עוד 4 ספינות חדשות של טיסנקרופ בדרך לישראל: מי בכלל צריך אותן?

בתאריך 11 במאי 2015 בישר משרד הביטחון על חתימה היסטורית של עסקה לרכישת 4 ספינות חדשות שיסופקו במהלך חמש שנים עד שנת 2020. בהודעת המשרד נאמר שהושלם "המו"מ לרכש 4 ספינות חדישות ומתקדמות לחיל הים, במסגרת תוכנית ההצטיידות שאישרה הממשלה להגנה על המים הכלכליים של מדינת ישראל והאסדות לחיפושי והפקת גז במרחב הימי הכלכלי שממערב לחופי ישראל".

עלות הרכישה, לפי הודעת המשרד, היתה כ־430 מיליון יורו כאשר כשליש מסכום זה הוא מתנה של קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל. משרד הביטחון כינה זאת אז "מענק מיוחד של ממשלת גרמניה".

מטה טיסנקרופ בגרמניה צילום: אי פי איי

עוד נמסר כי משרד הביטחון ירכוש ספינות סיור מתקדמות מסוג patrol korvette ממספנת TKMS שבעיר קיל (סמוך להמבורג), אשר ייבנו באותה מספנה בשליטת טיסנקרופ, שם ייבנו הצוללות שהזמין חיל הים.

בתמונה שהעביר בזמנו משרד הביטחון נראים מנכ"ל משרד הביטחון דאז דן הראל ומנכ"ל המספנה הגרמנית אנדראס ברומסטר (Andreas Burmester) חותמים על העסקה, כשלידם ניצב עד המדינה בפרשת 3000 (פרשת הצוללות) מיקי גנור.

מי צריך הגנה בים

רכישת הספינות הפתיעה את עולם האנרגיה. אסדת ההפקה היחידה אז היתה זו של תמר שעובדת ממרץ 2013, ואשר קיבלה הגנה מהסיורים השגרתיים של ספינות חיל הים במרחב הימי. סמוך אליה ניצבת אסדת ים תטיס שסיפקה מ־2004 עד 2012 בין 60% ל־100% מצרכי הגז הישראלי. גם היא זכתה להגנה מסיורי הביטחון השוטף של חיל הים. בעצם, כיום, קרוב ל־3 וחצי שנים לאחר חתימת העסקה לרכישת הספינות, אין אף אסדה קבועה חדשה להגן עליה.

צרות אצל היצרנית טיסנקרופ מציגה: אזהרת רווח שנייה תוך ארבעה חודשים החברה ציינה כי היא מתכוננת להשלכות חקירה בנוגע לקיום קרטל, והמניה צונחת ב-8%; תחזית הרווח הנקי הורדה ל-100 מיליון יורו לשנת 2018 שירות כלכליסט, 5 תגובות לכתבה המלאה 

האסדה הבאה שאמורה להגיע לישראל בסוף 2019 היא אסדת לווייתן, שהמדינה כפתה על נובל אנרג'י להציב במרחק 8 ק"מ מחוף דור. האסדה תעמוד בשטח המים הטריטוריאלים של ישראל, מקום בו היא אינה זקוקה להגנה צמודה. בכל מקרה הספינה הראשונה של חיל הים תגיע, כך לדברי משרד הביטחון, רק בשנת 2020, כלומר אחרי שאסדת לווייתן תחל לעבוד.

ומה לגבי אסדת כריש/תנין? זו אולי האסדה היחידה בטווח הקצר שתימצא מחוץ למים הטריטוריאליים של ישראל (כ־120 ק"מ מהחוף). אלא שהיא תחל לעבוד רק ב־2021. ספק אם הפקידות ידעה זאת במעמד החתימה במאי 2015: שלא רק שכריש/תנין יימכרו, אלא שהחברה שתזכה בהן (אנרג'יאן היוונית) תחליט על מבנה פיתוח שיכלול גם אסדה ימית ולא בארות שמונחות בקרקעית הים, בדומה למבנה הפיתוח של מאגר לוויתן.

ועוד לא נשאל למה מישהו ירצה לפגוע במתקן תשתית יווני (בניגוד לאסדת לווייתן, לישראלים אין בעלות עליו) כאשר עיקר האספקה שלו למשק הישראלי יכולה להגיע גם ממאגר לווייתן, כלומר המשק הישראלי לא תלוי בה.

