אנרגיה חלופית: המלצות לשעות הפנאי
אלבום חדש לאלון עדר, שקנאים ליד קיבוץ משמר השרון, לצפות בבאטמן מתעצבן על דביבון, התערוכה "ילדות בלתי נשכחת" בבית האמנים בת"א ועוד
צילום: טל שחר לשוט אחורה בזמן לימי "קצת אחרת"
המוזיקה של אלון עדר מצליחה תמיד להחזיר אותי לימי הנעורים שלי, כשהאלבום של ההרכב "קצת אחרת" חרך את הטייפ דאבל־קאסט שלי ללא הפסקה. סגנון השירה, הלחנים הנפלאים והמילים המיוחדות שלו באו לידי ביטוי כבר באלבומו הראשון ומאז הם רק משתבחים. עדר, נצר למשפחה מוזיקלית תיאטרלית מפוארת (המוזיקאי יהודה עדר והשחקנית־זמרת מיקי קם)’ הוא קול ייחודי בדור של היוצרים בני זמנו. בכל שיר הוא מספר סיפור, מלהטט עם המילים וחודר ללב עם המוזיקה. אלבומו החדש "משתלבים בנוף" הוא פנינה מוזיקלית וטקסטואלית, ויש בו אפילו בונוס - טקסט של חנוך לוין ("מלאכת החיים") שזוכה לדואט מרגש עם רונה קינן.
מאיה נחום שחל
טבע
לראות מקרוב איך עושה שקנאי
שקנאים צילום: ניצן סדן
לפעמים אני חייב לחטוף מנה של טבע אמיתי, לראות ירוק בעיניים ולא בפארק העירוני. ולא תמיד יש זמן להרחיק עד רמת הגולן או אפילו ירושלים. לכן משמח לדעת שגם במרכז הארץ יש פינות חמד, ואחת החביבות שבהן היא מצפור ויקר, שנמצא מעל למאגר מים מחוץ לקיבוץ משמר השרון. במצפור ניתן לראות להקות עצומות של עופות מים תוך כדי ביס מהסנדביץ' ושלוק מהקפה. שיא נדידת הסתיו אמנם מאחורינו, אך עדיין אפשר לפגוש בשקנאים שהתעכבו, שטים לאטם בין אנפות אפורות גדולות, ברווזים, חופמים ועוד. מאחורי המאגר מתפתל לו שביל עבר שנושק לנחל אלכסנדר ומספק חוויית נסיעה קסומה עם נקודות עצירה טובות - חלקן חבוקות עצים, אחרות מוסתרות בצמחייה וכולן נהדרות.
ניצן סדן
יוטיוב
לצפות בבאטמן מתעצבן על דביבון
צילום: יוטיוב
רוקט, הדביבון עם הפה הגדול מ"שומרי הגלקסיה", עומד עם באטמן בתור לקנות פופקורן ל"הנוקמים 3", ויורד עליו על כמה שסרטו האחרון היה גרוע. ככה נפתח אחד מסרטוני היוטיוב של מייקל אגרוסו, שהתפרסם בכינוי ItsJustSomeRandomGuy. לפני יותר מעשור הוא זכה לתהילת יוטיוב, אחרי שאימץ את הקונספט של פרסומות אפל, שירדו על היכולות של המוצר המתחרה PC (''I'm a mac; and I'm a PC") ויישם אותו על התחרות בין מארוול ("אקסמן", "הנוקמים") ל־DC ("סופרמן", באטמן"). האמצעים: בובות מפלסטיק, טקסטים שנונים ויכולות הנפשה ירודות במופגן. אחרי כמה שנים של שקט, הוא חוזר כעת ובגדול עם ביקורת חברתית על אירועי השעה ועקיצות נחוצות ביותר על מארוול, שנהפכה מאנדרדוג למפלצת הכסף.
ליאור באקאלו
תערוכה
להתרגש כמו ילד, לבכות כמו ילד
אמנות לא חייבת להיות מורכבת וכבדה. היא יכולה גם להיות פשוט כיפית. כזאת היא התערוכה "ילדות בלתי נשכחת" שמוצגת בבית האמנים ע"ש זריצקי בתל אביב, ואצר ארמנו טדסקי. התערוכה, פרי שיתוף פעולה בין גופים ישראליים ואיטלקיים, מציגה עבודות של כ־50 אמנים בנושא ילדים וילדוּת. כבר בכניסה אליה עולה חיוך למראה גביעי הגלידה של ג'ורג'ו די פאלמה שכאילו נורו אל הקיר, והחיוך חוזר שוב ושוב בהמשך הודות לעבודות של אמנים כמו קמילה אנצ'ילטו, המבוססת על משחק של הרכבת פנים, ושל שולי בורנשטיין וולף, שיוצרת קולאז'ים מבלונים וצעצועים. ועדיין רוב התערוכה מורכב דווקא מעבודות נוגעות ללב, כאלה שגורמות לנו להיזכר שלצד הכיף, גם קשה להיות ילדים.
רעות ברנע
דוקו
להבין איך עובד הראש של קולדפליי
אני התאהבתי בקולדפליי דווקא כשכל אניני הטעם התחילו לעקם את האף כלפיה - כי היא נהייתה גדולה מדי. האשימו אותם שהם מחקים את יו־2, ואני אהבתי אותם בדיוק מהסיבה הזאת: לא היתה עוד להקה כה יצירתית, עם סאונד כה מזוהה, שיצרה המנוני רוק כה סוחפים. השבוע יצא באמזון פריים סרט הדוקו "Coldplay - A Head Full of Dreams", שחציו מלווה את סיבוב ההופעות האחרון והגרנדיוזי, וחציו הוא רצף מונטאז'י מהיר ומסחרר של קורות הלהקה. במשך 20 שנה ליווה אותה הבמאי מאט ווייטקרוס, וקיבל גישה אינטימית לחדרי ההקלטות והישיבות. מרגש במיוחד לחזות בהקלטות עם המפיק בריאן אינו, שם רואים את חברי קולדפליי מניחים את האגו בצד, ומתמסרים לרעיונותיו הרדיקליים של מאסטר אמיתי.
יאיר רוה
