תיבול חריף: בהלת הכרטיסים לאיחוד הספייס גירלז היא הזדמנות לתת להן כבוד

כבר שבוע שלם אני בוהה בתמונת הפרומו למופע האיחוד של הספייס גירלס ומחייכת. מלבד העובדה שחברות להקת הבנות המצליחה בהיסטוריה נראות כיום טוב מאי פעם, החיוכים שלהן שובי לב. הן נראות ממש שמחות להיות כאן. ולמה לא? זה לא שלמישהי מהן היו אי פעם שאיפות אמנותיות. הן לא מוזיקאיות שנאלצות לוותר על האינטגריטי האמנותי ולצאת לסיבוב נוסטלגי בשביל לסגור את המינוס. אלה ארבע נשים חטובות בנות 40 פלוס, שמדשדשות בביצת השואוביז הבריטית כבר שנים, וקיבלו הזדמנות לחיות מחדש את פנטזיית הפופ של נעוריהן, להישטף במבול של אהבה, לבלות שוב עם הבסטיז שלהן מפעם ולדפוק קופה נאה על הדרך. מי לא היה שמח מזה?

ולשמחה הזאת שותפה כל הממלכה המאוחדת. מכירת הכרטיסים החלה בשבת שעברה והדרמה היתה גדולה. אתר Ticketmaster הענק לא עמד בעומס וקרס. בסופו של דבר, על פי הדיווחים, כל הכרטיסים לשש ההופעות המתוכננות נמכרו בתוך דקות, אז הוחלט להוסיף הופעות. נכון לעכשיו הטור יכלול 12 הופעות, ייפתח בקרדיף, וויילס, ב־27 במאי 2019 וייסגר באצטדיון וומבלי בלונדון ב־15 ביוני.

השמועות על איחוד של הספייס גירלס החלו כבר בפברואר, כשחמש חברות הלהקה הצטלמו לתמונה קבוצתית חברית בביתה של ג'רי הורנר (לשעבר האליוול, המוכרת כג'ינג'ר ספייס). חרושת השמועות הגיעה לקצה בתחילת החודש כשהורנר, מל בי (סקארי ספייס), מל סי (ספורטי ספייס) ואמה באנטון (בייבי ספייס) העלו לרשתות החברתיות סרטון מלא בבדיחות פנימיות, שבו הודיעו רשמית על סיבוב הופעות איחוד, בלי ויקטוריה "פוש" בקהאם שנמצאת עמוק בעסקי האופנה.

ספייס גירלס מודל 1997. פוש ספייס לא תשוב לאיחוד בגלל עסקי האופנה שלה צילום: מתוך עמוד הטוויטר הרשמי

הקהל האירוני התאהב

הספייס גירלס פרצו לחיינו בזיגאזיג־אה בקיץ 1996 עם הסינגל "Wannabe", שפתח את הדרך לשרשרת להיטים שנמשכה עד 2000, אז הוציאו את אלבומן השלישי והאחרון. אחר כך היו כמה הופעות איחוד, והפעם האחרונה שהן שרו יחד על במה היתה באולימפיאדת לונדון 2012. מאז מאות אלפי מעריצים מחכים לרגע הזה.

הן לא החלו את דרכן כחברות בתיכון או כלהקה קטנה שעושה חזרות במרתף. הן היו בחורות שהצליחו להרשים באודישן. ולמרות שהן מעולם לא היו להקה "אמיתית", היתה להן — ועדיין יש להן — יותר נשמה מלא מעט להקות כביכול אמיתיות. האנרגיה שלהן מידבקת. גדולתן תמיד היתה האמת המסתתרת בתוך הלהקה המיוצרת. הן היו התגלמות הטבעיות של המלאכותי, הלב הפועם בתוך הפלסטיק.

ופלסטיק היה שם בשפע. הן היו חמש נערות מעמד הפועלים צעירות וגאות (חוץ מאחת שמנסה להיראות היי־קלאס) שלובשות את מיטב אופנת שוק בצלאל בשילובי צבעים אגרסיביים, ודופקות העמדת פסטיגל בסיסית. לאורך ההיסטוריה הנפיקו הבריטים לא מעט איקונות סטייל — מטוויגי ועד קייט מוס — אך הספייס גירלס בשלהן, צועדות בגאון בנעלי פלטפורמה עצומות במעין חוסר מודעות מזרח־אירופי.

בזמן אמת נראו הספייס גירלס כמו קונספט שנרקח במוחה של ילדה בת 12 שאכלה יותר מדי סוכר. וזה בדיוק סוד קסמן. ובעוד ילדות ברחבי העולם הזדהו איתן בזכות החן הזול, העממי והנגיש, גם מי שהחזיק מעצמו חובב מוזיקה "איכותית", יכול היה להישבות בקסמן. בשנות התשעים הפוסטמודרניסטיות נפלה החומה בין מרכז לשוליים, ולצד להקות אינדי כמו נירוונה, REM והקיור, שהוחתמו בחברות תקליטים גדולות, ראיית העולם האירונית של הניינטיז העניקה לקהל האליטיסטי לגיטימציה להתאהב בכוכבות פופ מצעדים.

אם באופן מסורתי אמנים אלטרנטיבים הדהדו את קולו של העם, כשהפופ ההמוני בא לבדר ולמכור אשליה של זוהר, הרי שהספייס גירלס ניסחו את החוקים מחדש. לכאורה הן המשיכו במסורת הפתיינית של פופ מטופש ולא התיימרו להיות משהו אחר, אך הן כל הזמן נתנו לשורשים השחורים לבצבץ מתחת לבלונד, כאילו בטעות.

גירל פאוור פינת #metoo

המשחק הכפול עבד נהדר: הספייס גירלס היו כאילו חמש כוכבות פופ נוצצות שמעכסות על שטיחים אדומים, אך בפועל הן היו חמש בחורות מהרחוב עם מבטאים אזוריים מאוד לא אלגנטיים, כמו שניתן לראות בכל פאב באנגליה. הן לא באו עם אג'נדה — "גירל פאוור" היה סלוגן שנחמד להדפיס על חולצת בטן יותר מאשר אידאולוגיה רצינית — אך עבור דור שלם של ילדות הן היו שער כניסה לפמיניזם.

כיום הן מתגאות בפיגורות ועור פנים שרק כסף יכול לקנות, אך הן עדיין ג'רי־מל־מל־ואמה מהבלוק שמבטאות שמחת חיים אותנטית. לראות את חבורת ה"גירל פאוור" מתאחדת כיום, בשיא תקופת ה־#metoo והדיון הציבורי באייג'יזם, זה משמח, מרגש וכמעט מתבקש.