ממיקי זוהר ועד לוושינגטון: חובה להכריח מחוקקים ללמוד קצת טכנולוגיה

חנוך לרשת על פי דרכה

האינטרנט היא מקום גדול ונהדר כשמבינים את הסיכונים שבו, ומין יער אפל מהאגדות כשלא. חברות טכנולוגיה מנצלות את בורות הציבור כדי לשדוד ממנו את פרטיותו, את זכויותיו כצרכן ועוד - ולצידן מנצלים את אותה גם עבריינים, טרוריסטים, ארגוני שנאה, מפיצי פייק ניוז ועוד. מי יגן עלינו מפני הטורפים? מי, מי יגן על הילדים? הפוליטיקאים, כמובן! נבחרי הציבור שמנהלים את חיינו על חשבוננו. הם תמיד יודעים מה לומר כשהטרור זוקף ראשו או כשהכלכלה משפילה את שלה. מה הם אומרים כשלבעיה יש מקור טכנולוגי? לרוב שטויות, והרבה מהן.

קחו למשל את בית הנבחרים האמריקאי: מנכ"ל גוגל סונדאר פיצ'אי, שהעיד אתמול בפניו, זומן לשם כדי לברר האם החברה מטה תוצאות חיפוש ושירותים נגד קמפיינים ומשתמשים מהצד הימני של המפה (תשובה קצרה: לא), מה עומד מאחורי תוכניותיה לפעול בסין ולפגוע אגב כך בזכויות אדם (התוכנית הוקפאה), ומה נסגר עם הפגיעה המתמשכת בפרטיות הגולשים ואיסוף המידע שלהם.

סונדאר פיצ'אי מעיד בבית הנבחרים האמריקאי צילום: מתוך שידור חי של ועדת המשפט של הקונגרס האמריקאי

לא מעט מהשאלות שקיבל פיצ'אי גוהקו לחלל האוויר מטעמי בורות פראית: הסנאטור סטיב צ'אבוט האשים את פיצ'אי בכך שגוגל מטה תוצאות חיפוש משום שפוסט שכתב בבלוג שלו על חוק אובמה-קר לא הופיע בעמוד הראשון; הסנאטור למאר סמית' טען שגוגל יכולה להשפיע על בחירת הנשיא האמריקאי הבא, משום שכשמחפשים "טראמפ" מגיעים כמעט רק לכלי תקשורת ליברליים; והסנאטור סטיב קינג דרש מפיצ'אי להסביר איך יתכן שנכדתו נחשפה לתוכן לא הולם באפליקציית iOS על גבי האייפון שלה.

מעניין כמה דקות היו צריכים המכובדים הללו להשקיע כדי ללמוד שא. בלתי סביר שבלוג נידח יופיע בעמוד הראשון של תוצאות החיפוש, בגלל מגבלות של SEO; ב. "כלי תקשורת ליברליים" היא הגדרה סובייקטיבית למדי, במיוחד בארה"ב המקוטבת בה הימין קורא לכל מי שלא מאתרג את הנשיא "בוגד" ואתרי ימין מובהקים כוללים הסתה מובהקת; וג. כי האייפונים והאפליקציות שלהם מטופלים בידי יחידה אחרת שפיצ'אי לא אחראי עליה, ושוכנת בחברה אחרת, שנקראת אפל.

אייפון? לא בטיפול של גוגל צילום: אוראל כהן

במקרה הזה, יצא הציבור האמריקאי בזול, משום שאין הטיית תוצאות חיפוש. לו היתה, אין סיכוי שהיו עולים על כך המחוקקים, או יודעים איך לנער מפיצ'אי הסברים. גם אלה ששאלו שאלות על הגנת הפרטיות הסתפקו בתשובה די מעצבנת שנתן: לדבריו, המשתמשים הם שאחראים לדעת שגוגל אוספת עליהם המון מידע, ושהוא חיוני מבחינתה. פרטיות היא הנושא הטכנולוגי הכי בוער, והמחוקקים בוושינגטון פספסו הזדמנות לשמוע ולהשפיע.

לא יפה לסנוט באמריקאים, בטח כשיש לנו ח"כ מיקי זוהר משלנו: כבודו החליט שירים בישראל חוק צנזורת פורנוגרפיה באינטרנט, יהיה מה שיהיה. החוק שלו נפל כבר לפני כשנתיים, ולאחרונה חזר לכותרות. עיקרון החוק היה להטיל על ספקיות האינטרנט לחסום תוכן שזוהר הגדיר כפורנוגרפי, ומי שלא טוב לו, יום טוב לו. מי יבצע את החסימה בפועל? ספקיות האינטרנט. ומי ישלם עליה 60 מיליון שקל בשנה? אתם ואני, מכספי מסים. המתווה של זוהר כלל גם רעיונות איומים כרשימות שחורות של משתמשים שדווקא רוצים לצפות בפורנו, ניתוק מהאינטרנט של כל מי שלא ישיב לפניות הספקית שלו בנוגע לענייני סינון תוכן ועוד. מהר מאוד פרצה סופת אש: מומחים טכניים אמרו שהחסימה אינה אפשרית טכנית, מומחים אתיים אמרו שחסימה חד צדדית במבנה כזה אינה דמוקרטית במיוחד ומהווה פתח לפגיעה בחופש הגולשים, ותומכי החוק שינו את דעתם. אפילו ראש הממשלה נתניהו, אדם עסוק לכל הדעות, אמר לזוהר שברצונו לבדוק בעצמו מה עשה שם בחוק הזה שלו. 

