פרצה באפליקציית מסאז'ים חשפה מטרידים מינית; האם יש להם זכות לפרטיות?

פרטיות? כן, גם לחלאות 

אפליקציית Urban Massage הבריטית, שמאפשרת למשתמשים למצוא ולהזמין להם מעסה, חוותה תקרית אבטחה מביכה: מסד הנתונים שלה, בו יותר מ-309,000 משתמשים ומאות אלפי תורים ופגישות, נחשף ברשת כשהוא זמין ללא סיסמה. אך מבוכת אורבן היא כאין וכאפס בהשוואה למבוכת לקוחותיה: בין היתר, כלל מסד הנתונים פרטי פגישות ובהם מידע לקוחות רגיש: חלק מהם הוגדרו כמטרידים מינית סדרתיים.

שאלו כל מעסה: במקרים רבים מבקשים גברים שהזמינו עיסוי להפוך את השירות לזנות ולכלול בו יחסי מין; מעסות ומעסים נפגעים מכך באופן סדרתי בעבודתם, ולפעמים שומרים תיעודים של מקרים אלה כשמדובר בעסק ובו מספר מעסים - כדי שכל עובד ועובדת ידעו ממי להימנע.

שאלו כל מעסה: ההטרדה המינית נפוצה ביותר צילום: שאטרסטוק

אוליבר יו, חוקר אבטחה שחשף את הפרצה, הסביר שהמידע הזה שם את הלקוחות בסכנת סחיטה מקוונת; עברייני רשת יוכלו להשיג את המידע ולפנות למטרידים, ואז לדרוש כופר כדי שלא לפרסם את פרטי המקרים במקומות העבודה שלהם או להעבירו למשפחותיהם.

כואב לי ומתסכל אותי לומר זאת, אבל החוקר צודק: גם למטרידים מינית יש זכות לפרטיות, ומי שיכול לשלול אותה הוא לא חברה מסחרית שהתרשלה. אתית, מגיע להם לחטוף כל עונש ולהיפגע ולסבול ולשלם על הנזק שגרמו לאנשים אותם הטרידו. אבל החוק לא עובד ככה; אפליקציות ושירותים מקוונים לא יכולים להחליט בעצמם על הפרטיות של מי לשמור - ולכן ישנם צווים משפטיים לחשיפת פרטים מוגנים, לכן יש תהליך מסודר לדברים כאלה. חברת אורבן כשלה פה וראוי שתשלם את מחיר טעותה - נניח, הקנס הפסיכי ביותר שמאפשרות מדיניות GDPR של האיחוד האירופי.

אני מקווה שהסיפור הזה ייתלה כחרב דמוקלס מעל לראשי המטרידים; מגיע להם לחיות בפחד, פחד שיזכיר להם לשמור את הידיים שלהם לעצמם.

אבל מה עם תותח הפלזמה שלי?

יש הרבה מאוד בהלות שקשורות למשחקי וידאו, וקיימות בערך מהיום בו נולד הגיימינג: נפתח אולם מכונות משחק (ארקייד)? הילדים יתמכרו לפק-מן! אטארי בבית? הילד מתחיל להיכשל בבית הספר! נינטנדו? סמים! משחקים אלימים? שטיפת מוח! פורטנייט? אללי! וכולי. הטענות הללו, כמובן, שגויות: התמכרות פתולוגית למשחקים קיימת, אך נדירה ביותר בהתחשב בהיקף הגיימרים בעולם, משחקי וידאו לא גורמים לקטינים להשתמש בסמים יותר משספרים או סרטים עושים זאת, וכולם יודעים שרק בית הספר והמפרסמים שוטפים את המוח לדור הצעיר. ולגבי ביצועים בבית הספר - הראו לי ילד שהתמכר למשחק וידאו עד כדי כך שציוניו נפגעו, ואראה לכם הורה שלא מגדיר לילד שלו מגבלות זמן למשחקים. אבל יש טענה אחת מאוד מוצדקת כלפי תעשיית הגיימינג, טענה שעלתה בשנים האחרונות באירופה וסוף סוף הגיעה גם לארצות הברית: הפיכת משחקי וידאו לקזינו.

תיבת שלל במשחק Overwatch. מה יש בה? לך תדע

מפתחות המשחקים רוצות לעשות כסף, והדרך הטובה ביותר היא דרך תוכן נלווה - שיפורים לדמויות, תוספות כוח, חפצים וירטואליים וכולי. משחקים רבים מאפשרים לקבל את הפריטים הללו דרך ארגזי שלל - Loot Box, תיבות וירטואליות שאפשר לקנות, לפתוח ולקוות שבפנים יהיה מה שהגיימר צריך. אבל לרוב זה לא כך. לרוב יש בתיבה פריטים שלא אותם הצטרך השחקן. מה יעשה? ימשיך לקנות עוד ועוד תיבות בכסף אמיתי, תוך שהוא מקווה שבאחת מהן יופיע תותח הפולס-פלזמה המכושף שהוא צריך כדי להרוג את טרול החלל משלב 14. 

