פול סינגר הגשים בטלקום איטליה מה שתכנן בבזק
עמוס גניש הוא רק האחרון בשורה ארוכה של אנשים, חברות ומדינות שסבלו מנחת זרועו של פול סינגר - המייסד ובעל השליטה של קרן אליוט, הידועה במדיניותה האקטיביסטית
סינגר ייסד את הקרן ב־1977, וכיום היא כבר מנהלת כ־35 מיליארד דולר ברחבי העולם. המוניטין שלו כאחד המשקיעים האגרסיביים בעולם זכה לביטוי קולע בכינוי שהטיחה בו נשיאת ארגנטינה לשעבר כריסטינה קירשנר: "אוכל נבלות". הרקע לדימוי הציורי הוא אחת הטקטיקות שאליוט התפרסמה בהן והפעילה אותה גם בארגנטינה בשנת 2016. הקרן נהגה לרכוש בזול אג"ח ממשלתיות מנושים שכבר נואשו מהסיכוי שהן ייפרעו, ולהסתייע בבתי משפט כדי לכפות על המדינות לשלם.
בעקבות מאמצי קרן אליוט הכריע בשנת 2015 שופט אמריקאי כי ארגנטינה חייבת לכבד את האג"ח שרכשו הקרנות הטורפות. קירשנר סירבה, אבל מאוריסיו קורי, שירש את מקומה באותה שנה, נכנע והגיע להסדר עם הנושים. ממשלת ארגטינה שילמה לאליוט 2.4 מיליארד דולר ‑ והקרן רשמה תשואה של 300% על ההשקעה.
האקטיביזם של אליוט מופנה לא רק כלפי ממשלות. ב־2017 שם סינגר על הכוונת שלו את מנכ"ל ארקוניק, יצרנית אמריקאית של חלקי רכב ומטוסים, ואחרי חודשים של האשמות בחוסר יעילות ובבזבזנות הביא את הדירקטוריון לפטר אותו.
פול סינגר. לא חס על מנכ"לים
גישה דומה נקטה הקרן בישראל, אחרי שרכשה 4.8% מחברת בזק. בראשית השנה, על רקע ההתפתחויות בפרשת בזק, היא שיגרה ליו"ר הזמני מכתב מנומס אך תקיף, ובו שתי דרישות: לפטר את הדירקטורים שנחקרו בפרשה, ולצמצם את הפירמידה שבאמצעותה שולט שאול אלוביץ' בחברה. אליוט דרשה להחליפם בדירקטורים מקצועיים שתציע ועדה עצמאית. במקרה הזה היא לא הלכה עד הסוף: הדירקטוריון עבר שינויים, אבל לא באופן שדרשה.
