הרנו שמשכיחה את בטר פלייס

כבר נהגתי פעם במכונית רנו חשמלית. היא היתה מגושמת, בוסרית. עשויה לא טוב, קומבינה. אמרו שאני לא מבין את החזון. נשיא רנו קרלוס גוהן הגיע לישראל, היה טקס חגיגי. גוהן הבטיח חשמל לעם והיו מי שקנו. גוהן יושב בימים אלה בכלא קר ביפן, מרנו הוא פוטר, אך דבר אחד לא ניתן לקחת ממנו - החזון החשמלי, הדבקות לפתח מכוניות חשמליות ויהי מה, למרות שי אגסי. מי שהבטיח מכוניות חשמליות לעם ישראל מזמן התמוסס. נותרו רנו והחזון של גוהן - רכב חשמלי לכל פועל.

אולי מסיבה זו רנו נזהרה מאוד בכל הקשור בהחדרה של רנו זואי לישראל. המכונית החשמלית העממית של רנו נפוצה בצרפת, בבריטניה, לא בארץ. כאן חוששים מרנו חשמלית, מפחדים מעוד אגסי, גם בצד של היצרן וגם בצד של הצרכן. אך אין מה לחשוש, הפעם מדובר ברנו חשמלית אמיתית, טובה ושימושית. 

רנו זואי חשמלית צילום: עמית שעל

לא מתבלטת, משתלבת

רנו זואי היא מכונית חשמלית עממית. קטנה יחסית. היא משתרעת על אורך של 4.085 מטר, טיפה יותר מרנו קליאו. זואי אינה בהכרח מכונית חדשה, הציגו אותה ב־2012, אך הפעם מגיעה לישראל הגרסה הטובה יותר, זו שמסוגלת, לטענת רנו, לנסוע 306 ק"מ בלי הטענות, בלי החלפת סוללות. פחות או יותר מראש הנקרה עד תל אביב, או אפילו מבאר שבע לאילת, בהינתן התנאים הנכונים.

קשה לומר עליה שהיא מכונית נאה, או חשמלית במיוחד. היא בעיקר שימושית. אין כאן גימיקים צעקניים, רק עיצוב סופר מיני טיפוסי של רנו שמבהיר היטב שמדובר ברנו, אך ברנו מזן מעט שונה. זו לא מכונית מתבלטת, זו מכונית משתלבת. מקדימה יש סמל רנו גדול שאפשר לשלוף בלחיצת כפתור ולחשוף שקע טעינה חשמלי. יש צמד פנסים אחוריים שקופים. יש תא נוסעים מרווח יחסית עם איכות חומרים מפתיעה לטובה.  

מבט מבפנים. מערכת המולטימדיה יעילה, בלי התחכמויות צילום: עמית שעל

אין כאן התחכמויות מיותרות, רק מערכת מולטימדיה יעילה שמאפשרת גם ניווט וגם מידע אודות מחזורי הטעינה. בניגוד למכוניות חשמליות אחרות שנמצאות בימים אלה בשלבי תכנון והתהוות, לרנו יש מבנה מסורתי למדי: מנוע מקדימה. אין תיבת הילוכים. אין כאן צמד מנועים, מנועים נפרדים בכל גלגל וכיוצא בזאת. רק מנוע מקדימה, מקום באמצע ותא מטען סביר בגודלו מאחור.

300 ומשהו ק"מ. זה מה שרנו מבטיחה. מדובר בטווח מכובד, כמעט כפול מזה שזואי הציעה עד כה. במכונית חשמלית תמיד יש חשש, לא חשש מפני מצב שבו החשמל נגמר, אלא חשש מפני מצב שבו לא ניתן להטעין את המכונית. אין מה לחשוש. לקוחות רנו צריכים לרכוש עמדת טעינה נפרדת, אך בנוסף יש כבר כיום לא מעט עמדות טעינה פזורות ברחבי הארץ. מחברים לשקע, מצב טעינה מהיר, ממתינים פחות משעה, יש מעל 100 ק"מ לנסוע בלי להרגיש.

