הקברניט
המלך הרטמן: כך הפך ליצן הכיתה לטייס הכי טוב בהיסטוריה
אריך "בובי" הרטמן למד לטוס לפני שלמד לרכוב על אופניים והיה לטייס חצוף ושטותניק שלא התעניין במלחמות וכיבושים. אך כישורי טיסה אינסופיים הפכו אותו לאלוף ההפלות הכי גדול של גרמניה הנאצית - למרות ששנא את הנאציזם וכמעט הסתבך עם היטלר אישית. סיפורו של גיבור מזן אחר
שלום, כאן הקברניט; היום אספר לכם את סיפורו של טייס הקרב הטוב ביותר בהיסטוריה. מין פיטר פן גרמני שסירב להתבגר גם כשהעולם סביבו הוטל למלחמה הכי קטלנית שידע. קראו לו אריך הרטמן, אך כולם הכירוהו כ"בובי" - "הילד" - שם קצת מוזר לבחור עם כישורי טיסה קרבית ברמה של כוח-על.
- האחים רייט לא המציאו את המטוס ולא טסו ראשונים. מי כן?
- מטוס הנשר: ריגול בינלאומי, אהבה אבודה ושיא החוצפה הישראלית
- דרקון הרפאים J20: האם חמקן הקרב הסיני יכול להביס את ה-F22?
ואני לא מגזים: הרטמן הפיל 352 מטוסים של בעלות הברית, כמעט מכל סוג ודגם, שחלקם הוטסו בידי אלופי הפלות אחרים - ולא הופל בעצמו מעולם. תנו למספר הזה לשקוע לרגע; הבנאדם הפיל חיל אוויר. לשם השוואה, יש כיום יותר מ-150 חילות אוויר בעולם, ורק ל-30 מהם יש יותר מ-300 מטוסים.
אריך "בובי" הרטמן וכלבו צילום: pravdaru
בובי נולד למשפחה גרמנית אמידה ב-1922; כדי לשמור על רמת הכנסה, היגרו ההרטמנים לסין, שם עבד אביו אלפרד כרופא. אמו אליזבת' היתה חובבת תעופה וכששבה המשפחה לגרמניה ב-1928, הקימה בית ספר להטסת דאונים. אריך למד ממנה איך שולטים במטוס עוד לפני שלמד לרכוב על אופניים. ב-1939 קיבל רישיון טיס והוסמך כמדריך טיסה, קצת אחרי יום הולדתו ה-14.
ילדי משפחת הרטמן והאומנת הסינית שלהם (אריך כורע, שני מימין) צילום: acesofww2
במרץ 1941 גויס הרטמן ללופטוואפה, חיל האוויר הגרמני. כשהגיע לקורס הטיס, הופתעו המדריכים מהידע שלו; הוא עלה לטיסה ראשונה רק ארבעה ימים מתחילת הקורס ולטיסת סולו תוך שלושה שבועות. בובי השתעמם בבית הספר לטיסה; הכל בא לו בקלות מדהימה, והוא בילה לא מעט מהקורס בלעשות שטויות ואז להיענש עליהן - הליצן של הכיתה. יום אחד הפך הרטמן תרגיל ירי לקרקס מעופף והחל לבצע תרגילי אוירובטיקה במטוס המסרשמיט BF109 שלו. המדריכים זעמו, והוא חטף קנס של שני-שליש ממשכורתו וקורקע לשבוע. העונש הזה הציל את החיים שלו: למחרת עלה טייס אחר למטוס של בובי - התרסק בשל תקלה ומת.
מטוס מסרשמידט BF109 שהתרסק, כמו של הרטמן
גיבורנו לקח קשה את המקרה; זו היתה הפעם הראשונה בה קלט שטיסה זה לא רק כיף. והוא החל להתאמן בקדחתנות, כשהוא מנסה להשיג הסמכות להטסת יותר ויותר סוגי מטוסים. כשסיים את הכשרתו, הוסמך על 17 דגמי מטוסים שונים. לאחר שהוצב בחזית המזרחית, המשיך לפשל; במקרה אחד נדרש להוביל מפציצי יונקרס 87 מבסיס לבסיס, הסתבך בנחיתה ודרס את מגדל הפיקוח. אבל באוקטובר 1942 הפיל מטוס רוסי ראשון ובשנה שלאחר מכן - עוד עשרות.
