המטוס הפיראט, הים הבוער וההפצצה שהצילה את העולם

שלום, כאן הקברניט; ההיסטוריה של התעופה מלאה סיפורים בהם נכנסו טייסים למטוסים והמריאו למשימה מטורפת ובלתי הגיונית בעליל כדי להציל את המולדת, לכבוש מולדת של מישהו אחר או לשנות סדרי עולם. היום נדבר על המשימה הכי גרנדיוזית אליה נשלחו טייסים: הצלת כדור הארץ, במשימה שקצת נחבטת בשולי השפיות.

בסיפור הזה יש שלוש מכונות, ורק אחת מהן היא מטוס; ב-1958 הונחה במספנות ניופורט שבווירג'יניה, ארה"ב, שדרית של ספינה חדשה. השדרית היא הקורה הראשונה בכל אוניה, אליה מתחברות הצלעות אליהן מחברים את הדפנות. ואותה שדרית היתה מאוד, מאוד ארוכה: היא נועדה עבור מיכלית שתוכל לשאת מטען של 120,00 טון, טורי קניון (Torrey Canyon) שמה. כשהושקה, היתה תפארת שבעת הימים - ארוכה, חזקה ויעילה מכל קודמיה; הטיטאניק של המיכליות (למעשה, היתה ארוכה ממנה בכ-30 מ' וכבדה פי שלושה), שהפליגה תחת דגל ליבריה.  

הספינה טורי קניון צילום: HelstonHistory

המכונה הבאה בסיפורנו לא היתה תפארת, יותר כמו פיתרון קומבינה; בתחילת שנות החמישים זיהו שירותי המודיעין בבריטניה וארה"ב אס המבצבץ מהשרוול של רוסיה הסובייטית: ספינת המלחמה מטיפוס סוורדלוב (Sverdlov). היתה זו סיירת קרב גדולה ומהירה יחסית, שנשאה מכ"מ מתקדם וארוך טווח. עם ספינות כאלה, יכלו הסובייטים לנטרל נתיבי סחר ולעשות לעולם המערבי התקפי לב בכל פעם שיצטרכו; די שספינה כזו תיראה בקרבת הנתיבים, ומיד תעבור ברית נאט"ו לכוננות, מתחים יעלו, כלכלות יפגעו ועוד; סוורדלוב היא נשק שמזיק גם בלי לירות.

לא היתה זו ספינה חדשנית; עיצובה החל עוד במלחמת העולם השנייה והיא היתה מין פיתרון בין-דורי. אנליסטים של סוכנויות מודיעין העריכו שהחימוש העיקרי של הסיירת הזאת - 12 תותחי 152 מ"מ ו-12 תותחי 100 מ"מ - הוא זמני; ולא ירחק היום בו תקבל טילים נגד ספינות וטילים נגד מטוסים - טכנולוגיה צעירה וחדשנית שהיתה בפיתוח מהיר. תותחים או טילים, בכל מקרה יכלה האוניה לחורר בקלות את טורי קניון או כל ספינת מסחר אחרת, ולגרום לה לנזקים עצומים.

סיירת קרב מטיפוס סוורדלוב צילום: world of warships

הבריטים חששו מהסוורדלוב יותר מכל: כוחה של הממלכה טמון ביכולת שלה לקבל משאבים ממדינות החסות שלה - חבר הלאומים הבריטי וקולוניות שטרם שוחררו בימים ההם (למשל, הונג קונג). עם סוורדלובות שמסתובבות חופשי, ינצור האל את המלכה: לאחר מלחמת העולם השנייה צמחו מדינות חדשות רבות, ולא מעט קולוניות בריטיות תהו למה הן צריכות לממן את התה המלכותי. אם לא יוכל הכתר להגן עליהן ועל נתיבי הסחר שלהן, הדרך למרד ועצמאות תהיה קצרה מאוד.

ולכן, האנגלים הצטרכו כלי שיוכל להטביע את הסוורדלוב, אחרי שהתקרב במהירות בלי להתגלות. בתחילה, רצה מינהל הימייה להזמין ספינת קרב חדשה, ואז שאל הפרלמנט אם במקרה התחיל יער שרווד להצמיח כסף. הצי הבין והלך על תחליף חכם ומשתלם יותר: מטוס שמתמחה בציד ספינות.

