לגעת ביופי: פרידה מהבמאי ברנרדו ברטולוצ'י

כנער בן 14, בתחילת שנות השמונים, התחלתי לגלות את תולדות הקולנוע. ברטולוצ'י היה אז אחד מגיבוריי הגדולים: "הטנגו האחרון בפריז" השפיע עליי עמוקות; אמצעי המבע המצומצמים אך המבריקים ב"אסטרטגיה של עכביש" לימדו אותי שיצירה קולנועית יכולה להיות וירטואוזית גם בתקציב דל; "הקיסר האחרון", שעליו זכה באוסקרים כבמאי, מפיק ותסריטאי, היה הסרט הראשון שלו שראיתי בזמן אמת, והתמכרתי אליו באופן חמור למדי. ומעל לכל, "הקונפורמיסט" מ־1970, שהוא יצירת המופת הגדולה שברטולוצ'י הוסיף לתולדות הקולנוע העולמי. אני המשכתי לאהוב אותו גם עם "שמים מגנים מעל" ועם "בודהה הקטן", שהעולם די התעלם מהם, אבל "הקונפורמיסט" הכניס אותו לפנתיאון.

מרלון ברנדו ומריה שניידר מתוך הסרט טנגו אחרון בפריז צילום: © Studio / Produzent

הבעיה של ברטולוצ'י היא שלצד סרטיו הגדולים הוא יצר גם סרטים קטנים ונשכחים, ולעתים לקח הפסקות ארוכות. ברטולוצ'י, שהלך לעולמו אתמול בגיל 77, היה תעלומה עבורי: איך במאי אחד יכול לטפס כל כך גבוה אבל גם ליפול כל כך נמוך? עם הזמן זה התבהר לי: היה לו נשק סודי בשם ויטוריו סטוררו, צלם עילוי, שאיתו הוא יצר את שבעת סרטיו הטובים ביותר בשיתוף פעולה נדיר בעוצמתו. בלי סטוררו הוא עשה דברים זניחים, לעתים מביכים. סטוררו תרגם לצבעים ולתנועות את הרעיונות הדרמטיים של ברטולוצ'י והעניק לסרטיו נופך אופראי. בלעדיו הם נותרו מלודרמות פשטניות.

ברנרדו ברטולוצ'י צילום: אי פי איי

ב־1996, כשיצא סרטו "לגעת ביופי", הראשון שלו ללא סטוררו, הייתי צריך לחשוב מחדש על ההערצה שלי לברטולוצ'י. אף שהוא היה להיט, שהפך את ליב טיילר לכוכבת לרגע, עם פסקול שתחנות הרדיו ניגנו בלי הפסקה, הוא חשף את הצד השני של ברטולוצ'י: מי שהיה מהפכן בשנות השבעים הפך לשמרן בשנות התשעים. מי שראינו כפורץ דרך בייצוג מיניות, מי שסרטו "לה לונה" עסק בגילוי עריות, נראה פתאום כמו אשמאי זקן שמרייר על טיילר בת ה־18. המצב הסתבך לפני שנתיים כשברטולוצ'י סיפר — ולא בטון מצטער — שמריה שניידר, שהיתה בת 19 כשצילמה את "הטנגו האחרון בפריז", לא ממש ידעה מה ברטולוצ'י ומרלון ברנדו, כוכב הסרט, תכננו לעשות לה בסצנה המפורסמת ההיא עם הסקס והחמאה. ההפתעה על פניה בסרט, התברר לנו, היתה תיעוד אמיתי. "הרגשתי שברנרדו ומרלון קצת אנסו אותי", אמרה שניידר ב־2011, בראיון לפני מותה, על הסצנה האלימה והבוטה ההיא, שגם בזמן אמת היתה שערורייתית. ברטולוצ'י וסטוררו הכחישו כמובן, אבל לכולם היה ברור שהיחס שקיבלו השחקניות שלהם והדמויות שהן גילמו היה אחר, מתירני מדי. בסרטו הטוב האחרון, "החולמים", הוא כבר עסק בקשר בין ליבידו ושבירת טאבואים מיניים ובין נעורים, יצירה ומהפכנות פוליטית בימי מרד הסטודנטים בפריז של 1968.

כך, סרטיו של ברטולוצ'י, המהפכן ששינה את פני הקולנוע וקרא תיגר על הפוריטניות, התיישנו להם בן לילה.