האם ליגת האומות תוביל ליותר פציעות של כוכבי כדורגל?

בחודש אוקטובר יורגן קלופ תיאר את משחקי "ליגת האומות" כ"תחרות הכי חסרת היגיון בעולם הכדורגל". הוא הסביר: "אנחנו חייבים להתחיל לחשוב על השחקנים - הם משחקים הרבה יותר מדי משחקים תחרותיים".

הוא צדק.

החוקרים בדקו את מספר הדקות שהשחקנים של הקבוצות והנבחרות המובילות שיחקו בליגת האומות העונה (ספטמבר, אוקטובר, נובמבר) והשוו את המספרים ל-2016 ו-2017, אז שיחקו משחקי ידידות. מה שהם גילו זה שמספר השחקנים ששיחקו 170 דקות + בשני משחקי ליגת האומות עלה ב-269% ביחס למשחקי הידידות. אפילו אם היה מדובר העונה במשחק ידידות ואחריו משחק ליגת האומות, החוקרים ראו שיש עלייה במספר הדקות ששחקנים משחקים - בשיעור של 68%. זה בעיקר בגלל חילופים והכנה למשחקים "רשמיים".

במשחקי ידידות יש חילופים ללא הגבלה, בליגת האומות לא והמאמנים השתמשו במשחקי הידידות כמשחקי הכנה של ממש לסגל. כמו כן, החוקרים הזהירו שהעונה היו לשחקנים פחות מ-72 שעות בין המשחקים בליגת האומות. מחקרים חדשים מראים שהסיכון לפציעת שריר גדל ב-20% אם שחקן נח פחות מ-6 ימים בין משחקים. זמן השיקום האידיאלי ממשחק הוא 96 שעות - ולעתים רחוקות שחקנים ברמה הגבוהה ביותר זוכים לזה. בגלל ליגת האומות, זמני המנוחה והשיקום התקצרו עוד יותר.

קיליאן אמבפה ופול פוגבה, נבחרת צרפת צילום: גטי אימג'ס

כשמסתכלים על זה מקצועית, אז ליגת האומות היא טורניר שאינו צריך להתקיים. לא בעידן בו שחקנים משחקים 50-60 משחקים בעונה ותקופת השיקום שלהם מתקצרת מדי קיץ. כבר כיום, מומחים ורופאים מזהירים שהכדורגלנים משחקים הרבה יותר מדי משחקים בעונה - דבר שיש לו השלכות נוראיות עבור השחקנים והמשחק עצמו.

"כדורגלנים נפצעים הרבה יותר מספורטאים אחרים", הסביר ד"ר סטפן שושן, מומחה לרדיולוגיה פולשנית וטיפולית בעמוד השדרה והמפרקים ואחד מהרופאים המומחים של פריז סן ז'רמן. "כדורגלנים נפצעים הרבה יותר מספורטאים אחרים. לטניסאים יש פציעות בכתף ובמרפק, גם ברוגבי יש הרבה מאוד חבלות, אבל הכדורגלנים שחוקים מבפנים. יש להם בעיות בגידים, בחיבורים ובסחוסים. בגיל 35 יש להם גוף של מישהו בן 55. בגיל צעיר יחסית הם צריכים לעשות ניתוחים משמעותיים, להחליף ירך וברך. כל החיים שלהם הם יסבלו מהקריירה שלהם ככדורגלנים".

60 משחקים בעונה הם יותר מדי לחץ על גוף האדם. זה טירוף. הסחוס נפגע בצורה נוראית. אני רואה בעיות דומות גם אצל מרתוניסטים, אבל כדורגלנים סובלים גם ממכות. הם כמו מרתוניסטים ושחקני רוגבי באותו גוף. אבל אף אחד לא אומר לשחקנים את זה. מבחינתם זה לשחק כמה שיותר. כרופאי ספורט אנחנו צריכים לתקן את השחקן לטווח הקצר, אבל בטווח הארוך אנחנו יודעים שזה עושה לו נזק גופני. לפי דעתי, 20–30 משחקים בעונה זה המקסימום שאפשר לשחק בשנה ולהישאר בריא".

תאמרו, הכדורגל יותר "סטרילי" ויש בו פחות עבירות ויותר הגינות מפעם? ייתכן. אבל הנתונים מראים שהשחקנים כיום רצים יותר, נפצעים יותר ומסיימים את הקריירה שחוקים יותר. זה נכון לפציעות שריר, סחוס, גידים, רצועות ובכלל. על פניו, רוב הפציעות לא מתרחשות בגלל פגיעה של שחקן אחד בשחקן אחר (כ-40% מהפציעות הן כתוצאה ממגע כשרק 12% הן כתוצאה מעבירה). המשמעות היא שרוב הפציעות הן תוצאה של שחיקה, מתיחה ושימוש יתר. אבל לפי ד"ר נילי קנופ־שטינברג, ראש המעבדה לאנטומיה במכללה האקדמית בווינגייט לחינוך גופני ולספורט, גם הפציעות מפגיעה - שבירת עצם או קרע ברצועה הצולבת - מתרחשות בגלל שחיקה.

"המחקרים מראים שהיום היום כמעט אי אפשר להפריד בין פציעות שהם טראומה לשחיקה" אומר שטינברג. "בסופו של דבר, אם השחקן עייף ומותש, הסיכוי שלו לקרוע את ה-ACL (רצועה צולבת) או לשבור את העצם גדול יותר. לפי המחקרים, הטראומה קשורה בהחלט לעייפות החומר. אם מישהו מכופף חומר, כל חומר, מספיק פעמים, החומר הזה ישבר. זה נכון גם לעצמות ורצועות שנשחקים מפעולה חוזרת, ארוכה ורבה. כתוצאה מכך שחקן ששיחק 15 משחקים יכול לספוג מכה שהוא ישורד. אבל אחרי 35 משחקים, אותה מכה תוביל לתוצאה אחרת. עייפות החומר משפיעה מאוד".