יורים ורוקדים: המחול "13 פרגמנטים" עוסק בהשלכות השנאה על החברה הישראלית

אסתטיקה של טבח פוליטי ששינה את פני החברה הישראלית — כך מגדירים היוצרים יואב ברתל ואביגיל רובין את נושא יצירת המחול החדשה שלהם "13 פרגמנטים", העוסקת בפיגוע הטרור היהודי הגדול בישראל שבו רצח ברוך גולדשטיין 29 מתפללים במסגד במערת המכפלה ב־1994. "לקחנו את הדקה וחצי בה הוא טבח במתפללים וחילקנו אותה ל־13 חלקיקים שמרכיבים את הפאזל המזוויע במערת המכפלה, בהם אנחנו מנתחים תנועתית את מה שקורה", מספרת רובין. "מה קורה כשאני יורה, או מה קורה כשאני מפרק ומרכיב את הנשק", מוסיף ברתל. "יש משהו בשפל האנושי הזה של לטבוח באנשים שריתק אותנו, מה בכל זאת אנושי בזה ועם מה אני מזדהה בזוועה הזו".

רובין וברתל הם זוג בחיים המגדלים את שני ילדיהם ביפו ויוצרים יחד במסגרת אנסמבל "תוצרת בית". רובין (בתה של המחזאית מרים קיני) בוגרת לימודי כוריאוגרפיה באקדמיה הגבוהה לאמנויות באמסטרדם, רקדה בין השאר בלהקתו של עידו תדמור, וברתל בוגר מגמת משחק בסמינר הקיבוצים ותיאטרון החדר של אמיר אוריין. עבודתם הראשונה "חומוס צ'יפס סלט" עלתה לפני 10 שנים בפסטיבל עכו ומאז יצרו את "המרקיד" שזכה בפרס הצגת השנה בפרינג’, "יאבל'ק", "שתמות אמן" ועוד. היצירה החדשה שלהם תעלה בבכורה ב־15.11 בתיאטרון תמונע, ולאחריו יתקיים פאנל בהנחיית רינו צרור. רובין אחראית על הכוריאוגרפיה ומבצעת את המופע עם הרקדן רן בן דרור, וברתל על הדרמטורגיה.

מתוך "13 פרגמנטים" "כל דבר שקורה כאן ועכשיו, אם זה אלאור אזריה או בחירות מקומיות מצית בנו דחף להגיב", אומרת רובין צילום: ארלה גולרן

איך נע גוף שחוטף כדור?

הפחד והשנאה בחברה הישראלית מעסיקים את רובין וברתל כבר שנים. "ההפקות שלנו הן הזמנה לחשבון נפש", אומר ברתל. "זה גם מה שאני דורש מעצמי בזמן היצירה והצפייה. אצל היוונים התושבים קיבלו כסף כדי לבוא לתיאטרון להכיר את החברה בה הם חיו, כדי שיבינו מי הם".

הרעיון ליצירה על הטבח נולד מתוך מחשבה לעסוק בתוצאה של שנאה. משחק הכדור "חיי שרה", שבו נדרש מי שתופס את הכדור להפיל כמה שיותר משתתפים, היווה את ההשראה והיה המניע הראשון להיכנס לסטודיו. "הבנו שאנחנו רוצים לעשות חלקיקים של דקה וחצי של טבח וחשבנו מה קורה שם, יש אנשים שירו, יש אנשים שנורו, יש פינוי גופות, החלפת מחסניות, חיפוש אחר מחבוא. התחלנו לחפש את כל החומרים הויזואליים מהם מורכב הטבח", אומר ברתל. "אנחנו לוקחים את התנועה והופכים אותה למופע עם קומפוזיציה, דינמיקות, קצב ובעיקר הרגש של האנשים שעושים את זה בתוך אקלים מסוים".

"יש משהו בשפל האנושי הזה של לטבוח באנשים שריתק אותנו — מה בכל זאת אנושי בזה ועם מה אני מזדהה בזוועה הזו", אומר ברתל צילום: ארלה גולרן

גם מי שלא יקרא את התכנייה של המופע יבין לאן הוא נכנס ושלא מדובר באירוע מבדר. הבמה מורכבת מרצפת לינולאום ירוקה עם טקסטורה של ערבסקות כמו במסגד ומהתקרה תלויים בשרשראות, כמו בבית מטבחיים, 13 ממצאים בהם אקדחים ופלנלית, ודלי ממנו מטפטף נוזל אדום. הקהל מתבקש לחלוץ נעליו ויושב במתחם על כסאות עם כריות ירוקות. שני הרקדנים נכנסים לבושים בגדים המרמזים על יחידת יס"מ ומתחילים לדווח על הטבח באמצעות טקסט של שחזור משטרתי שמצאו ברתל ורובין. המוזיקה רחוקה במכוון מהיהדות או האיסלאם ומורכבת מקטעי אופרה ששרים בכנסיות.

ברתל ורובין. "תמיד חושב איך להגיע גם לאנשים כמו אבי, שעבד במפעל", אומר ברתל צילום: אריאל ינאי

"הנוער אכזרי בקטע טוב"

העבודות שלרובין וברתל עוסקות תמיד בד.נ.א של החברה הישאלית "כל דבר שקורה כאן ועכשיו, אם זה אלאור אזריה או בחירות מקומיות מצית בנו רגש ודחף להגיב", אומרת רובין. וברתל מוסיף כי "אנחנו עוסקים באובססיביות בטראומות של החברה הישראלית ומבינים שיש בה דלקת חמורה".

ברתל מסביר כי "כשאני עובד על מופע אני תמיד חושב איך אני מגיע גם לאנשים כמו אבא שלי, חיפאי שעבד במפעל, הכי רחוק שיש מאיש מחול. קהילת המחול מרגשת, אבל אנחנו תמיד רוצים לדבר עם קהל רחב יותר, בדגש על בני נוער שאנחנו מתים עליהם — הם קהל אכזר בקטע טוב, שמוכן להזמנה שלנו לסוג של חשבון נפש".