המדינה לא תוכל לבטל חוזה חכירה, אף שהיזם הפר אותו

רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) אינה זכאית לבטל חוזה חכירה או למנוע רישום בית משותף גם במקרה שהופר חוזה החכירה עמה, אם ההפרה קרתה לפני שנים רבות, כך קבע לאחרונה שופט המחוזי בתל אביב חגי ברנר. הנכס שבמרכז העתירה הוא בית קורקס, מבנייני המשרדים הבולטים ברעננה.

זה שנים שרמ"י מסרבת לחתום על מסמכים הדרושים להשלמת רישום מבנה המשרדים והמסחר ברעננה כבית משותף (שיאפשר רישום זכויות בטאבו) — בטענה שהיזם הפר חוזה החכירה עמה: בנייה בהיקף 9,000 מ"ר, במקום 7,200 מ"ר, ושימוש לצורכי מסחר ומשרדים, ולא לתעשייה ומלאכה כפי שקבע חוזה.

בית קורקס ברעננה צילום: עמית שעל

ב־1983 חתמה סי.די.סי עם רמ"י על חוזה לחכירת הקרקע לשם ייזום בניין בייעוד תעשייה ומלאכה, והזכויות במקום נרשמו על שמה ב־1996. כעבור שנתיים שונה ייעוד המקום למסחר ומשרדים, וב־2001 תוקנה התוכנית באופן שהתאפשר להוסיף שטחים. כל אותן שנים, על אף השינויים שאושרו בוועדות התכנון, לא שונו ייעודי הקרקע והיקף הבנייה בחוזה החכירה.

באוקטובר 2006 נכנסה סי.די.סי להליך כינוס נכסים, המבוצע על ידי עו"ד עופר שפירא. מאז ניסה שפירא לרשום את הבניין כבית משותף. אלא שרמ"י סירבה לקדם

רישום כזה בין השאר בנימוק שהחברה שבכינוס הפרה את חוזה החכירה.

עו"ד עופר שפירא צילום: ויקטור בזרוקוב

עו"ד שפירא עתר למחוזי בתל אביב כדי שיחייב את רמ"י לשתף עמו פעולה, וזה אכן פסק כי רמ"י תפעל לרישום הבניין כבית משותף. רמ”י ערערה לעליון, וזה החזיר את הדיון למחוזי “על מנת שיידרש לסוגיית מצב הזכויות הקנייניות בבניין". גם בדיון החוזר נקבע כי על רמ”י לשתף פעולה עם הכונס, ופסק נגדה הוצאות משפט בסך 15 אלף שקל. "הסעד העיקרי השמור לבעל מקרקעין כלפי חוכר שהפר את חוזה החכירה באופן יסודי הוא ביטול חוזה החכירה. ברם, במקרה דנן הרשות לא נקטה סעד זה אף שההפרות התרחשו לפני שנים רבות, וספק רב אם היא רשאית לנקוט סעד זה מפאת חלוף הזמן... תרופתה של הרשות בגין הפרת החוזה היא תרופה כספית", כתב השופט.

הכונס בתגובה לפניית כלכליסט אמר, כי מדובר בהכרעה עקרונית, כאשר ישנם מקרים רבים בהם הרשות המקומית הגדילה או שינתה זכויות במבנה מסוים והמנהל לא יכול שלא לאפשר חידוש חוזה החכירה ורישום הבית המשותף.

מרמ"י נמסר: "אנו בוחנים את החלטת המחוזי, לרבות אפשרות ערעור לעליון".