פרשת UBS: סדק הרתעתי

פרשת UBS היתה אמורה להיות הישג הרתעתי של רשות המסים. לא כל יום מגיעים למנהל צוות בבנק זר ויועץ השקעות בכיר, שבניגוד לנהלים נכנסים לישראל עם מידע על כ־110 לקוחות. המתנה שנפלה על החוקרים והידיעה שהרשות מחזיקה ברשימת לקוחות, עשו את שלהן. ישראלים שהחזיקו חשבונות לא מדווחים הבינו שעדיף להם ללכת להליך של גילוי מרצון, לפני שהרשות תגיע אליהם.

אבל להרתעת הרבים יש עוד חלק חשוב — השוויון בפני החוק. המידע שנחשף בימים אלה לגבי החלטת הפרקליטות ורשות המסים להקל עם אביבה גלעד, אשת השופט המחוזי לשעבר משה גלעד, ולסיים את החקירה בעניינה בהסדר מקל, עלולה לסדוק את שניהם. אחד הפרקליטים הבכירים שטיפלו בפרשה, הגיע אתמול לבית המשפט כדי להסביר איך ייתכן שמי ששתקה, לא שיתפה פעולה ולא הודתה, חמקה מכתב אישום, בשעה שאחרים שהודו ושילמו את המס חטפו כתב אישום.

השופט המחוזי לשעבר משה גלעד על רקע בנק UBS צילום: עמית מגל, שאטרסוק

ההסברים נשמעים דחוקים. כשבנקאי מספר מיוזמתו מה הסכומים שיש לגלעד לכאורה בחשבון, קשה לטעון שאין ראיות נסיבתיות. השתיקה של אשת השופט בחקירה אמורה גם לחזק את הראיות. בהינתן שאין לפרקליטות מסמכי חשבון, האם כל זה מגבש סיכוי סביר להרשעה? הפרקליטות סברה שלא. לא בטוח שכולם יחשבו כך.

הפרקליטות הודתה בדיון שהאפשרות שגלעד היתה מורשעת הובאה בחשבון. רק שלאור נסיבות שונות חשבו שם שהעונש לא יהיה חמור. אולי. אבל ממתי זה שיקול של הפרקליטות? עונש הוא עניין לבית משפט. לא צריך לבטל את שיקול הדעת של הפרקליטות, אבל אין סיבה לא למתוח עליה ביקורת כשמסתמן שהיא כנראה טעתה בשיקול הדעת.