דיני אשה: דוקו חדש על השופטת החרדית הראשונה בארה"ב

הקהילה היהודית האורתודוקסית הגדולה ביותר בארצות הברית נמצאת בבורו פארק שבברוקלין. כל יהודי בבורו פארק הזקוק לאמבולנס מתקשר לארגון “הצלה”. הבעיה היא שהארגון מורכב מגברים בלבד, ובמקרים רבים נפגעת הצניעות של נשות הקהילה. קבוצת נשים חסידיות עקשניות החליטה לנפץ את הפטריארכיה בקהילתן ולהקים את הארגון ההתנדבותי “עזרת נשים”: צי של אמבולנסים ובהם פרמדיקיות נשים עבור נשים. את המאבק להקמת הארגון ניהלה רחל (רוחי) פרייר, המכהנת כשופטת בבית משפט אזרחי במדינת ניו יורק.

פרייר בת 53. בגיל 19 נישאה לדוד פרייר מחסידי באבוב וילדה שישה ילדים. תחילה עבדה כמזכירה משפטית, ובגיל מבוגר למדה משפטים. ב־2006 נהפכה לעורכת הדין החרדית הראשונה בארצות הברית. ב־2001 עבדה כמתמחה אצל הסנאטורית אז הילרי קלינטון. אחר כך הקימה משרד משל עצמה וב־2016 נבחרה לשופטת בית המשפט המחוזי של מחוז קינגס.

השופטת רחל פרייר ובעלה דוד צילום: באדיבות YES

עוד לפני שנהפכה לאשה החרדית הראשונה לשרת במשרה ציבורית בהיסטוריה של ארצות הברית, היתה פרייר אקטיביסטית שנלחמה בממסד החרדי ובמונופול של “הצלה”, שניסו למנוע את הקמת “עזרת נשים” בכל דרך. סיפור מאבקה, מהקמת הארגון ועד להיבחרה לשופטת — שגם את זה ניסו ראשי “הצלה” למנוע — מובא בסרט תיעודי בשם “עזרת נשים” (“93Queen”), שאותו ביימה פולה אייזלט, בעצמה ניו־יורקית ארתודוקסית, שביקרה לאחרונה בישראל, כאן הקרינה את סרטה בסינמטקים. ביום ראשון הקרוב (16.12) ישודר הסרט ב־yes דוקו.

“גדלתי בקהילה אורתודוקסית מודרנית בלונג איילנד וכרגע אני גרה בניו ג’רזי, עם בעלי ושלושת ילדינו. הקהילה שלי הרבה יותר פתוחה מבורו פארק”, מספרת לי אייזלט, כשאני תוהה האם גם להיות קולנוענית זו לא בחירה לא־טבעית עבור אשה דתייה. “להיות קולנוענית זו כמובן לא הנורמה בקהילה שלי: אורח החיים, הסלידה של התעשייה מדת והעובדה שזה לא משתלם כלכלית — כולם נחשבים כלא תורמים לחיי המשפחה הדתיים. אבל בי כולם תמיד תמכו”.

פולה אייזלט במאית הסרט "עזרת נשים" צילום: אוראל כהן

ברוחי פרייר, לעומת זאת, לא כולם תמכו. המדהים הוא שהיא פמיניסטית לוחמת ופורצת דרך שנאלצת להתכחש למלה “פמיניסטית”.

“בדיוק!”, מאשרת אייזלט. “הפעילות שלה מדברת חזק יותר מהמלים שלה, וזה כל העניין. לב הסרט הוא שינוי מבפנים: קדמה אמיתית לנשים חייבת לבוא מההבנה שפמיניזם הוא לא מושג בצורה וגודל אחידים שמתאימים לכולן. אבל המפתח הוא לתמוך אחת בשנייה. ההעצמה של רוחי מתעלה על הקהילה שלה ועל הדת. נשים בכל העולם נלחמות בפטריארכיה, בין אם מדובר בארגון ‘הצלה’ או בתנועת #metoo”.

אייזלט אומרת כי “רוחי מעדיפה להתרחק מהגדרות. קל לה יותר לייצר שינוי בתוך הממסד אם היא נמנעת משימוש במלה ‘פמיניזם’. היא גם מבדילה בין פמיניזם חילוני לפמיניזם דתי. היא מוקירה תודה לפמיניזם החילוני ולפמיניסטיות שפרצו את הדרך שאיפשרה לה להיות שופטת, אבל אין לה שום עניין בפמיניזם יהודי, כזה שמבקש לייצר שינוי בתחומי הדת וההלכה”.

בסרט נאמר שפרייר קיבלה איומים מארגון “הצלה”, מהם?

“רוב האיומים נגעו בשם הטוב שלה ושל משפחתה. מתנגדיה ניסו לצייר אותה כרדיקלית כדי להסית את הקהילה נגדה. ברמה הפרקטית, הם ניסו ועדיין מנסים למנוע מ’עזרת נשים’ להצליח וגם מנסים לפגוע בה מבחינה מקצועית. הם מפיצים שקרים וחוסמים אפשרויות מימון. הם אומרים לבתי חולים לא לעבוד עם ‘עזרת נשים’. הכל מבוסס על כוח ומיזוגיניה. הפרמדיקים של ‘הצלה’ נחשבים לגיבורי על בחברה החרדית. ברגע שנשיםיעשו אותה עבודה לא תתלווה לזה אותה יוקרה. הם רוצים שגברים יהיו גיבורים ונשים ישארו בבית”.