מה יהיה עם כל תביעות הרשלנות הרפואית הללו?

מוגש מטעם DUN'S 100

מכירים את הדימוי של עורך הדין האמריקאי, מעונב, אץ רץ ברחובות עיירה קטנה אחרי אמבולנס שנושא גבר שהחליק במדרגות, מנופף בכרטיס הביקור שלו וצועק משהו בדבר הזכויות של אותו אדם לתבוע את המדרגות? ויחד עם תמונה זו גם עולה קונוטציה, שלילית לרוב, של עורכי דין משחרים לטרף, שרק מחכים להגיש תביעה, גם מקום בו הגשתה אינה מחויבת המציאות. לעיתים מרגיש כי זהו בדיוק הסנטימנט שעומד מאחורי עמדה שמקדמות המערכות הרפואיות בישראל, לפיה מספר תביעות הרשלנות הרפואית גבוה מדי, והסכומים שמשולמים בגינן הם שעומדים בבסיס חולייה וקשייה של מערכת הבריאות.

לא קשה להבין מהיכן נובעות תחושות אלו. המערכת הרפואית מתמודדת עם מחסור תקציבי שגדל משנה לשנה, ובאותה העת, גדל מספר התביעות המוגשות מדי שנה כנגד אותה מערכת, כמו גם גובה הפיצוי הממוצע והכולל המשולם בגינן. ואכן, תוך עשר שנים סכום הפיצויים הכולל הכפיל עצמו. אם ב–2005 שילמו גופי הבריאות הציבוריים פיצויים בסך של 138 מיליון שקל הרי שב-2015 הסכום צמח ל- 262 מיליון שקל. נתונים אלו, מתוך מחקר שערך עו"ד עומר פלד מאוניברסיטת תל-אביב, הוצגו בכנס השנתי של המכון הלאומי לחקר שירותי הבריאות, ושימשו את המערכת הרפואית לקידום אג'נדה שמכוונת להקטנה, באמצעים שונים - לרבות חקיקה - של מספר התביעות והיקף הפיצויים המשולמים . לשיטתם, ברור כי ישנו עודף מופגן של תביעות רשלנות רפואית, על כל המשמעויות השליליות הנגזרות מכך: רפואה מתגוננת, פגיעה תקציבית, ותסכול של הצוות הרפואי.

עם זאת, בחינה של הנתונים בראייה רחבה, כזו שאינה מוכוונת אמוציות או מטרה, מובילה למסקנה שונה: לא מדובר בריבוי תביעות היסטורי, אלא לתחילתו של תיקון עוול של שנים רבות במהלכן מיעוט התביעות היה כל כך קיצוני, עד שניתן לומר שהמערכת הרפואית, כאשר שגתה, כמעט לעולם לא שילמה את המחיר על כך. בטרם אגבה טענה זו, ראוי לציין כי תשלום מחיר הנזק על ידי המתרשל הוא חשוב. זוהי למעשה אחת המטרות המרכזיות של דיני הנזיקין שלנו - לגרום למזיק להפנים את עלות הנזק שגרם, מתוך הבנה כי הפנמת עלויות זו לא רק מיטיבה את נזקיו של הניזוק אלא גם גורמת למערכת המזיקה להשתפר ובכך מעניקה לכולנו שירות, רפואי במקרה זה, טוב יותר עם כל מקרה בו נפסק פיצוי עבור נזק.

עו"ד יואב כספי צילום: נמרוד שחורי

אם כן - האם ההוצאה בגין תביעות רשלנות רפואית היא אכן משמעותית, במידה הפוגעת באיתנות המערכת הרפואית או "מצדיקה" רפואה מתגוננת? אז ככה - תקציב משרד הבריאות לשנת 2015 עמד על 27 מיליארד ש״ח. באותה שנה שילמו בתי החולים הציבוריים פיצויים בגובה 220 מיליון ש״ח (מתוך דו״ח פיננסי לבתי חולים ממשלתים וציבוריים של משרד הבריאות לשנת 2015). כלומר - 0.81% בלבד מהתקציב, וזאת מבלי להביא בחשבון את הכנסות מוסדות אלו. אם כך, ההשפעה התקציבית מתבררת כזניחה, וברור שלא כאן טמונות בעיותיה של המערכת הרפואית.

ועדיין - האם ניתן לקבוע, מספרית, שמוגשות תביעות רבות מדי? התשובה לשאלה זו חייבת להיות כרוכה בשאלה אחרת - עד כמה נפוצות טעויות רפואיות ברות מניעה, כאלו שגורמות נזק ניכר?

