שריג הוא הנורה האדומה האחרונה

מה המשמעות של השתלשלות האירועים במגדל - ובראשם התפטרות עודד שריג מתפקיד היו"ר - מבחינת החוסכים והמבוטחים? האם יש מקום לדאגה? החשיבות של ממשל תאגידי נאות בחברת ביטוח היא בצורך להבטיח שכספי המבוטחים והחוסכים מנוהלים בנאמנות אך ורק לטובתם, ושאין שימוש לרעה בכספים ובמשאבים של חברת הביטוח לטובת אינטרסים צרים.

רשות שוק ההון אחראית ליציבות החברה דרך דרישות שהיא מציבה לה להעמיד עודפי הון עצמי משמעותיים, כנגד ההתחייבויות למבוטחים ולחוסכים. אליהו מעוניין כבר תקופה ארוכה לראות דיבידנדים ממגדל, אך דרישות ההון מונעות זאת ממנו.

האירועים במגדל, שחושפים אט אט את מאחורי הקלעים של ההתנהלות התאגידית של חברת הביטוח הגדולה בישראל, מעלים כמה שאלות קשות סביב שומרי הסף. הדירקטורים במגדל, המנכ"ל, רשות שוק ההון וגם רשות ני"ע - האם כל אלה כשלו בתפקידם?
              

הממונה על שוק ההון משה ברקת צילום: דוברות האוצר

התפטרות ענת לוין כמשל

להתפטרות שריג קדמו חודשיים של אירועים מתגלגלים, שתחילתם בחוסר שביעות רצון של בעל השליטה שלמה אליהו ממנו ומהמנכ"ל - שתי דמויות שהוא עצמו בחר לפני כחצי שנה. זה המשיך בוועדה שהקים אליהו להידוק הפיקוח עליהם, והגיע לשיא בשיחת הנזיפה שקיים הממונה על שוק ההון ד"ר משה ברקת עם דירקטוריון מגדל. אלא שהמכתב של שריג שבוע לאחר שברקת כאילו העמיד את אליהו במקומו וגרם לו לסגת מהקמת הוועדה, היה מפתיע.

שריג, שכמובן דואג לשמו הטוב ולעתידו המקצועי, חושף בגילוי לב נדיר שהוא לא מסוגל לישון בלילה בשקט, כמי שמפקח על ההתנהלות התקינה בחברת החיסכון ארוך הטווח הגדולה בישראל. כשקוראים את המכתב קשה שלא להיזכר בהתפטרות קודמת במגדל – זו של ענת לוין, שגם כיהנה בתפקיד זמן קצר. סיום תפקידה לא לווה בכל הסבר או נימוק מצד החברה, למעט ההודעה השגרתית הלקונית שלפיה "סיום הכהונה לא דורש מידע נוסף לציבור".

לא רשות ני"ע ולא רשות שוק ההון (דורית סלינגר היתה אז הממונה) מצאו לנכון לתשאל את לוין סביב נסיבות התפטרותה כפי שהן עושה בכל אירוע כזה, ולא מצאו לנכון לתת גילוי (בייחוד רשות ני"ע) לנסיבות שקדמו להחלטת לוין. היא לקחה על עצמה את תפקיד יו"ר מגדל תוך שהיא מוותרת על כיסא נוח בהנהלת בנק הפועלים. לכן החלטתה לעזוב לאחר חצי שנה היתה צריכה להדליק נורות אדומות אצל שומרי הסף.

ביגר פתח, אבל שאר הדירקטורים שותקים

רצף העזיבות של בכירים במגדל מאז רכישת השליטה על ידי שלמה אליהו חריג בהיקפו: אהרון פוגל, ענת לוין, עמוס ספיר, יוחנן דנינו ועודד שריג שכיהנו כיו"רים, והמנכ"לים יונל כהן, עופר אליהו (בנו של בעל השליטה) וכעת דורון ספיר, שלאחר כמה חודשים בתפקיד כבר לא מסתדר עם בעל השליטה. אלה כמובן לא נעלמו מעיני הדירקטורים במגדל.

האם רק שריג מודאג מהממשל התאגידי במגדל? האם יתר הדירקטורים מרגישים שהחברה מנוהלת באחריות ובכללי ממשל תאגידי תקינים, ושבעל השליטה לא מגלה מעורבות יתרה מעבר לכובעו כדירקטור בחברת הביטוח וכיו"ר חברת האחזקות? לפחות דירקטור אחד לא חושב כך - אברהם ביגר. הוא העז לצאת כנגד בעל השליטה בשיחה סגורה שניהל עם ברקת, ובה הודה כי לו היה מנכ"ל תחת אליהו - היה נמלט.

איפה שאר הדירקטורים? איפה עזריאל מוסקוביץ, מירב בן כנען הלר, ד"ר גבי פיקר ורונית בודו? האם ראו משהו לא תקין? האם הטענות של שריג וביגר הם פרי דמיונם הקודח? ואם לא, מדוע לא התריעו? מדוע לא קמו מכיסאם המרופד ב־5,000 שקל לישיבה והתפטרו?

ברקת לא יכול עוד להבליג מול אליהו

לבכירי ענף הביטוח היו ציפיות גבוהות ממינוי ברקת. הם קיוו להורדת הרגל מהגז הרגולטורי, למרווח נשימה עבור בעלי השליטה בחברות לעומת ממה שנתפש כעומס רגולציה. באופן פרדוקסלי דווקא "האיש שלהם" - ברקת שכיהן בעצמו כיו"ר חברת ביטוח (הפניקס) - מוצא עצמו כבר בתחילת הקדנציה מתמודד עם אירוע חסר תקדים בהיקפו ברמת ממשל תאגידי בענף הביטוח.

מרגע מינויו, הקפיד ברקת שלא לפעול מתוך גחמה או מלחץ ציבורי. אלא שהאירועים יצאו משליטה כה מהר, שנדמה שאין מנוס מהתערבות אגרסיבית שלו במגדל. ביום ראשון בשבוע שעבר היתה לו הזדמנות לדבר פנים אל פנים עם אליהו ולהעמידו במקום.

כנראה שברקת ראה בכך הזדמנות האחרון. כעת, אחרי שגם האירוע הזה לא מנע את התפטרות שריג, נראה שאין מנוס מצעד אגרסיבי יותר, שיבטיח את שובו של האמון של החוסכים והמבוטחים במנהלת הנכסים הפנסיוניים הגדולה בישראל.