משפט ביבי מול משפט בוזגלו

מוגש מטעם DUN'S 100

הציבור אולי יתפלא לשמוע, כי ההחלטה, האם ראש הממשלה ראוי להמשיך ולכהן בתפקידו, לאור חשדות ואף אישומים פליליים חמורים, מוטלת בפועל כמעט במלואה לפתחו של ראש הממשלה עצמו, עד ליום בו קיים פסק דין, שמרשיע אותו בעבירה שיש עימה "קלון" (בעבירות שוחד, ואף בעבירות "הפרת האמונים" הקלות יותר, הפסיקה כבר קבעה כי קיים קלון, בפרט כשהמדובר בתפקידים ציבוריים בכירים).

למעשה, אפילו כאשר ראש הממשלה מורשע בעבירה כזו, הוא יכול עדיין להמשיך ולכהן בתפקידו, עד אשר פסק הדין הפוך חלוט, ולא ניתן עוד לערער עליו.

בניגוד לדין שחל בעניינו של כל שר בממשלה, אשר כהונתו נפסקת אוטומטית כאשר הוא מורשע בעבירה שיש עימה קלון, הדחתו של ראש ממשלה מתפקידו במקרה של הרשעה עם קלון תלויה בהצבעת רוב של הכנסת המכהנת. כלומר, היא מצויה בגדר שיקול הדעת של גורמים בעלי

אינטרסים פוליטיים מובהקים, חלקם הארי בעלי אינטרס להותיר את הממשלה מכהנת ואת עצמם בתפקידיהם הציבוריים. שהרי, פיטורי ראש הממשלה מפרקים על פי החוק את הממשלה כולה.

רק אם פסק הדין הפך חלוט, ולא ניתן עוד לערעור, רק אז תיפסק כהונתו של ראש ממשלה באופן אוטומטי, ללא שיקול דעת.

המשמעות מובנת בעיקר למשפטנים מבינינו, והיא למעשה פער זמנים של שנה עד שנים. לאור העומס המוטל על כתפי בתי המשפט, ערעורים נוטים להישמע חודשים ארוכים, ואף למעלה מכך לאחר הגשתם, וההכרעה בהם עלולה להינתן חודשים ארוכים לאחר מכן. כך הוא הדבר אף בעניינם של נאשמים, שמרצים תקופת מאסר ארוכה, בעוד שהם טוענים לחפותם, שטרם הוכרעה בידי ערכאת הערעור. כל זאת לאחר, כמובן, השנים שעתיד יימשך המשפט בערכאה הראשונה, אשר רק בהן לעיתים די כדי לעבור עוד קדנציה. כלומר, ראש ממשלה, שהורשע בעבירות שיש עימן קלון כגון עבירת השוחד, יכול להמשיך ולכהן בתפקידו כראש המדינה עוד שנה עד שנתיים לערך עד שיוכרע ערעורו.

עו"ד גלית רוטנברג

אכן, ייתכן שבית המשפט ייתן עדיפות לדיון בעניינו של ראש ממשלה על-פני הדיון בעניינו של "אסיר בוזגלו" כזה או אחר, אך אף כאן, יגידו הציניקנים, יכולים להתקיים שיקולים פוליטיים סמויים מן העין, לכאן או לכאן.

למעשה, עניינו של ראש ממשלה שונה מעניינו של בוזגלו, לא רק בשלב הערעור, אלא בשלבים מוקדמים בהרבה. בניגוד לראש ממשלה, עובד ציבור באשר הוא יועמד לשימוע משמעתי בפני נציבות שירות המדינה כבר בשלב פתיחת החקירה הפלילית. הניסיון המצטבר בתיקים מסוג זה מלמד, כי כמעט תמיד, ולמעט חריגים, יושעה עובד הציבור מעבודתו כבר בשלב זה של פתיחה בחקירה, חרף אותה "חזקת חפות" ידועה.

נוסח ההחלטה נגד עובד הציבור ה"חשוד" יכלול לרוב פיסקה בנוסח כדוגמת הנוסח הבא: "העבירות המיוחסות לך חמורות ביותר, זאת נוכח הפגיעה באמון הבסיסי שניתן בך. המעשים פוגעים בטוהר המידות ויש בהם כדי לחתור תחת מינהל ציבורי תקין. לא ניתן להשאיר עובד בתפקידו שעה שמתנהל נגדו הליך פלילי בעבירות כגון דא המיוחסות לך, שכן הדבר יהווה מסר שלילי לעובדים אחרים ויפגע באמון הציבור במשרד (x)  ובמשמעת שירות המדינה". (הנוסח הנ"ל לקוח מתוך הודעה על השעיה שניתנה לעובד ציבור, שנחקר בגין עבירות שוחד).

