הזרמת כסף או מכירת תחנות: אפשר לצמצם את עליית תעריף החשמל

הודעת רשות החשמל על התייקרות אפשרית של 6.5%–8% בתעריף החשמל היא הבשורה האחרונה שממשלת ישראל היתה צריכה לשמוע. מערכת הבחירות הקרובה היתה אמורה לדון שוב בנושא האיראני, במה שקורה בגבול סוריה, בסיזיפיות של רצועת עזה. הכל כשר, רק לא הדיון על מחיר הקוטג'.

בזמן שראש הממשלה בנימין נתניהו תכנן לדדות עד לבחירות ב־2019 עם קואליציה של 61 חברים, ושר האוצר משה כחלון עוד מנסה לג'נגל עם מחיר הדיור ועם החריגה מיעד הגרעון, השנה הבאה מסתמנת עבורם כסיוט מתמשך של עליות מחירים רוחביות שנפלו עליהם מהשמיים. עליית מחירי החשמל היא התירוץ הקלאסי של יצרנים ורשתות קמעונאות להתיישר כלפי מעלה.

אז מה הממשלה יכולה לעשות? אין לה דרך ישירה לשלוט על תעריף החשמל, שכן מי שקובע את התעריף היא רשות החשמל, אבל יש לממשלה בהחלט כמה כלים כדי לצמצם את הנזק.

האפשרות הראשונה, ואולי הקשה ביותר לבליעה במשרד האוצר, היא להכניס את היד לכיס. חברת החשמל היא חברה ממשלתית בבעלות מלאה, וכבעלים המדינה יכולה לתת לה כסף, או מה שמכונה בעגה המקצועית "הזרמת הון בעלים". נכון שהיא מעולם לא עשתה את זה, וכל פעם שהיה חסר כסף בקופה הציבור שילם מכיסו, אבל תמיד יש פעם ראשונה. כמה כסף צריך כדי למנוע את ההתייקרות? בין 1.5–2 מיליארד שקל, כסף גדול אבל ממש לא בשמיים במונחי מדינה. אפשר לוותר על גביית המס של הדלקים, אבל זה רק חצי פתרון. הפתרון המלא יכול להגיע בקיצוץ במקום אחר, ואם השר כחלון מספיק רציני הוא יוכל להפיל את זה על כלל המשרדים בצורה של קיצוץ רוחבי. נראה את השר שיסרב לו.

להתאמץ ולמכור

אפשרות שנייה היא להאיץ את הרפורמה בכל הקשור למכירת נכסים ותחנות כוח – זה אולי לא יעזור בינואר, אבל זה יוכל לעזור קצת בהמשך. במסגרת הרפורמה חברת החשמל חויבה למכור חמש תחנות כוח. ככל שמחיר המכירה יהיה גבוה יותר מהשווי בספרים הציבור יקבל את העודף דרך התעריף. המכירה של תחנת הכוח הראשונה באלון תבור כבר יצאה אל הדרך, אבל אפשר להאיץ את ההליך ולקבוע שבמחצית הראשונה של 2019 יימכרו שתי תחנות – אלון תבור ורדינג. זה יחייב את הפקידות להתאמץ, ובתקופת בחירות זה הדבר האחרון שמעניין אותם, אבל זה אפשרי. רק ניתן לקוות שהמחיר יהיה טוב.

יובל שטייניץ, שר האנרגיה צילום: עמית שעל

אפשרות שלישית היא לאשר לחברת החשמל לקחת הלוואות. חברת החשמל עשתה שמיניות באוויר בשנים האחרונות כדי להוריד את החוב הפיננסי שלה (לבנקים ולמוסדיים). זה לפעמים בא על חשבון השקעות ברשת ההולכה, אבל בשורה התחתונה החוב הפיננסי היום הוא כ־38 מיליארד שקל, צניחה של כ־20% מאז נכנס המנכ"ל עופר בלוך לחברה במרץ 2015. ולכן, אם חייבים באופו בהול 2 מיליארד שקל, המדינה יכולה לאפשר לחברה לקיים גיוס בזק או לקחת אשראי מבנקים, אולי אפילו בערבות מדינה, כדי לא לזעזע את הרפורמה. זה פלסטר מכוער לבעיית התעריף, אבל יכול לעבוד.

דרך רביעית היא ללחוץ להשגת תשלום החוב של ממשלת מצרים לחברת החשמל. האם מישהו ממשרדי הממשלה יכול לספר מה קורה עם החוב הזה? בינתיים השמועה שהצ'ק נמצא בדואר המצרי היא הבדיחה הכי טובה במזרח התיכון. ב־2011 המצרים הפסיקו לספק גז לחברת החשמל וזו ספגה התייקרות בסל הדלקים שהתגלגלה לציבור. קל לשכוח, אבל בין 2011–2013 תעריף החשמל של כולם זינק ביותר מ־30% כדי לממן את הסולר להפעלת מערכת החשמל. מאז חברת החשמל תבעה בבוררות בינלאומית את מצרים, ובאפריל 2017 נקבע שממשלת מצרים חייבת לישראל 1.8 מיליארד דולר. כדי להבין, רק 25% מזה היו יכולים לבטל את עליית התעריף אבל ממשלת ישראל לא לוחצת וחברת החשמל עוד מחכה לתשלום. ולכן אולי הגיע הזמן שנתניהו ירים טלפון אל נשיא מצרים א־סיסי וישאל את מה שיאיר לפיד שאל ואף בנה בנה עליו קריירה: "איפה הכסף?"

ללחוץ על נובל ותשובה

דרך חמישית היא לפתוח את חוזה הגז של חברת החשמל – זה אולי לא יבטל את ההתייקרות המיועדת, אבל זה יממן אותה במהלך 2019 ועד לרמה שאולי יפחיתו לציבור כמה אחוזים מההתייקרות. חוזה הגז של חברת החשמל, שאחראי על 2.5% מההתייקרות של ה־8%, הוא הכי עקום במשק. חברת החשמל קונה את הגז הכי יקר (30% יותר מהמתחרות שמפעילות תחנות כוח פרטיות) למרות שהיא הלקוח הגדול ביותר.

החוזה שלה אושר עוד ב־2012 ואיש לא נגע בו, לרבות חסינות במסגרת מתווה הגז. נקודת הפתיחה היא רק באמצע 2021 שם אפשר להוריד מחיר בטווח שבין 12%–25%. פתיחה מוקדמת של החוזה עשויה לשפר את תנאי התשלום של חברת החשמל ולהחזיר לציבור חלק מההתייקרות במהלך השנה. חברת החשמל תזדקק לעזרה ממשלתית וללחץ על נובל אנרג'י, דלק וישראמקו – בעלי מאגר תמר שמוכרים לה גז להפעלת תחנות כוח.