המטוס הזה נקרא באקניר (Buccaneer) ופירוש שמו הוא שודד ים; ספציפית - שודד שנשכר בידי מדינה או תאגיד כדי לפשוט על נמלי וספינות היריב, ופעל בים הקאריבי ובמרכז אמריקה. כן, אלו הפיראטים שאנחנו מכירים מהסרטים. והוא באמת נולד כדי להטיל אימה על כל מה שצף.

תרשים מטוס הבאקניר צילום: aviastar

היה זה מפציץ-קרב רב עוצמה שתוכנן לפעול מעל לנושאות מטוסים ולטוס מאוד, מאוד נמוך, מתחת לאונת המכ"מ של הסוורדלוב; כה נמוך שיפחיד את הדגים. תא הצוות שלו הוטה בזווית כזו שהקלה על מבט כלפי מטה, והכנפיים הרחבות סייעו לעילוי ושליטה גם בגובה אפסי; בנוסף, צויד במערכת בקרת טיסה חכמה, שמבצעת תיקונים עבור הטייס בגובה בו מרווח הטעות בעייתי. הבאקניר היה גדול וכבד ביחס למטוסי קרב, אך גם זריז להפתיע ונוח להטסה. זוג מנועים דחפו אותו למהירות תת קולית גבוהה, וטווח הטיסה שלו היה ארוך מאוד - קלאסי למטוס שצריך להסתובב באוקיינוס ולחפש אוניות.

מטוס באקניר בטיסה נמוכה במיוחד, בגובה סיפון של ספינה צילום: FAABA

הבאקניר הופעל בידי צוות של שניים - טייס ונווט/מטילן; את הפצצות שלו נשא בתוך הגוף, בצורה יצירתית: במקום דלתות, הסתובב תא החימוש כולו כמו תוף. המטוס הזה יכל לשאת 7.2 טונות של חימוש, ותוכנן להפעיל גם פצצות אטום (מדגם WE117, בעוצמה של בערך חצי נגסאקי; הבאקניר נשא ארבע כאלה).

מטוס באקניר כשתא הפצצות שלו פתוח צילום: BAE Systems

מה ההיגיון בלזרוק פצצה גרעינית כשאתה טס מאוד נמוך? במתאר הפצצה שכזה, היו טסים הבאקנירים בגובה זינוק-דולפין, ואז מרימים את האף מעל לאופק, משליכים את הפצצה כקלע, ומשלימים סיבוב לאחור כדי לברוח מגל ההדף של הפיצוץ. בנוסף לפצצות פנימיות, יכל המטוס לשאת גם רקטות וחימוש אחר מתחת לכנפיו. המטוס נכנס לשירות ב-1962, מעל לנושאות המטוסים של הצי המלכותי. טייסיו אהבו אותו מאוד, למרות שהיה קצת חלש ולא יכל להמריא גם עם מטען חימוש מירבי וגם עם מטען דלק מלא (הפיתרון: לאחר ההמראה בחימוש מלא, תודלק הבאקניר באוויר).

באקניר משגר טיל אוויר קרקע צילום: FAABA

תרגילי התקפה הראו שהבאקניר עושה את כל מה שהבטיח: פגיעות מדויקות ביותר, גם באמצע האוקיינוס ובמזג אוויר בעייתי. הטייסים השחיזו כישוריהם, וסימולציות פעולה שבוצעו עם שאר צבאות נאט"ו לימדו שצוותי הבאקניר הם הטובים בעולם בתקיפת כלי שיט. כמה כאלה תקפו על אמת? אפס; כוחות האוויר הבריטיים ישבו וחיכו שנים, אך לא בוצעה מתקפה סובייטית וספינת הסוורדלוב - שאינה הנבל בסיפור הזה - פשוט לא באה. מי כן בא? מיכלית הענק טורי קניון.

