פסילת המינוי של אדרי: גם מנדלבליט לא היה עובר את המסננת של גולדברג

לפי קני המידה המחמירים של השופט בדימוס אליעזר גולדברג, ספק רב אם מרבית בכירי השירות הציבורי היו בכלל מתמנים. אין בכך, חלילה, לפגוע בסולם הערכי הגבוה שמציב גולדברג, אלא לציין שרבים וטובים היו נושרים ממנו. ולא רק שוטרים, גם פרקליטים ואפילו שופטים. הוועדה החליטה לפסול את צ'יקו אדרי שנבחר למפכ"ל לאחר תיקו בוועדה למינוי בכירים. וזאת, בגלל קולו של היו"ר גולדברג שנספר ככפול בגלל השוויון: גולדברג ופרופ' איינהורן אל מול משה טרי ודניאל הרשקוביץ שהכשירו את המינוי.

הוועדה לבחינת טוהר מידות הוקמה בהחלטת ממשלה, על מנת לסייע לה בבחינת מועמדים לשבעת תפקידי מפתח - רמטכ"ל, מפכ"ל, ראש שב"ס, ראש שב"כ, ראש מוסד, נגיד בנק ישראל ומשנהו. אלה תפקידי אמון בכירים ורגישים, ולכן יש להציב על מינויי הממשלה פיקוח כפול: היועץ המשפטי לממשלה קובע אם יש מניעה משפטית, ואילו ועדת גולדברג בודקת את ההתאמה הערכית – האם נפלו פגמים במועמד שפוסלים אותו למרות שאינם עולים כדי מניעה משפטית.

השופט בדימוס אליעזר גולדברג צילום: נועם מושקוביץ'

השר גלעד ארדן, הקורבן השני של הוועדה לצד אדרי, למד לקח מכישלונו למנות את גל הירש בסיבוב הקודם. ואכן הוא צלח את המשוכה הראשונה, מנדלבליט, אבל נכשל בשניה, גולדברג. הוא אסף מודיעין טוב (יחסית) על אדרי, אבל נכשל במודיעין על גולדברג. אצל השופט בדימוס יעקב טירקל, קודמו של גולדברג בטוח שאדרי היה עובר.

הרעיון של בדיקת טוהר המידות הוא בעייתי. אין קני מידה ברורים ואין אדם שלא חטא. גם אדרי נכשל כשפגש את עו"ד פיני פישלר בא-כוחו של המתלונן רפי רותם. במאמר מוסגר נעיר שמחפשים כאן להקים ועדות חקירה על כל שטות והבל, אבל הסיפור של רותם שווה באמת ועדה. אלא שהפחד כי האש שתצא לאחר חקירה אמיתית תשרוף הרבה מאוד מוסדות וישבנים משתקת ומבטלת את הסיכוי לכך.

על משמעותו של פגם הפגישה נחלקה הוועדה – האם מדובר בטעות אנוש נסלחת או בכשל מהותי שמונע את המינוי. אילו הוועדה הייתה משוכנעת פה אחד וללא כל ספק שהכשל הוא אכן מובהק, כזה ש"דגל שחור" מוסרי מתנוסס מעליו - ניתן היה לקבל את התוצאה. אבל, כשמדובר בשניים נגד שניים, וההכרעה היא על כפל קולו של היו"ר, התוצאה מרחיקת לכת. וחשוב לציין – כשמדובר בהערכה ערכית, מעמדו וקולו של שופט שווים במשקלם לכל חבר ועדה. לכן צריך להקים ועדה עם מספר לא זוגי כדי לקבל רוב ומיעוט. משום מה הוועדה מונה ארבעה, ומנגנון ההכרעה במקרה של שוויון מעניק ליו"ר את סמכות ההכרעה. לכן פסילת אדרי היא טכנית, בגלל כלל הכרעה שרירותי ושגוי, ולא בגלל שהיה רוב נגדו בוועדה.

כבר בוועדה הקודמת, בטרפוד מינויו של יואב גלנט לרמטכ"ל היינו עדים לאנדרלמוסיה רבתי – מבקר המדינה, היועץ המשפטי, בג"ץ, ועדת טירקל וכמובן התקשורת. כולם שלחו ידיהם למינוי שטורפד בסוף, כאשר ועדת טירקל למעשה הודרה מהתהליך שהוכרע בלעדיה. ראש הוועדה, השופט יעקב טירקל, נתן להבין שמבחינתו המינוי היה עובר. אדרי לא עבר כי גולדברג הוא לא טירקל.

חוץ מסיפור הפגישה יצאו עוד כמה סיפורים לא מחמיאים לגבי אדרי, ואולי הוא באמת לא מתאים. אבל השאלה היא בעלת השלכות רוחב עקרוניות הרבה יותר – מתי פוסלים אדם לכהונה כשאין מניעה משפטית למנותו; מה אמור להנחות ועדות התאמה מוסריות, והאם יש בהן בכלל צורך; ובכלל, למה שאנשים טובים יצטרפו מבחוץ לשירות הציבורי אחרי שמנערים אותם כך מכל כיוון אפשרי, מטילים בהם רבב ופסול על כל מעידה.

יועץ משפטי לממשלה, כמו יו"ר רשות המסים ועוד, נבחרים בוועדות איתור שאמורות לתכלל את שני ההיבטים – המשפטי וטוהר המידות. מאז שהיועץ המשפטי נבחר בוועדות איתור, נבחרו כל שלושת המועמדים שנתמכו בידי ראש הממשלה – מזוז, וינשטיין ומנדלבליט – בניגוד לדעת השופטים העליונים שכיהנו (בהתאמה) בראשות ועדות האיתור – גבריאל בך, תאודור אור ואשר גרוניס.

במינוי כמו זה של המפכ"ל הנוכחי מפוצלות שתי הבדיקות בין היועץ המשפטי לבין ועדת גולדברג. אם הממשלה תאשר את המינוי, כפי שכבר דורשת שרת המשפטים איילת שקד, תגיע עתירה לבג"ץ שעשוי לתמוך בגולדברג, אבל אם יישבו בהרכב מספיק שופטים ששקד מינתה תיתכן גם תוצאה אחרת – החלטת המינוי של הממשלה היא סבירה, גם לאחר ששקלה את החלטת גולדברג בהינתן נסיבותיה.

ולסיום חומר למחשבה – אילו מנדלבליט היה נבחר ליועץ במתכונת הנוכחית כמו אדרי (מינוי ממשלתי שכפוף ליועץ ולוועדת גולדברג), רוב הסיכויים שגולדברג היה פוסל אותו, בדיוק כמו שגרוניס, נשיא העליון לשעבר וראש ועדת האיתור התנגד לבחירתו.