כאמור, גורל שונה לראש ממשלה וגורל שונה לבוזגלו. האם זה מוצדק? אין ספק, כי קיימת הצדקה מסוימת, ולו מבחינת רציפות השלטון, לכך שראש ממשלה לא יושעה מתפקידו עקב כל פתיחה בחקירה. מנגד, פתיחה בחקירה נגד ראש ממשלה אינה דבר של מה בכך, והיא מותנית באישור היועמ"ש. כבר בכך נוצרה "מדרגה" בינו לבין עובד הציבור בוזגלו. ואם בשלב הפתיחה בחקירה ראוי לבצע הבחנה שכזו, האם נכון לבצע אותה גם בשלב השימוע? שלב בו כבר מתקבלת החלטה עקרונית להגיש כתב אישום?

אכן, להמלצות המשטרה אין כל תוקף נורמטיבי, למעט הפרסום התקשורתי של המשטרה וה'טפיחה העצמית על השכם' בכך שהגיעה להחלטות חסרות כל נפקות. אך עניינו של השימוע שונה. המדובר במצב, בו פרקליט בחן את הראיות שנאספו, והגיע למסקנות ראייתיות ומשפטיות ראשוניות. בעניינו של ראש הממשלה, היועץ המשפטי לממשלה מעורב אף בשלב זה, וכפי ששמענו לאחרונה, במקרה הנוכחי התווסף לצוות הפרקליטים המנוסה שבוחן את עניינו של ראש הממשלה צוות "תגבור נוסף" מטעם פרקליטות המדינה. והנה, גם בשלב זה, בניגוד לעובד הציבור בוזגלו, שהשעייתו בשלב זה תהיה כמעט אוטומטית, בעניינו של ראש ממשלה אין דין ואין דיין. כל זה נכון, ואף ביתר שאת, כאשר מוגש כתב אישום.

למעשה, אף בשלב הגשת כתב האישום, מאפשר הדין הדחת ראש ממשלה רק מ"רצונה הטוב" או ה"לא טוב" (זווית הראיה תלויה בנקודת מבטו של המתבונן) של הכנסת. "חוק יסוד: הממשלה" קובע, כי הממשלה מכהנת מכוח אמון הכנסת וכי הכנסת רשאית להביע אי אמון בממשלה. האם הגשת כתב אישום מצדיקה או מצריכה הבעת אי אמון? נדמה שהתשובה לכך מצויה גם היא בחוק היסוד, ובפרט בהצהרת האמונים שמצהיר ראש הממשלה ביום הכניסה לתפקידו: "אני (השם) מתחייב כראש הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כראש הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת".

אכן, ראש הממשלה מתחייב עם הכניסה לתפקידו לציית לחוקי המדינה, לכל חוקיה. הגשת כתב האישום ייתכן שמצביעה, ולו בדרך של "ראיות לכאורה", כי הפר התחייבות זו. אך שוב, התשובה לשאלה ככל הנראה תהיה פוליטית, וכאן הקושי בכך שגוף פוליטי מחליט בדבר המשך כהונתו של גורם פוליטי, להבדיל מעובד הציבור בוזגלו, שעניינו מוכרע על ידי גורם משפטי – משמעתי.

כדי להשלים את התמונה ראוי לציין אפיק נוסף, שאינו אפקטיבי יותר מקודמיו, הוא אפיק ה"נבצרות". אפיק זה מותנה בכך שנבצר מראש הממשלה לכהן בתפקידו במשך למעלה מ- 100 יום רצופים. ומדוע אפיק זה אינו רלוונטי? כיוון שבניגוד לרצון מערכת המשפט כי "משפטים יישמעו מיום ליום", בפועל, אין רצף בשמיעת משפטים פליליים, ועל כן אף אם יהיה ראש הממשלה נוכח בכל הדיונים המשפטיים בעניינו, ואף יסייע בהכנת הגנתו, אין הדבר מחייב את נבצרותו, ככל שלא יבחר הוא עצמו בכך.

ומה נמצאנו למדים? כהונתו של ראש ממשלה אינה עניין של משפט, היא עניין של פוליטיקה. אהוד אולמרט התפטר בסופו של יום ולא הותיר את ההכרעה לכנסת. ראש הממשלה המכהן כיום לא מראה סימנים בכיוון זה, וסביר כי לא יראה אותם בעתיד. האם זה טוב לאזרחים או רע? בסופו של דבר זו שאלה של יציבות שלטונית מול אמון הציבור בעומד בראשו. במטוטלת הזו, כל אחד מאיתנו כנראה ניצב במקום שונה, אך נכון להיום מסתמן, שהיא תמשיך להתנדנד עוד שנים ארוכות.