דרוגבה פורש: כדורגלן על ומנהיג אדיר שהמורשת הגדולה שלו היא שלום בחוף השנהב
דידייה דרוגבה הצליח להעניק השראה לשחקנים שאיתו, וחשוב יותר - הצליח להוביל לסיום מלחמת האזרחים בארץ מולדתו, חוף השנהב. היום הוא פורש מכדורגל בגיל 40
באוקטובר 2005, לאחר שחוף השנהב הצליחה לנצח את סודאן ולהבטיח את השתתפותה, לראשונה, במונדיאל, דיידיה דרוגבה, כוכב הנבחרת, כינס את כל חבריו לקבוצה סביבו, הבחין במצלמה של הטלוויזיה הסודנית המתקרבת לכולם, לקח מיקרופון והתחיל לדבר למנהיגים של חוף השנהב, שנקרעה לגזרים במלחמת אזרחים קשה בשלוש השנים שקדמו לאירוע.
דרוגבה כשחקן צ'לסי, עם ליאו מסי. "הביא נחמה ללבבות השנהבים" צילום: איי אף פי
"היום, אני מתחנן בפניכם, אנחנו יורדים על הברכיים שלנו ומתחננים: תסלחו, תסלחו, תסלחו. תורידו את כל הנשק, תעשו בחירות - הכל יהיה טוב יותר", אמר דרוגבה. ואז הוא חייך את החיוך המקסים שלו והתחיל לשיר עם חבריו לקבוצה: "אנחנו רוצים שיהיה כיף, תפסיקו עם הרובים שלכם".
"זה כאילו הלבבות של כולם עלו באש והנבחרת הצליחה לשטוף אותם במים", כתב קאנטה דאודה, אזרח חוף השנהב שעובד כפרופסור בקולג' בפריז. "דרוגבה הביא נחמה ללבבות השנהבים. במשך שבועות אזרחי חוף השנהב הפסיקו את כאב הלב שלהם והתחילו בתהליך שלום".
דרוגבה כשחקן צ'לסי, עם ליאו מסי. "הביא נחמה ללבבות השנהבים" צילום: איי אף פי
החל מ-2002 השתוללה בחוף השנהב מלחמת אזרחים: תומכי ממשל לורן גבאגבו, לחמו במורדים בראשות אלאסן ואטארה. הגורם העיקרי למלחמה: מתח בסוגיות אזרחות ומתן זכויות לקבוצות מהגרים במדינה. במלחמה נהרגו כ-1,800 אזרחים, חיילים ואנשי כוחות בינלאומיים. במהלך המלחמה הייתה המדינה מפוצלת: הצפון היה נתון לשליטת תומכי הממשל, והדרום הוחזק על ידי המורדים. המדינה, המורכבת ממוסלמים, נוצרים ובעלי דתות אחרות - נהרסה מהלחימה ומהמתח האדיר.
דרוגבה, אז רק בן 24 (ב-2002), ניסה ליישב בין הניצים - אבל פריצת הדרך הושגה רק עם ההעפלה למונדיאל הראשון בהנהגתו. מוסלמים ונוצרים ששיחקו יחדיו בנבחרת הכתומה הצליחו לשבור מחסום היסטורי ולהעפיל למונדיאל - והיוו השראה לשיחות השלום שהסתיימו בהצלחה ב-2007.
דרוגבה - שהמשיך את העבודה החברתית והקהילתית שלו גם במסגרת האו"ם ומימן בניית בתי ספר בחוף השנהב בפרט ובאפריקה בכלל - שכנע את ההתאחדות לכדורגל לקיים משחק באצטדיון הממוקם בחלקה הצפוני של המדינה ב-2007 - המשחק הראשון בהיסטוריה שהתקיים שם. כך העניק השראה למנהיגים בתהליך השלום.
הסכם השלום החדש, שנחתם בין הצדדים ב-4 במרץ 2007 ב-וואגאדוגו, בירת בורקינה פאסו, היה שונה מהסכמים אחרים שנחתמו באותה תקופה, בכך שנוסח והובל לאורך כל הדרך על ידי הצדדים עצמם וללא התערבות בינלאומית. הנשיא גבאגבו ביקש באופן אישי בינואר 2007 להתחיל בשיחות ישירות ובלתי מתווכות בין הממשלה הרשמית של חוף השנהב לבין כוחות המורדים, ודרוגבה היה חשוב מאוד בתחילתו של התהליך הזה.
הכריזמה, האישיות והמנהיגות שלו הובילו את חוף השנהב לעשות שלום. "שלום הכדורגל" הראשון, ניתן לומר. אותן יכולות אנושיות הובילו את דרוגבה להצלחה כבירה גם במארסיי, בצ'לסי, בגלאטסראיי ובכל מקום אליו הגיע.
שחקן נדיר, אישיות נדירה וענקית. כדורגלן על, לוחם ומנהיג, שלפי עדויות השחקנים ששיחקו איתו ממש היה משנה את המנטליות של חדרי ההלבשה שהגיע אליהם. והמורשת שלו נרחבת הרבה מעבר לכדורגל: דידייה דרוגבה פורש כאשר בקורות החיים המפוארים שלו תקופה בליגות הנמוכות בצרפת, עונה מופלאה במארסיי, אליפויות ואליפות אירופה בצ'לסי, הצלחה בגלטאסראיי ואפילו תקופות בסין, קנדה וארה"ב; אבל מעל הכל - שלום.
