השנה שעברה.
יש צד חיובי לסיפור, והוא שהממשלה נתנה תוספת אמיתית של 20 מיליון שקל, ולא מיחזרה כספים כפי שעשתה בעבר. יחד עם 30 מיליון השקלים שכבר ניתנו למשרד הרווחה לטיפול בנושא, ב־2019 יינתנו כל 50 מיליון השקלים שהובטחו למטרה זו.
הבשורה הרעה היא שהממשלה לא אמרה כלום על 150 מיליון השקלים שדרושים לשלוש השנים הבאות. הכסף הזה, ככל הנראה, כבר לא יגיע. הממשלה גם לא השלימה מחסור של 20 מיליון שקל שלא ניתנו ב־2018. במקום לספק 170 מיליון שקל, בממשלה מורחים את הסיפור בים של מילים. התוספת שאושרה השבוע זכתה לכותרת "תוכנית להרחבת המענים לטיפול ומניעה בתופעת האלימות במשפחה". כשאין תכנון אמיתי, פתאום כל 20 מיליון שקל הם תוכנית.
ממשלה שיודעת למצוא מיליארדים למטרות אחרות מתקשה פתאום לאתר עשרות מיליונים למטרה כל כך חשובה. הסיבה ברורה: לנשים בסיכון אין גב פוליטי שיציב אולטימטום והן תלויות ברצונה הלא מאוד טוב של הממשלה. בין הנושאים שמתוכננים לשנים הבאות ועדין אין להם תקציב - הקמת מערך תאום בין־משרדי, הנחוץ כדי לסיים את המצב הנוכחי שבו הטיפול בנושא נופל בין המון משרדים שלא רואים את התמונה המלאה.
אין מחלוקת מה צריך לעשות. התוכנית למאבק באלימות במשפחה קיימת, כל שדרוש הוא לתקצב אותה. כל החלטה על תקצוב חלקי היא הפקרת הקורבנות - והדם הוא על ידי הממשלה.