מיכלית נפט בים סוער צילום: שאטרסטוק

בבוקר ה-19 בפברואר 1967 הרימה הספינה עוגן, ויצאה מנמל הנפט הלאומי של כווית בדרכה לנמל מילטון הייבן שבוויילס. היתה זו הפלגה מפוהקת שעברה בניחותא וטורי שייטה לה עד לעצירה בטנריף. ב-18 במרץ המשיכה ההפלגה המנומנמת אל האי הבריטי - וכה מנומנם היה צוות האוניה, שלא שם לב שקצת סטה מן הנתיב.

חבטות גלי האוקיינוס האטלנטי נשמעו היטב באוזני המלחים, שלא התרגשו מהן; אך אז נשמע צליל שאף ימאי לא רוצה לשמוע אף פעם - השאגה המקפיאה של ברזל מתבקע; טורי קניון עלתה על שרטון. ולא סתם שרטון: באופן שלומיאלי ביותר נווטה טורי דרך שונית סבן סטון (Seven Stone), מכשול ימי מפורסם ומוכר היטב; עוד ב-1841 הוצב מצוף מגדלור לידו, כדי להזהיר ספינות. וטורי קניון פשוט השתפדה כמרשמלו על צוק ימי, כשגלים עצומים מטלטלים ומפרקים אותה - ומבקעים את המיכלים שבגופה - בהם 119,000 טון של נפט גולמי. או במילים אחרות: ברוכים הבאים לאסון האקולוגי הכי גדול שידעה האנושות עד אז.

כתם נפט נפלט מהאוניה צילום: BBC

טורי המשופדת דיממה נפט במהירות: כתם שחור התפשט ממנה, ותוך ימים ספורים כיסה 700 קילומטרים רבועים. אף אחד לא ידע מה לעשות, שכן היה זה אסון מיכלית הנפט הראשון מסוגו בסדר גודל טיטאני שכזה: ניסיונות לתקן את הספינה כשלו בשל סערות האוקיינוס, ואחד ממלחי החילוץ אף נהרג. ניסיונות לשחרר את הספינה מהצוק כשלו אף הם - כי פשוט היתה גדולה מדי ועל אף שהתבקעה, לא התפרקה מספיק. כתם הנפט העצום החל להגיע לחופי אפריקה, איי תעלת למאנש, בריטניה עצמה, והחשש היה שיגיע אל האפיק של זרם הגולף, אשר יישא אותו הלאה אל שבעת הימים. האסון הזה יכל, חששו מומחים, לזהם סביבות בכל העולם.

ראש ממשלת בריטניה הרולד ווילסון, שכל זה קרה אמנם במים בינלאומיים אך בסמוך לארצו, כינס את הקבינט הרלוונטי וחיפש פתרונות. לו רק היתה יורדת טורי קניון למצולות, היה פיזור הנפט מצטמצם בהרבה, נדו הבריטים. לו רק היה לנו משהו שיכול להטביע אוניה בגודל כזה בים כזה.

טיפול בדליפת נפט צילום: שאטרסטוק

ההחלטה הראשונה שיצאה מהפגישה הזו לא תפתיע אתכם: לשלוח טייסת באקניר לחסל את טורי האבודה. אבל ההחלטה השנייה שהתקבלה הפתיעה את כל העולם. כתם הנפט ההוא? זה שצף והתפשט? ממשלת בריטניה החליטה להדליק אותו באש, כדי שלפחות חלק ממנו יאוכל. הייתי רוצה לראות את הפרצוף של הטייסים שקיבלו פקודה רצינית לגמרי להיכנס למטוסים שלהם, להמריא, לזרוק פצצות ולהצית את הים.

וכך היה: בבוקר ה-28 במרץ עטו מטוסי באקניר על המיכלית פעם אחר פעם ושילחו בה פצצות. הפגיעות, למרבה הפאדיחה, לא היו כל כך מדויקות ו-25% מהפצצות החטיאו. עצוב, בהתחשב בכך שמדובר במטרה מאוד גדולה ומאוד נייחת שאפילו לא יורה בחזרה. אחר הצהרים הצטרפו להילולה מטוסי הוקר האנטר זריזים ופיזרו בקרבת הספינה חומרים דליקים, כדי שהפצצות הבאקנירים יציתו את הים. האוקיינוס, בחוצפתו, כיבה את הלהבות דקות ספורות לאחר מכן.

