דו"ח טכנולוגי
משטרת המחשבות נכנסה לכם למכנסיים: פייסבוק הכריזה מלחמה על המיניות
הרשת החברתית הכניסה תנאי שימוש חדשים לפיהם אסור לכתוב מילים שנוגעות לאיברים מיניים, משפטים שנוגעים לסקס בכל בקשר - ואף מכנה זאת שידול כאילו המיניות שלכם היא עבירה; למה עשתה זאת, מי הרשה לה ומי יוכל לעצור את תוכניתה לסרס את המחשבה האנושית?
מסרסים את העדר
בשקט בשקט, בלי ששמנו לב, התחילה מלחמה על המיניות שלנו. לא על הזכות שלנו לחוש מיניים, לממש את התחושה הזו או ליהנות מחופש מין - כי אם מלחמה על הזכות שלנו לדבר על כך בכלל. פייסבוק עדכנה בשבוע שעבר את תנאי השימוש בה, בכל הנוגע לאזכורים של ממונחים מיניים. לא, אני לא מדבר על תמונות עירום שגם כך היו אסורות מראשיתה של הרשת החברתית. אני מדבר על מילים:
"אל תפרסם: הצהרות ורמיזות מעורפלות, כמו “מצפה ליהנות הערב“; סלנג מיני; שימוש ברמיזות מיניות כמו אזכור תפקידים מיניים...איזורים המקובלים כמיניים בגוף כמו שדיים, מפשעה או ישבן", נכתב בעמוד הנחיות השימוש המעודכן. היכנסו ועיינו בתנאי השימוש המעודכנים. הם מעודכנים לימי הביניים, כאילו חזרנו לימים בהם שורפים מכשפות בעוון פתיינות.
פייסבוק תשמור לך על הפה צילום: The Dentalist
מבחינת פייסבוק, מי שכתב "וואי וואי מה הייתי עושה איתה" לחבר שלו הוא בסכנת מחיקה - אפילו אם הוא דיבר על מכונית ספורט; מי שכתבה "הבן זונה הזה אנס אותי"? איום ונורא! היא ביטאה גם קללה וגם מעשה מיני; אנשים שהכירו בפייסבוק ועתה מתכתבים עם רמיזות מיניות ומתח לגיטימי יצטרכו לחפש להם מקום אחר; וקהילות שעוסקות בחינוך מיני - מניעת הריון, מחלות מין, הפלות וכולי - מי יודע אם בכלל ישרדו את המדיניות החדשה. פייסבוק רוצה שלא תהיו מיניים, ולעזאזל ההקשר.
הנהלת הרשת החברתית, חסרת בושה כהרגלה, קוראת לזה "שידול מיני". ואם כבר מילים, בואו נתעכב לרגע על "שידול"; ההגדרה המשפטית של שידול היא הבאת אדם אחר למצב בו הוא מבצע עוולה אזרחית או עבירה פלילית, ולפיכך נשיאה חלקית או מלאה באחריות למעשי הזולת. "שידול מיני", לפי ההיגיון של פייסבוק, הוא מצב בו גולש אחד אמר דבר-מה שגרם לגולש אחר להכיר במיניותו, לחשוב עליה, לשקול לבצע פעולות במסגרתה או במילים אחרות, להיות בן אדם.
פייסבוק מסרה ל-The Verge שהיא לא תחפש תוכן כזה באופן אקטיבי בתוך קבוצות, אך לא ידוע איך תתנהג אם אחד המשתמשים יחליט שקבוצת "רווקים שווים בין חברות" לא באה לה טוב בעין.
מבוגרים שמדברים על מין בהסכמה? לכו למקום אחר, י'סוטים צילום: שאטרסטוק
למה פייסבוק עשתה זאת? למה החליטה לחצות את הקו שבין שליטה בתוכן ושליטה במחשבות? פשוט מאוד - כי כסף; אין לה את הטכנולוגיה להבין את ההקשר של כל מה שנאמר בין עמודיה ועד שלא תהיה טכנולוגיית בינה מלאכותית שמבינה מה היא קוראת ואיזה סנטימנט עומד מאחורי המילים (מה שיקח בין עשרות למאות שנים, סבורים המומחים). אין לה רצון לשכור יותר עובדים אנושיים שיעברו על התוכן כי זה יקר. ואין לה כוח להמשיך ללרלר על כמה שהיא מתאמצת וכמה שהיא משתפרת באיתור תוכן פוגעני, כשכולם יודעים שזה לא מורגש בשטח. אז מה עושים? פשוט סותמים לכולם את הפה.
