הקואליציה חוברה למכונת הנשמה. עד המשבר הבא

שר החינוך נפתלי בנט ושרת המשפטים איילת שקד מהבית היהודי טלטלו היום את המערכת הפוליטית כשהכריזו, בניגוד לרובן המכריע של התחזיות, שהחליטו להתייצב לימינו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, לא להתפטר ולא להפיל את הממשלה. וזאת אף שעם התפטרותו של אביגדור ליברמן דרש בנט בתוקף את תפקיד שר הביטחון ואיים שאם לא יקבל אותו יתפטר מיד.

לאחר ההודעה אמר נתניהו בישיבת סיעת הליכוד כי הוא "דיבר עם ראשי כל מפלגות הקואליציה ושמח שהמאמצים נשאו פרי". בהמשך שיגר עקיצה לעבר בנט ואמר כי "ביטחון ישראל הוא מעל לפוליטיקה. אני לא זקוק לפקחים מימין".

נכון שהממשלה קיבלה עוד כמה שבועות או חודשים של חסד, אבל כל טירון פוליטי יודע שקשה מאוד להחזיק קואליציה באמצע שנתה הרביעית עם 61 חברי כנסת. מה שעובד בשנה הראשונה, לא בהכרח עובד באחרונה. המצב הרגיש והשברירי שבו נמצאת כעת הממשלה של נתניהו חושפת אותה לסחטנות פוליטית מהסוג הנמוך ביותר. כשכל ח"כ משמש לשון המאזניים, כל ח"כ יכול לדרוש כל דבר שעולה בדעתו ושיכול להועיל לו באופן אישי או פוליטי.

בנט ושקד. לא התפטרו צילום מסך: ערוץ קשת 12

אווירת הבחירות עוד לא נמוגה. המודעות של ראשי המפלגות והשרים לכך עלולה לשלוח אותם למירוץ שיאפשר להם להשלים חקיקה של חוקים שקרובים לליבם, כאלו שיאפשרו להם לגזור קופון פוליטי גדול ולהזניק את המניות שלהם לקראת הבחירות. הבעיה היא שבקואליציה כה צרה, אם לא מתקיימת המשוואה "כולם בשביל אחד ואחד בשביל כולם", בלתי אפשרי לקדם הליכי חקיקה. לכן הסכנה לדילים עולה וכוחה של האופוזיציה גובר. רק היום הצליחו להפיל תיקון של הקואליציה לחוק המקרקעין.

"כלכליסט" ממפה את המהלכים המרכזיים שראשי הקואליציה צפויים לשים את כובד משקלם עליהם כדי להבטיח שיושלמו בטרם הממשלה הנוכחית תגיע לסוף ימיה (ראו תרשים).

צילומים: אלכס קולומויסקי, עמית משעל, עמית שאבי, עומר מסינגר, אוראל כהן

המטרה המרכזית של נתניהו היא לקדם את החוק שזכה לכינוי חוק גדעון סער: מדובר בחוק שיצמצם את שיקול הדעת של נשיא המדינה בעת שהוא ניגש לבחור את הח"כ שירכיב את הממשלה. לפי הצעת החוק, הנשיא יוכל להטיל את הרכבת הממשלה רק על יו"רים של מפלגות. מטרת החוק היא להבטיח שבמידה שהליכוד ינצח בבחירות הבאות, הנשיא לא יוכל להטיל את הרכבת הממשלה על אדם שאינו נתניהו. בנוסף, נתניהו, שמינה את עצמו לשר ביטחון, שואף לחזק את תדמיתו כמר ביטחון. אחד האמצעים לכך הוא הגדלת תקציב הביטחון. אלא שהמהלך כרוך בקיצוץ רוחבי נוסף, והוא לא צפוי לעבור בשקט.

במפלגה שיצרה את המשבר הפוליטי והתקפלה במהרה - הבית היהודי - ינסו לקדם את המהלכים שזכו לכינוי "מהפכת המשילות", ובראשם חוק היועמ"שים שמשנה את שיטת הבחירה של היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה. כיום היועצים נבחרים באמצעות מכרזים והחוק מציע לבחור אותם באמצעות ועדות איתור, מה שיאפשר לשר להשפיע באופן דרמטי על זהות היועץ המשפטי של משרדו. שרת המשפטים איילת שקד, שדוחפת את החוק, תנסה גם למנות כמה שיותר שופטים ימנים עד שתיאלץ להיפרד ממשרד המשפטים, ולו באופן זמני.

השותפים החרדים ינסו להעביר את חוק הגיוס, תוך הכנסת שינויים חשובים עבורם כמו ביטול הסנקציות הכלכליות. הם צפויים לנצל את השבריריות והתלות ההדדית כדי לנסות להבטיח הצלחה.

השרים מסתערים על המינויים

תיק החוץ בדרך לשטייניץ

הממשלה קיבלה אוויר לנשימה, וחברי הקואליציה כבר מסתערים על התפקידים שהתפנו. תיק החוץ יילך ככל הנראה לשר האנרגיה יובל שטייניץ. הוא יהיה הממושמע ביותר מבין המועמדים וגם לא ירצה לצבור הון פוליטי כדי לרשת את ראש הממשלה נתניהו. התפקיד הובטח בעבר לשר התחבורה ישראל כץ ולשר לביטחון הפנים גלעד ארדן, אבל נתניהו לא ייתן אותו לאחד מהם כדי לא להרגיז את השני. ייתכן שסגנית שר החוץ ציפי חוטובלי מהליכוד תמונה לשרת הקליטה במקום סופה לנדבר.

הוועדה למינוי בכירים תדון בימים הקרובים במינויים של הרמטכ"ל אביב כוכבי והמפכ"ל משה (צ'יקו) אדרי. בממשלה מבקשים לאשרם בהקדם.

במשרד החוץ יש כמה משרות פנויות ובהן השגריר באו"ם במקום דני דנון והשגריר ב־OECD במקום כרמל שאמה הכהן שנבחר לראשות עיריית רמת גן. עוד על הפרק: מינוי שגריר בפריז, משרה שהובטחה כבר לפני חצי שנה לח"כ אלי אלאלוף מכולנו, ומינוי מנכ"ל משרד התרבות יוסי שרעבי לקונסול כללי בלוס אנג'לס, לאחר שסייע לנתניהו בטקס הדלקת המשואות.

שטייניץ. הכי פחות מאיים מבחינת נתניהו צילום: עמית שעל