ספיידרמן הופך לנער שחור ב"ממד העכביש"

מתוך "ממד העכביש" © Sony Pictures Releasing Switzerland GmbH

ב־2011 הציגו חוברות הקומיקס של מארוול את מיילס מוראלס, בן לאב שחור ואם היספנית מברוקלין שהחליף את פיטר פרקר הלבן מקווינס בתור האלטר־אגו של ספיידרמן. סופר הקומיקס בריאן מייקל בנדיס המציא אותו עבור דור של ילדים שגדל כשברק אובמה היה נשיא ארצות הברית, כדי לתת להם לא רק נשיא, גם גיבור־על איקוני שישבור את ההגמוניה הלבנה.

כעת מוראלס זוכה לסרט משלו, שהוא אתחול רביעי לסדרה שיתקיים במקביל לאתחול השלישי. כלומר, אולפני סוני שעד לאחרונה לא הצליחו להסתדר עם ספיידרמן אחד, יחזיקו עכשיו באוויר שתי סדרות מקבילות - סרטי הלייב אקשן שבהם מגלם טום הולנד את פיטר פרקר ביקום של "הנוקמים", וסרטי האנימציה (סרט ההמשך כבר בעבודה) שימשיכו את עלילות מוראלס.

ב"ממד העכביש" כמה מאויביו של ספיידרמן משיקים מאיץ חלקיקים שפותח חור שחור מתחת לברוקלין ומאפשר מעברים בין ממדים, כך שלתוך היקום של מוראלס מתקבצים עוד חמישה ספיידרמנים אחרים מיקומים מקבילים — שני גברים, שתי נשים וחזיר. מכיוון שלתסריט היה שותף פיל לורד, מי שהיה שותף לכתיבה ולבימוי של "רחוב ג'אמפ 22" ו"סרט לגו", אתם יכולים להתחיל להבין את הטון שהסרט נוקט בו. זו למעשה פרודיה על סרטי ספיידרמן ועל סרטי קומיקס בכלל, שמציגה כמות הגונה של מודעות עצמית, אבל זהו גם סרט חניכה שעובד על פי כללי הספר: גיבור צעיר וחסר ביטחון מגלה בעצמו תכונות שהוא לא ידע עליהן קודם, וצריך דמות של מנטור (חמישה, במקרה הזה) כדי לעזור לו להוציא את הפוטנציאל ההירואי שטמון בו.

החידוש בסרט הוא סגנון האנימציה שבו הוא עשוי. דמיינו סרט אנימציה שמביים רוי ליכטנשטיין. "ספיידרמן: ממד העכביש" הוא סרט הקולנוע שהכי מצליח להעביר את חוויית הקומיקס מאז "הענק" של אנג לי (את שניהם, אגב, הפיק הישראלי אבי ארד). בכל מערכה הוא משנה את סגנון האנימציה שלו ויוצר עולמות סגנוניים שונים שנראים לרגעים כמו ציורים בהדפסת רשת על נייר, לרגעים כמו סדרת האנימציה הקלאסית משנות הששים ולרגעים כמו סרט אנימציה ממוחשב חדשני ועדכני. איכשהו כל הבלילה הזאת עובדת בסרט שגם כשהוא מספר סיפור נדוש, עדיין מצליח להישאר מרהיב ומהנה לצפייה.