פארסת הליברטדורס: הכדורגל הדרום-אמריקאי בדרך למטה
משחק גביע הליברטדורס בין בוקה ג'וניורס לריבר פלייט נהפך לעוד צומת דרכים של הכדורגל הדרום אמריקאי. היו לא מעט צמתים כאלו, אבל הכדורגל הדרום אמריקאי המשיך בדרכו - למטה
- פתרון לאלימות בכדורגל? לגליזציה של חוליגניזם
- בגרמניה שוקלים לשלול את הרישיון למתפרעים במגרשי הכדורגל
- מודל אנגלי? קודם כל תכינו רשימה של דברים שאסור ומותר במגרשים
השוטרים באזור פיזרו גז מדמיע שחדר לאוטובוס הפרוץ והותיר את רוב שחקני בוקה חנוקים ודומעים. למגרש הם הגיעו כשחלקם מקיאים בדרך לחדר ההלבשה. שני שחקנים - פאבלו פרס וגונסאלו לאמרדו - נפגעו בעיניהם מהזכוכית שנשברה. שלחו אותם לבית החולים עם חשש לפגיעה רצינית בעיניים. עד מהרה, השחקנים של בוקה הודיעו למארגנים שהם לא "במצב לשחק". הגיוני. כאמור, בוקה הגיעו למשחק כדורגל, לא מלחמה - אבל בכדורגל הארגנטינאי - בו מאז 2013 נהרגו כ-40 איש מסביב למגרש הכדורגל בגלל אלימות - אין היגיון. בטח כאשר ג'יאני אינפנטינו, נשיא פיפ"א, אמור להגיע למשחק וראשי הקונמבול, התאחדות הכדורגל הדרום אמריקאית, לחוצים לקיים את המשחק - אחד משיאי העונה - בגלל התחייבויות לערוצי השידור הרבים ששילמו על זכויותיו.
מה שהגיע אחרי זה היה בלאגן מביך שמלמד הרבה על האנשים המטונפים משחיתות שמנהלים את המשחק ברמה הגלובלית. במקום להודיע על כך שהמשחק יידחה, שאין מקום לאלימות בכדורגל וששחקנים צריכים לשחק כדורגל בלי החשש מאלימות כלפיהם, עסקנים של הקונמבול ואינפנטינו בעצמו ניסו לשכנע את השחקנים - שהקפטן שלהם ישב בבית חולים עם פגיעה בעינו - שהם צריכים לעלות למגרש. כשזה לא עזר, הם התחילו לאיים עליהם בהפסד טכני, אובדן הגביע ועונשים מרחיקי לכת (כולל, לפי השמועות, איום שהמועדון יורחק לחמש שנים מטורנירים יבשתיים).
לשחקנים בחדר ההלבשה - שעדיין התאוששו משאיפת גז מדמיע - נשלחו רופאי קונמבול שקבעו כי "הפציעות הן שטחיות ושאין סיבה לדחות את המשחק".
הרופאים לא בדקו את שני השחקנים שהיו בבית חולים - מאחר שהם היו בבית חולים ולא בחדר ההלבשה במונמנטל. היום הרופאים של הקונמבול קבעו שפרס לא יכול לשחק (מוזר). אחד מאותם רופאים הוא ד"ר פנגראציו, שבעבר דווח שהוא בעל קשרים הדוקים לחואן אנחל נאפוט, נשיא הקונמבול לשעבר שנשלח לכלא לאחר שהורשע בעבירות שחיתות. נאפוט ופנגראציו אף צולמו יחד מחזיקים בשטרות דולרים רבים. המשחק נדחה לאחר שעות של אי וודאות לאחר שנשיא ריבר ונשיא בוקה הודיעו לפיפ"א וקונמבול שהם לא מעוניינים לשחק.
אמש, הרוחות ברחובות בואנוס איירס לא נרגעו. המשטרה ירתה כדורי גומי על אוהדים והאוהדים שיצאו מהמשחק נאלצו להתמודד עם המונים שמנסים לגנוב להם את הכרטיסים. אוהדים רבים נפצעו. האנדרלמוסיה חגגה. ביום למחרת, כלומר הערב, בבוקה הודיעו שהם עדיין לא במצב לשחק את המשחק. בכל זאת, עברו פחות מ-24 שעות מאז שצבא תקף אותם ושני שחקני הרכב נפצעו. בוקה דרשה "תנאים הוגנים" והפעם החליטו לדחות את המשחק - לא בלי איומים. ביום שלישי בבוקר אמורה להיערך פגישה בין הנשיאים וקונמבול כדי להחליט על תאריך חלופי למשחק. יש שמועות שהמשחק יתקיים באירוע נייטרלי באבו דאבי - משהו שאינפנטינו בטוח ישמח לקחת מהאוהדים הארגנטינאים.
אוהד ריבר פלייט מול שוטרים צילום: רויטרס
עד כאן העניינים הטכניים הידועים מדיווחים בארגנטינה.
מה יהיו ההשלכות של האירוע הזה?