הלוואה חריגה מדיסקונט

ועוד תהיות לגבי לוח הזמנים של חתימת העסקה והמהלכים במשק האנרגיה הישראלי. רכישת ספינות ההגנה נחתמה רשמית במאי 2015 אבל המו"מ העקרוני הושלם שבועות קודם לכן, טרם הסיכום על מתווה הגז הסופי. איש לא ידע אז שיובל שטייניץ יגיע למשרד האנרגיה בסוף אפריל 2015 (כשלושה שבועות לפני החתימה של משרד הביטחון) ויקדם באינטנסיביות את אישור מתווה הגז. וגם: פיתוח מאגר לווייתן לא היה ידוע (ההכרזה על פיתוחו הגיעה בינואר 2017); מאגרי כריש ותנין עוד היו בידיים של דלק ללא ידיעה מי ירכוש אותם ומתי (אנרג'יאן היוונית רכשה אותם רק בדצמבר 2016), והים מול חופי ישראל בכלל היה סגור לחיפושי גז (הוא נפתח במכרז רק בנובמבר 2017).

ונקודה נוספת: אוניית הגז הנוזלי (כ־5000 טונות חומר גלם) של חברת החשמל שוכנת מאז ינואר 2013, במרחק 10 ק"מ מחופי חדרה, וזאת מבלי לקבל הגנה מיוחדת. אסדות נוספות לא נראות באופק: המכרז הראשון מנובמבר 2017 נכשל וחוץ מקונסורציום הודי שעוד לא ביקר בים רשמית ואנרג'יאן שכבר היתה פה, אף גורם לא רוצה לפתח בישראל שדות גז. החודש יצא המכרז השני כאשר גם שם התקוות אינן בשמיים למציאת חברות שיבואו להציב אסדות בלב ים.

חיפוש מאגר חדש כולל ביצוע סקר גיאולוגי תלת ממדי, סגירת מימון במאות מיליוני דולרים לאסדה, הבאה שלה וביצוע קידוח שיאשש את הממצאים התיאורטיים. אחרי כל זה יש להזמין אסדה בחו"ל, להביא אותה לחברה לחוף, זאת בהנחה שיש לקוחות. בשורה התחתונה מדובר במהלך של 3 עד 4 שנים מרגע גילוי הגז החדש, שכאמור עוד לא חיפשו אותו.

מכלול הנסיבות הנ"ל לא הפריע למשרד הביטחון להודיע - כאילו שיש כדור בדולח בידו - ש"העסקה שנחתמה היום היא אירוע משמעותי המהווה קפיצת מדרגה ביכולות ההגנה של חיל הים על האתרים האסטרטגיים של מדינת ישראל בתחום הגז, במרחק עשרות ומאות קילומטרים בים". במשק האנרגיה טענו לעומת זאת במאי 2015, שחיל הים בסך הכל רצה לרענן ציוד, ונושא אסדות הגז היה הזדמנות לאישור העסקה. היא אף מומנה בעסקה חוץ־תקציבית באמצעות הלוואה חריגה מבנק דיסקונט בהיקף של כ־2 מיליארד שקל. גם אם לא מתייחסים למימון ממשיכה לעלות השאלה מדוע היה צריך לנדוד עד גרמניה כדי לקנות ציוד לחיל הים שיגיע אחרי שמאגר לווייתן יחל לעבוד.

מוצר טוב במספנות ישראל

עוד מידע מעניין שיכול להשלים את התמונה, הוא שבינואר האחרון קיבלה קפריסין אוניית הגנה על שדה הגז היחיד שיש לה (אפרודיטה, בבעלות נובל אנרג'י, דלק ושל). האוניה נבנתה במספנות ישראל והותקנו עליה מערכות נשק וראדר ישראליות. עלות הרכישה היתה כשליש מעלות ספינה גרמנית, כאשר זמן האספקה קצר הרבה יותר.

אז נכון, האוניה הישראלית אורכה 60 מטר ולא 200 מטר כמו הפריגטה הגרמנית, ורוב הסיכויים שהשטח הגדול של הפריגטה מאפשר לה התקנת מערכות נשק מתקדמות יותר. אבל למרות כל זה לא ניתן להתעלם מהשאלה מה עדיף לך לחיל שרוצה לכסות שטח ימי ענק להגנה - 4 פריגטות שיגיעו רק באמצע העשור הבא, או באותו מחיר 12 ספינות קטנות יותר, אבל כאלה שנבנו בישראל עם מערכות נשק ורדאר ישראליות, ויסופקו בפחות זמן. למשרד הביטחון הפתרונים.