ח"כ מיקי זוהר צילום: עומר מסינגר

אבל צריך להיות לו אכפת, וזו אחריותנו כמשתמשים לדאוג שהמחוקקים שלנו ידעו על מה משפיעים החוקים שהם מנסים להניע - גם כשהם פחות מתמצאים בחומר. אולי אני תמים, ומתעלם מכך שיותר מכל ציבור, אוהבים פוליטיקאים לשמור על מרחק קרוב ורציף בין ישבנם וכסאם; אבל אני סבור שמחוקקים צריכים להיות מעורים בסוגיות טכנולוגיות, בטח כשמדובר בעובדות ולא בפרשנות לעת מצוא.

האם יש צנזורה של ימנים בגוגל ממניעים פוליטיים? לא, יש צנזורה של תוכן פוגעני ומסית במכוון - שבמקרה נפוץ יותר בצד הימני של המפה. האם חברות אינטרנט שמתבססות על רווחי פרסום פוגעות בפרטיות משתמשים? כן, ובלי להציע אלטרנטיבה כשירות בתשלום. האם ניתן להחזיק רשימות שחורות של העדפות גולשים ולנתק אותם חד צדדית מהרשת? כן, אבל לא אם ברצונך להיחשב כדמוקרטיה. האם ניתן לצנזר לחלוטין את האינטרנט? לא במדינה דמוקרטית.  

כשנבחרי ציבור מתעסקים בזוטות, לא שולטים בחומר ולא מבינים את השלכות החוקים שלהם, הם פוגעים בכולנו, וגם בעצמם. אפילו ברמה הכי אישית: הם נופלים בידי חברות האינטרנט, פושעי הרשת וכל שאר הגורמים שעושים סיבוב על בורות של אנשים. תאגידי היייטק עשירים ועבריינים בשקל עושים מהם צחוק; אם ההיגיון הבריא וחוש הצדק לא מדרבנים אותם ללמוד את החומר, אולי המכה באגו תצליח.

קצרצרים

1. נציגי חברת Sidecar, שהפעילה בעבר שירותי שיתוף נסיעות ופשטה את הרגל ב-2015, תובעים את אובר; לטענתם, החברה ביצעה שורת צעדים יזומה לפגיעה בלתי הוגנת בפעילותה. סיידקאר השיקה את האפליקציה שלה ב-2012, והיתה הראשונה מסוגה שהציגה את מחיר הנסיעה לפני הגעת הנהג ויכולת נסיעה משותפת (קארפול). לפי התביעה, אובר הבינה שהמתחרה החדשה יצירתית ומסוכנת, והחליטה לשחק מלוכלך: היא הציפה את נהגי סיידקאר בפניות פיקטיביות, שבוטלו לאחר שנענו, מה שגרם לנהגים לנטוש אותה ובהמשך - גם למשתמשים. תלונות שכאלה הופיעו נגד אובר בעבר, ועולות בקנה אחד עם המדיניות הנכלולית שהנהיג טראוויס קלאניק, המנכ"ל דאז. התביעה צצה לה בתזמון מכוון: אובר מנסה לסגור כמה שיותר קצוות פתוחים לקראת הנפקתה בשנה הבאה, וכנראה שתעדיף לשפוך כסף על מה שנשאר מסיידקאר, ולא להסתבך בדרך לבורסה.

אפליקציית אובר צילום: רויטרס

2. ממשלת טייוואן מיישרת קו עם ארה"ב: איסור בן חמש שנים על השתתפות של וואווי ו-ZTE הסיניות במכרזי ציוד תקשורת ממשלתיים, שהיה אמור להסתיים בקרוב, יישאר בתוקפו. הממשלה חידשה אותו לחמש שנים נוספות, משיקולים של ביטחון לאומי וחשש לחדירה סינית למערכות במדינה. לאחרונה נודע שגם באיחוד האירופי וביפן שוקלים להטיל מגבלות על שימוש במוצרי החברות במכרזים ממשלתיים. בניגוד לפרנואידיות של ארה"ב (עד כה, מעולם לא הוכח שוואווי או ZTE סייעו לממשלת סין לחדור לרשתות מאובטחות), לטייוואן דווקא יש סיבה לדאגה: סין תובעת את השליטה בה.

3. ליפט רשמה פטנט על טריק מעניין לתקשורת עם מכוניות חכמות. לא, הכוונה אינה לאפליקציות, כי אם לסמנים גרפיים בינה ובין סביבתה. נהג אנושי יכול לנופף למישהו, לקרוא לו או לתקשר בצורה המוכרת לנו כיום - וליפט פשוט נערכת למצב בו אין נהג. הרעיון שלה הוא למלא את המכונית במסכים שיציגו בטקסט ובאייקונים את מה שהרכב עומד לעשות. לצד התקשורת הברורה, תוכל כך ליפט גם להראות לנהגים שבנתיב לידם נמצא רכב אוטונומי, ולהעביר אותם למצב של עירנות מוגברת. נקווה שהעיצוב של אותם אייקונים לא יסיח יותר מדי את דעתם של הנהגים, ולא יפריעו להם להתרכז בכביש.