ובכן, עדיין קשה לדעת מה בדיוק יקרה - אבל העסקנים ציירו תמונה דוחה במיוחד של הכדורגל כיום. בהתנהלותם הם הוכיחו שלא באמת אכפת להם מהשחקנים. לא ממצבם הבריאותי, לא ממצבם הנפשי. לא מתחושותיהם ולא מהעובדה שהם מרגישים מאוימים. פשוט לא אכפת להם מהשחקנים. אינפנטינו הוכיח שהוא לא ראוי להיות נשיא פיפ"א ושהוא לא דואג לאינטרסים של הכדורגל, אלא לאינטרסים הכלכליים של שותפיו הפוליטיים, העסקנים של התאחדות הכדורגל הדרום האמריקאית - היסטורית ההתאחדות המושחתת ביותר.
באופן כללי, הסופר-קלאסיקו שלא שוחק הוא עוד אירוע אלים בכדורגל הארגנטינאי, שכאמור סובל מאלימות שהובילה - לא פעם - לאובדן חיים. האירועים האחרונים הם תסמין לבעיות פוליטיות וחברתיות עמוקות בחברה הארגנטינאית.
מה יהיה עם הכדורגלנים?
המחדלים של הרשויות גדולים ומדאיגים מעבר לכדורגל (ה-G20 מתארח בבואנוס איירס בשבוע הבא), אבל החשיפה המוחלטת של האינטרסים של עסקני הכדורגל למיניהם, צריכה להוביל לפעולה של השחקנים כנגד מנהלי המשחק. אם בליגות בארה"ב, ליגות לא מקבלות החלטות ללא קבלת הסכמת השחקנים, שמקבלים - לפי הסכם קיבוצי - כ-50% מההכנסות שהקבוצות מייצרות, אז בכדורגל העולמי - שמייצר הרבה יותר כסף מהספורט האמריקאי - השחקנים צריכים לדרוש הרבה יותר שליטה על גורל המשחק. כי כל עוד המשחק בידיהם של עסקנים, לאף אחד לא באמת יהיה אכפת מהכדורגלנים, וההחלטות המתקבלות חסרות איזון במקרה הטוב וגרועות עבור השחקנים במקרה הרע.
מה יהיה עם ארגנטינה?
בקשר לארגנטינה והכדורגל הארגנטינאי? חואן אראנגו, כתב דרום אמריקאי שמסקר את הכדורגל הארגנטינאי סיכם את האירועים האחרונים כך: "כדי להבין פוליטיקה וכדורגל ארגנטינאי, צריך להבין כל מה שהגיוני ושפוי ואז להבין שהכדורגל והפוליטיקה הם בדיוק ההיפך מזה". התרבות לא תשתנה שם בקרוב, כך שאין באופק איזשהו שינוי מהותי שיאפשר כדורגל יותר בריא.
מה יהיה עם הכדורגל הדרום אמריקאי? גביע העולם למועדונים היה פעם משחק בין אלופת אירופה לאלופת גביע הליברטדורס. עם השנים, הטורניר השתנה - אבל דבר אחד בטוח - חלה דעיכה משמעותית ביכולות של הקבוצות הדרום אמריקאיות להתחרות עם הכדורגל האירופי. אם פעם פלה, במדי סנטוס, היה יכול לכבוש חמישייה נגד בנפיקה (1962), פניירול היתה יכולה לחסל את בנפיקה וריאל מדריד בשנות ה-60, זיקו ופלאמנגו היו יכולים להשפיל את ליברפול ב-1981 וחואן רומן ריקלמה ומרטין פאלרמו היו יכולים לנצח את הגאלקטיקוס של ריאל מדריד בתחילת המילניום, אז היום המשחק בין אלופת אירופה לאלופת דרום אמריקה הוא לא יותר ממשחק לפרוטוקול. משחק שבו, בדרך כלל, הקבוצה האירופית מנצחת בקלות את הקבוצה הדרום אמריקאית, שמיטב שחקניה יעזבו אותה בשבועות שאחרי אותו גמר.
הסיבות לכך רבות. בזכות חוק בוסמן, הכוח הכלכלי של אירופה מאפשר להביא את השחקנים המוכשרים ביותר בעולם ליבשת הישנה. המשטרים הצבאיים בארגנטינה וברזיל - שמנעו מכוכבים כגון פלה לעזוב לאירופה - נעלמו וגם השחיתות, כמו סרטן, מחסלת כל חלקה טובה בכדורגל הדרום האמריקאי. קבוצות משקיעות בשחקנים רק כדי שימכרו, סוכנים רוכשים קבוצות רק כדי למלא אותן בשחקנים רק בשביל למכור אותם, התשתיות רקובות והתשוקה העצומה שיש למשחק מופנית, פעמים רבות, לאלימות. הכדורגל האירופי - מסודר ועשיר יותר, מושחת פחות ובאופן כללי גם מחויב יותר לזכויות השחקנים - הוא עסק שמנוהל טוב יותר ולכן פורח, בעוד שהכדורגל הדרום אמריקאי הוא עסק שמנוהל רע נובל.
משחק גביע הליברטדורס שהפך לפארסת הליברטדורס הוא עוד צומת דרכים שהכדורגל הדרום אמריקאי כולו עומד בפניו. היו לא מעט צמתים כאלו אבל הכדורגל הדרום אמריקאי המשיך בדרכו. בדרך למטה.