יש לזה מילה אחת: רולטה - ומחוקקים בבלגיה והולנד כבר פסקו השנה שמדובר בפרקטיקה פסולה שיש להגביל - עמדה לה שותפים גם השחקנים עצמם. חברות המשחקים פשוט בנו קזינו לילדים, ועטפו אותו באפקטים ופיצוצים. עתה צפויה נציבות הסחר הפדרלית בארה"ב לפתוח בחקירה בנושא, לאחר לחץ שקיבלה ממחוקקים אמריקאים שבראשם הסנאטורית מגי חסן. לדבריה, תיבות השלל הפכו לחלק מובנה וקבוע במשחקי הווידאו כולם - ממשחקי הפנאי החינמיים ועד לכותרי התלת ממד הכי מתקדמים והכי יקרים.

מה ההבדל בעצם?

מה הכי מדאיג אותה? פיתוח התנהגות פסולה בקרב קטינים - היא חוששת שילדים יחליפו את ארגזי השלל בהימורים כשיגדלו. וכאן אני לא מסכים איתה. ראשית, החברה האמריקאית מאוד מפרגנת להימורים, אחרת לא היה בה לוטו; שנית, חוקרים בבריטניה מסרו לביזנס אינסיידר שלמרות ש-31% מהגיימרים המתבגרים במדינה נעזרים בתיבות שלל בשיעורים שונים, לא נמצאה קורלציה עם התמכרות מוקדמת להימורים; ושלישית - הבעיה היא אחרת - מסחרית ולא חינוכית: העובדה שקטינים מבזבזים כסף, במקרים רבים את הכסף של ההורים שלהם, ואפילו לא מקבלים את תותח הפולס-פלזמה המכושף שהם צריכים.

קצרצרים

1. מנכ"ל גוגל סונדאר פיצ'אי יגיע להעיד בפני הקונגרס האמריקאי בשבוע הבא. זאת, לאחר שבמשך תקופה ארוכה שלחה החברה בעיקר עורכי דין לדבר עם המחוקקים. ועל מה רוצים חברי הקונגרס לדבר? על חשדות בדבר השתקת קולות רפובליקניים בפלטפורמות גוגל השונות - מחיפוש ועד יוטיוב. פעילי ימין קיצוני בארה"ב תמיד הושתקו בפלטפורמות הללו משום שהם קידמו אנטישמיות, שנאת זרים, אנטישמיות וניאו נאציזם חסר בושה. מה השתנה? שמאז 2016 יושב בבית הלבן נשיא שתומך בהם בגלוי. אבל אל תדאגו - המחוקקים ישאלו גם על תעמולה רוסית, על התוכניות של החברה לשוב לפעולה בסין עם מנוע חיפוש מצונזר, ועל נושאים נוספים שכולנו נשמח לשמוע עליהם תשובות מפי הסוס. זאת, כל עוד פיצ'אי אשכרה ישיב לשאלות ולא יפזר התנצלויות חלולות, הצהרות כלליות ותירוצים. בהתחשב בכך שזה מה שעשו מנכ"לי פייסבוק וטוויטר כשנקראו להעיד, אני לא אופטימי במיוחד.  

מנכ"ל גוגל, סונדאר פיצ'אי צילום: בלומברג

2. קוואלקום מתחילה להתקפל: לאחר סכסוך ממושך, מתוקשר ויקר עם אפל, אמר מנכ"ל ענקית השבבים סטיבן מולנקופף שהסולחה נמצאת מעבר לפינה. "נשמח לשוב ולעבוד עם אפל", אמר ל-CNBC, והתייחס לשיתופי פעולה בתחום רשתות הדור החמישי. הסכסוך החל בענייני רישוי פטנטים ודרישת תשלום מצד קוואלקום, והוסלם מצידה במהירות: החברה תבעה את אפל וניסתה להשיג הגבלות ייבוא של אייפונים לארה"ב, האשימה אותה בריגול תעשייתי לכל דבר ועניין ובהעברת מידע סודי לאינטל, ועוד. אפל הבינה עם מי יש לה עסק, ועברה לעבודה עם אינטל לפיתוח מודמים 5G לאייפונים שלה. קוואלקום עשתה שרירים ככל שיכלה, אך בסופו של דבר אפל היא לקוח מאוד חשוב ורכיבי דור 5 למובייל צפויים להיות ביזנס גדול מאוד בשנים הקרובות; כידוע, אין הרבה מריבות שלא ניתן לפתור בכסף.

3. אינסטגרם היא רשת חברתית שמבוססת על חוויה ויזואלית, מה שמרחיק ממנה משתמשים עם מגבלות ראיה שונות. ההנהלה, שלא מוכנה לוותר על אף משתמש פוטנציאלי (ממנו תוכל לשאוב מידע פרטי ולהציג לו פרסומות, זה בכל זאת הביזנס שלה), הציגה כלי נגישות חדש: יכולת לשלב בנתוני המטא של כל תמונה גם תיאור טקסטואלי, אותו ידעו כלים יעודיים לשלוף ופשוט להקריא. הכוונה טובה ואני בעד: רשתות חברתיות צריכות להיות כוללניות ופתוחות לכל משתמש, עם או בלי מגבלות. במדינות שונות ישנם חוקים שנוגעים להנגשת שירותים מקוונים, והגיע הזמן שהם יהפכו לסטנדרט תעשייתי, ברמה שתשפיע על דירוג יישומים בחנויות אפליקציות ועוד.