טורי קניון אפופה עשן, קצת לפני שהים מכבה את הלהבות צילום: daily climate

זה נמשך כך עד למחרת - הדלק מפוזר, הבאקנירים זורקים פצצות על האוניה ועל הנפט, הים מכבה את האש בשפריץ מים או משב רוב וחוזר חלילה. בסופו של דבר, החליקה טורי קניון ונעלמה בין הגלים. זה הצריך רק 161 פצצות, 44,500 ליטר של חומר דליק, 16 רקטות אוויר קרקע ו-1,600 טון של נפלם.

תצפית על שריפת נפט טורי קניון מאי בתעלת למאנש צילום: the guardian

מכאן הדברים רק הסתבכו, ואף אחד לא יצא מבסוט: חומרים מפרקי-נפט שפוזרו באזורים שנפגעו מהדליפה התגלו כרעילים לא פחות מהמחצב עצמו; ממשלת בריטניה קיוותה לקבל תשבוחות על יוזמתה, אך נאלצה להסביר מדוע הפציצה ספינה ששייכת לליבריה כשהיא במים בינלאומיים; טייסי הבאקניר זכו ללעג מצד חילות האוויר של נאט"ו בגלל שיעור ההחטאות שלהם; ואף אחד לא ידע מי ישלם פיצויים על כל הנזק שנגרם. החוק הימי איפשר לתבוע ספינה ספציפית בזמנו, אך לקבל פיצוי רק בגובה ערך הספינה כשעברה על החוק. טורי כבר היתה משופדת וגמורה כשהדליפה נפט, ולא יכלה לשמש אפילו כגרוטאת ברזל; שוויה עמד על ערך סירת ההצלה הכשירה שנותרה עליה: חמישים דולר.

טורי קניון לאחר שהתפרקה, והחלה לטבוע צילום:: axfordsabode

האם נכון לומר שכל התקרית השפיעה לטובה על האקולוגיה העולמית? הצילה משהו? כן ולא: פרשת טורי קניון הוכיחה לאנושות עד כמה אינה ערוכה להתמודד עם דליפות נפט עצומות, ועד כמה מטופשים הם החוקים שנועדו להעניש את החברות הרשלניות שהורסות את הסביבה ברדיפה אחר רווחים; כן, טורי קניון טעתה בדרך משום שהקפטן שלה ניסה לעמוד בזמני השילוח שהכתיבה החברה ששכרה אותו, ולא שם לב שהוא בדרכו לאבדון. איזו חברה שכרה את טורי קניון? BP, שאחראית לעוד כמה מהאסונות האקולוגיים הכי גדולים בהיסטוריה (הבטחתי נבל, נכון?).

הפרשה הוכיחה שהבערת כתמי נפט יכולה לעבוד, אך מצריכה פיתוח כלים יעודיים לכך. בנוסף, הושגו תובנות קריטיות על חומרים לניקוי נפט, והתקרית סיפקה למדענים מידע חדש על התנהגות כתמי נפט וזרמי ים: ההערכות בדבר הגעת הנפט לזרם שיפיץ אותו גלובלית פשוט לא היו נכונות. עם הזמן, נבנו כלי הבערה מבוקרת לצמצום כתמי נפט -  רשתות מיוחדות, מחסומים מתנפחים וציוד אחר שמבודד קצת את האש מהמים. נבנו פרקטיקות לביצוע ההבערה הזו, ובטח לא תופתעו לשמוע שאינן כוללות מטוסי קרב.  

באקניר פורש את כנפיו צילום: שאטרסטוק

ומה על הבאקניר עצמו? המטוס המשיך לשרת עוד כשלושים שנה לאחר התקרית, ואף תקף מטרות עיראקיות במלחמת המפרץ הראשונה (שם, אגב, לא החטיא). הבאקנירים יצאו לגמלאות ב-1994 ועתה מצוים במוזיאונים, אבל לא רק; מספר מטוסים נרכשו בידי מיליונרים מאושרים, ומוטסים בבריטניה ובדרום אפריקה.