אנחנו מכירים היטב את השיטה הזו: כשאין זמן וכוח לטפל בהקשרים המדויקים, פשוט אוסרים באופן גורף. קחו לדוגמה זרמים רבים במגזר החרדי שאוסרים לדבר על אוננות, להכיר בטבעיות האקט הזה, או להודות שכולם עושים זאת; או את חבר הכנסת מיקי זוהר, שממשיך להיכשל בהשקת חוק חובת צנזורת פורנו בישראל ממניעי "סקס זה רע" ורצון להחזיק ברשימת אנשים שלא חושבים כמותו.
ככה הם אוהבים אותנו, שקטים ומחונכים צילום: שאטרסטוק
לפייסבוק לא אכפת מאנשים שסובלים מאלימות מינית, מקורבנות אונס והטרדה, מהניצול שבתעשיית הזנות, מפורנוגרפיה פוגענית ושאר הצדדים האפלים שבמיניות האדם; אני יודע זאת משום שאחרת, היתה מקצה חלק מההון העצום שיש לה בכיס כדי לעזור. אה, ולא היתה מתעלמת מתלונות של גולשות שנחסמו לשבוע בגלל שהעזו לספר על מקרי תקיפה ואלימות מינית שחוו. אכפת לה רק ממפרסמים שמפחדים שמשהו מיני יצוץ לצד המותג שלהם. מפרסמים רוצים למכור לכולם, גם למגזרים הכי שמרניים והכי חשוכים. ולכן, הם אלה שנותנים את הטון מבחינתם. ופייסבוק? היא רק לוח מודעות, עליו מדי פעם מישהו כותב "תחת", ולכן נדרשת החברה לרצות את הלקוח ולדאוג שאף אחד לא ידבר לא יפה.
זה מרתיח אותי, הקלות בה פייסבוק מרשה לעצמה לנטרל חלק באנושיות שלנו - כדי להפוך אותנו לבהמות מרעה נוחות יותר; איך יתכן שחברה מסחרית תיקח את הזכות שלנו להיות מבוגרים מודעים שמדברים על סקס? וזה גם מפחיד אותי, כי אין מי שיבוא לעזרתנו פה. כל גורם ממשלתי ישמח לראות פחות מיניות בחברה, כי כמו לפייסבוק גם לממשלות קשה להבדיל בין מודל זנות לגיטימי ומודל זנות נצלני, לכל מערכת משפט יש פסיקה דינמית למדי במקרי הטרדה מינית, לכל פרלמנט קשה להתמודד עם ענייני מיניות. ופייסבוק פשוט באה ועושה את המצב קצת יותר נוח, כלפי חוץ.
שפה מבנה מציאות ולכן, שליטה בשפה היא שליטה במחשבות. ג'ורג' קרלין, סטנדאפיסט ופילוסוף, אמר ב-1972 שיש מילים שמתכנתים אותנו לא להגיד משום שהן "חטא". בסבנטיז כעס קרלין על כך שאנשים מדברים במילים הללו וחושבים במילים הללו אך אסור להגיד אותן בטלוויזיה. ולא משנה כמה ליברלית נהייתה החברה, עדיין אסור להגיד Fuck ברוב הרשתות עד היום ("Fuck You" הפך ל"לך לעזאזל" בכתוביות הטלוויזיה בעברית). כשצמחה האינטרנט, נהיה קשה יותר לסתום פיות ולהגביל דיבור. יש פשוט יותר מדי שיחות ויותר מדי דוברים. כשצמחה פייסבוק, שוב נהיה קל לשלוט בשיח: כולם פשוט מדברים באותו המקום. כן, חשוב לעקור ממנה תוכן בעייתי, אבל יש לעשות זאת בפינצטה ולא בפצצת מצרר - ובפיקוח של מישהו שרואה לא רק כסף בעיניים.