זואי מתחילה עם 300 ק"מ של טווח על השעון. יש מכוניות חשמליות שאוהבות להתחכם, הן מראות טווח שאינו בהכרח טווח אמיתי. הן עושות תיקונים באמצע, בדיוק כמו מכוניות עם מנועי בנזין. הבעיה היא השיטה, מכוניות בעלות מנוע בנזין או דיזל בעצם משקרות כי הן לא מראות טווח נסיעה, אלא שעון דלק. הנהג הוא זה שצריך לחשב כמה קילומטרים נותרו. מכוניות חשמליות לא משקרות, הן מראות טווח וכך גם יוצרות חרדת טווח. בזואי אין מה לחשוש, היא לא עושה חישובים מיותרים עבור הנהג שכן טעינה מהירה נותנת בדיוק 300 ק"מ של טווח, השאלה כיצד הם יירדו. האם זואי תהיה מסוגלת לנסוע 300 ק"מ? התשובה היא כן, ובהחלט לא משמעותית פחות מכך. ביום חורפי ללא מזגן, בנסיעה מאומצת, על כל ק"מ של נסיעה בפועל זואי מפחיתה מטווח הנסיעה בערך ק"מ וחצי. כלומר בפועל היא תהיה מסוגלת לנסוע מעט יותר מ־250 ק"מ. חרדת טווח אין כאן. זואי גם מטעינה את הסוללה בנסיעה במצב חיסכון, כלומר בנסיעה בירידות.

המשקל העודף מורגש

זואי יועדה מראש להיות קטנה וחשמלית. וזה אומר שמדובר בחבילה שאינה נופלת ממכוניות סופר מיני מקבילות בעלות מנועי בנזין. עם זאת, היא מעט נוקשה על מהמורות, פועל יוצא של תוספת משקל של הסוללה. המזגן מקרר היטב, אחיזת הכביש טובה, ממשק ההפעלה, במיוחד זה שמחליף את השעונים המסורתיים, מאוד ברור. המשקל העודף מורגש היטב בכל הקשור בביצועים: המנוע החשמלי מפיק 108 כוחות סוס ומומנט בריא מאוד של 22.9 קג"מ. במכונית חשמלית המומנט זמין תמיד. כלומר המנוע תמיד גמיש, תמיד נמצא בשיא כוחו. אך זואי מתנהלת מעט באטיות, המהירות המרבית לא תפחיד את המשטרה. הגיוני למכונית ששוקלת טונה וחצי.

החשמלית העממית הראשונה חוזרת לרנו. ברנו שמחים לתת הנחה לבעלי מכוניות רנו חשמליות ישנות של בטר פלייס. את הרנו החשמלית הישנה לוקחים, מפרקים, הורגים. את הבושה קוברים. לרנו זואי החדשה אין מה להתבייש כי מדובר במכונית חשמלית אמיתית, כזו שפותרת בקלות יחסית את חרדת הטווח, וחשוב מכך, היא מכונית יומיומית כמעט נטולת פשרות.

אך נקודה אחת נותרת פתוחה, המחיר. היא עולה 125 אלף שקל, 25 אלף שקל יותר מרנו קליאו. בעבר המניע העיקרי לרכישת מכונית חשמלית היה חדשנות, כלומר הצורך להיות שונה. היו גם מניעי איכות סביבה. לאחר מכן דובר על מחירי הדלק.

כיום לקוחות לא קונים מכונית חשמלית עקב רצון לחסוך בעלויות דלק, אלא מכיוון שמדובר בעוד חלופה למכוניות בנזין. ובהיבט זה, הזואי היא חלופה מאוד ראויה. כיום בישראל מוטל על רכב חשמלי מס קנייה נמוך בדיוק למטרה זו, כדי שיהווה חלופה ראויה למכוניות בנזין – ובהיבט זה, כדי שזואי תוכל להתחרות, עליה להיות מתומחרת באופן שימשוך גם לקוחות שחושבים על מכונית בנזין ולא רק לקוחות שנכוו בהרפתקה האחרונה של רנו עם הרכב החשמלי.