וכאן, יש קושי אמיתי להעריך, באחריות, את מספר הטעויות הרפואיות שמתרחשות בישראל מדי שנה. מרביתן המוחלט אינן מדווחות, לבטח לא לידיעת הציבור. מה שאפשר לעשות, זה לערוך אקסטרפולציה מנתונים שפורסמו בביטאון BMJ היוקרתי לגבי נפחי הטעויות הרפואיות בארצות הברית. לפי מחקר זה, בכל שנה נפטרים כ-252,000 איש מטעויות רפואיות, כאשר תחת הגדרה זו כללו החוקרים רשלנות של רופאים, טיפול כושל, אי-הבנות ו"קצרים" בתקשורת בין אנשי צוות רפואי במהלך מעבר מחלקות. אם נעריך את מספר הפטירות בישראל בהתאמה לנתוני מחקר זה ובהתחשב בגודל האוכלוסייה שלנו, אנו מגיעים ליותר מ-6600 פטירות בשנה בישראל כתוצאה מטעויות רפואיות. ושימו לב - פטירות בלבד. נתון זה אינו כולל נזקי גוף אחרים כלשהם, חולפים או קבועים, קלים או קשים.

בחנו נתון זה אל מול הנתון של סך כל תביעות הרשלנות הרפואית שהוגשו בשנה שעברה בישראל - 1,700 במספר בכל תחומי הרפואה - מתביעה על סך 5000 ש״ח בגין יישור שיניים כושל, דרך תביעת פלסטיקה וכלה בתביעות רחבות היקף של ילדים שניזוקו בלידתם או של מטופלים שנפטרו בגלל רשלנות, ותיווכחו כי מספר התביעות המוגשות בפועל הינו מזערי ובטל בשישים אל מול מספר הטעויות הרפואיות אשר גרמו לנזק שראוי כי יתבררו בבית המשפט.

לפי מחקר של אוניברסיטת הרווארד רק ב- 6-8% ממקרי הרשלנות הרפואית בארה״ב אכן מוגשת תביעה (ודוק: לא מדובר בטעויות רפואיות באופן כללי אלא בטעויות שעולות כדי רשלנות), זאת, בין היתר, בגלל פערי מידע עצומים בין המערכת למטופל ובגלל היעדר גילוי יזום מצד המערכות המטפלות למטופלים אודות כשלים טיפוליים אשר גרמו לנזק. ברוב המוחלט של המקרים אין למטופל יכולת לדעת את הנסיבות אשר הובילו לנזקיו והאם חלה בטיפול בו סטייה מנורמה רפואית סבירה. מרבית המטופלים אף חוששים לשאול את הצוות המטפל כל שאלה שתפגין חוסר אמון בו, והאמת - לא קשה להבין אותם. יש דברים נעימים יותר מלהפקיד עצמך בידיו של אדם שלא רואה בעין יפה את השאלות שלך לגבי מיומנותו או מקצועיותו.

בצד כל שנאמר עד כה לא למותר לציין כי המערכות הרפואיות אכן נאלצות להתמודד גם עם תביעות שרלטניות, מיותרות וקטנוניות אשר מוטב היה שלא תוגשנה. תביעות שכאלו גורמות לתסכול עמוק אצל הצוותים המטפלים, ומייצרות, במובן הרחב, מתח שלילי ומשבר אמון במישור יחסי מטפל ומטופל ואף לתופעות שליליות של רפואה מגננתית.

ה״אני מאמין״ של המשרד בו אני עובד הוא שהמערכת הרפואית בישראל ראויה ככלל, לכל ההערכה, שהרפואה בישראל טובה ושהצוותים הרפואיים והסיעודיים עובדים מאוד קשה בתנאים לא פשוטים כדי להעניק את אחד השירותים החיוניים ביותר שיש. אנחנו גם יודעים ומאמינים בכל מאודנו כי לרופא, כמו לכל בעל מקצוע אחר, מותר לטעות וכי טעות לגיטימית, להבדיל מרשלנות, אינה מקימה עילת תביעה. כך גם התממשות של סיכון מוכר או תוצאה שאינה מקווה. לכן, כאשר אנו בודקים האם מקרה המובא לטיפולנו מצדיק הגשת תביעת רשלנות רפואית, אנו עושים זאת בזהירות רבה ומתוך שיקול דעת מעמיק ויושרה מקצועית, מה שמאפשר לנו, במקרים בהם אנו מחליטים כי ראוי להגיש תביעה, לפעול בנחישות רבה ולהפיק תוצאה מיטבית לטובת הלקוח שלנו - המטופל שנפגע.

לסיכום, אנו לא מביטים בריבוי תביעות המייצר נטל תקציבי המשתק את המערכת הרפואיות. אנו מביטים בקצהו של קרחון הטעויות הרפואיות, שרק מתחיל לבצבץ מעל המים ולזכות לתשומת הלב המשפטית הראויה מצד אלו הנפגעים מהן.

עו״ד יואב כספי, כספי סרור ושות׳ - מומחים לרשלנות רפואית