כל אדם מי שמרשה לחברה מסחרית לשלוט בחופש הביטוי שלו צריך לזכור שהיא לא עושה זאת כדי להועיל לו; כל עוד ניתן להן לעשות זאת, אנחנו לא יותר מעדר חלש, ששוכח שבלעדיו אין לחברות כמו פייסבוק או למפרסמים בה סיכוי לשרוד.
קצרצרים
1. אוסטרליה העבירה חוק חדש ומטריד, שמחייב חברות לתת לרשויות גישה חופשית למידע מוצפן במקרי חקירות. הכוונה היא להצפנה מקצה לקצה, כמו בווטסאפ - בה מה שכתבתם נראה כטקסט אצלכם בטלפון ואצל הנמען, אך בדרך נראה כג'יבריש בלתי נגיש למי שיירט אותו. כל הצפנה נחתנת לפיענוח, בהינתן די זמן ומאמץ. אבל החוק האוסטרלי נועד לעשות חיים קלים לרשויות: גישה ישירה למנועי ההצפנה באפליקציות. מומחים סבורים שהרעיון די טיפשי; ברגע שהוצפן התוכן, גם לווטסאפ עצמה אין גישה אליו. אבל מה שמסוכן פה הוא רוח החקיקה: הצפנה היא במקרים רבים, מעטה ההגנה היחיד של המשתמש מפני עינו של האח הגדול - ונטרול רכיבי הצפנה יכול לשמש שלטונות למעקב אחר מתנגדים ויריבים פוליטיים, גם במשטרים דמוקרטיים. ממשלות מתות להיפטר מהצפנה ביישומי צ'ט, ואוסטרליה עשתה צעד בדרך לשם.
ווטסאפ צילום: techniqued
2. ארצות הברית ביטלה את ניטרליות הרשת, לאחר מאבק ממושך וכואב, בו ככל הנראה לקחו חלק גם גורמים ברוסיה. אבל המתנגדים למהלך עדיין לא אמרו נואש: קבוצת סנאטורים מפעילים לחץ על נציבות התקשורת הפדרלית להגדרת הודעות טקסט כתוכן שיהיה תמיד ניטרלי. הרעיון הוא להגדיר את ההתכתבויות שלנו כסוג של תקשורת שלא יהיה הוגן לאפשר לספקיות אינטרנט להאט, לחסום, לייקר או להגביל בכל דרך. ברמה מסוימת, אני מקווה שהמהלך הזה ייכשל; אולי הציבור האמריקאי יתעורר ויעלה על ספקיות הרשת שלו עם קלשונים ולפידים כשיבין שיש מצב שמעכשיו, על ווטסאפ הוא ישלם בנפרד.
3. ביום ה' שעבר נפגעו 24 עובדים במחסן של אמזון בניו ג'רזי, לאחר שרובוט ניקב מיכל חומר להרחקת דובים - כימיקל חריף המסוכן לאדם. בדיקה של Wired הראתה שזו לא היתה התקרית הראשונה של החברה בה נפגעו עובדים משאיפת חומרים מסוכנים - ושגם במקרים קודמים היו אלה תרסיסי דובים. אז אם אמזון יודעת שיש לה מכונה שלא מסתדרת טוב עם מוצר מסוכן, למה היא מפגישה ביניהם? כולי תקווה שהחברה תיחקר על התקרית הזו, ושהחקירה תחשוף ליקויי בטיחות נוספים - המוני דיווחים על פגיעה בעובדים וסיכון מתמשך שלהם הגיעו מהתשתיות הלוגיסטיות של אמזון, והגיע הזמן שמישהו יכריח אותה לתקן את המעוות.
4. גוגל מבצעת שינוי מעניין בשירות התרגום Google Translate: עד כה, כשלמילה היה תרגום שהוא זכרי או נקבי במהותו, הוצג רק אחד מהם; למשל, O Bir Doctor שבטורקית, מתורגם כ"הוא/היא דוקטור", הוצג באנגלית רק בגרסה הזכרית. מעתה, יציג שירות התרגום את שני הנסחים. זה צעד קטן, אך מבורך: כפי שנכתב לעיל, שפה מבנה מציאות ולכן משפיעה על תפיסתנו.