מטוס רוסי מדגם איליושין il2, שהופל באש גרמנית צילום: albumwar2
השיטה שלו היתה מסוכנת, שלא לומר מטורפת: בעוד כל טייס קרב ידע שצריך לפתוח באש מהטווח היעיל המקסימלי של המקלעים והתותחים - מאות מטרים - העדיף בובי להתקרב; הוא היה כל כך טוב מכל יריביו, שלא התקשה להידבק אליהם, ונהג לפתוח באש מטווח של 20-30 מ', כשכל פגז פוגע בול. והוא עשה זאת גם מול מפציצים כבדים בעלי צריחי מקלעים, בעודו חומק בקלות מצרורות הקליעים שלהם, כאילו טס עם צ'יטים.
איור של מטוסי טייסת 52, בה שירת הרטמן צילום: thirdreich
הרטמן היה אמן בהפלות-מארב: הוא נהג להתקרב אל מטוסי אויב מאחור, מזוויות בהן קשה להבחין בו. ומשום שפתח באש רק ברגע האחרון, לא הספיקו היריבים לשבור ולנסות להתחמק. הוא הקפיד לפגוע במנועי וכנפי המטוס, אך לא בקוקפיט, כך שצוותו יוכל לנטוש; המטרה שלו היתה להפיל מטוסים ולא להרוג אנשים.
הדמייה של ירי במפציצים מאחור צילום: SIMHQ
אריך הרטמן אמנם לא הופל מעולם מאש אויב, אבל איבד שישה מטוסים שונים: הוא פוצץ המוני מטוסים מטווח כל כך קרוב שחתיכות מהמטרות פגעו בו. בכל פעם שיחק מזלו: הוא צנח לקרקע בשלום או ביצע נחיתת אונס, שב לבסיס, קיבל מטוס חדש וחזר לעשות שמות במטוסי בעלות הברית. בין הפלה להפלה נהג לשתות ולחגוג כשהוא מרכז סביבו גם את הטייסים וגם את המכונאים, צוותי הקרקע השונים ואנשי המנהלה בבסיס.
הרטמן וחברו הטוב, הטכנאי היינץ מרטנס צילום: acesofww2
פעם אחת בקיץ 1943 נתקעו רסיסי מטוס אויב במנוע שלו, והבחור נטש מעבר לקווי האויב; כשהגיעו חיילי הצבא האדום לשבות אותו, זייף כאבים ופציעות פנימיות והונח על אלונקה כשאינו כפות. בובי נלקח למחנה רוסי, אך בדרך הותקפה השיירה שלו בידי מטוסים גרמניים והוא ניצל את ההזדמנות כדי לברוח ולחצות את הגבול. שמחה גדולה עלתה בטייסת שלו כשהופיע בריא ושלם; כל כך אהבו אותו, שכששמע היינץ מרטנס, הטכנאי הראשי של הטייסת שבובי הרטמן נפל מעבר לגבול, לקח רובה והלך לחפש אותו בעצמו.
בובי לא התרגש מחוויית השבי וחזר לקטוף מטוסים כפטריות. בשלב מסוים, החל לצייר מאחורי המדחף שלו פרח שחור גדול - שושנה או צבעוני - סמל לדבר נדיר ומיוחד. בזכות הציור זכה הרטמן לכינוי "השטן השחור" בפי טייסי ברית המועצות, ורבים מהם פשוט קיפלו את הזנב וברחו בכל פעם שנתקלו במסרשמיט עם שושנה שחורה.
איור של מטוסי טייסת 52, כשמטוסו של הרטמן בחזית צילום: warthunder
כשהרטמן שמע על כך, עבר לטוס באווירון ללא ציורים - ואת מטוסו המפחיד נתן כל פעם לטייס מתחיל אחר, כדי לשפר את סיכויי ההישרדות שלהם בקרב. ב-1944 הוחלט להעניק לו מדליה נאצית יוקרתית: צלב הברזל של מסדר האבירים עם עלי האלון, מידי הפיהרר בכבודו ובעצמו.
אנשי הטייסת של הרטמן מריעים לו בשובו ממשימה בה הפיל את המטוס ה-100 שלו צילום: acesofww2
הרטמן עלה לרכבת ברלינא והתיישב בקרון עם קצינים חמורי-סבר, כולם בדרכם לקבל אותות כבוד משלהם. מהר מאוד השיג בובי בקבוקי שנאפס וקוניאק והשקה את חבריו לקרון; כשהגיעה הרכבת לברלין, כבר הכירו הנוסעים את כל שירי הטייסת של בובי, והגיעו לפגוש את הצורר כשהם שיכורים ומזמרים. ובובי, כרגיל, שתה יותר מהמומלץ; כשהגיע להיכל הכנסים, קלט ששכח את הכובע שלו ברכבת והלך לחפש כובע אחר באחד החדרים. הוא מצא אחד, חבש אותו ורץ לעמוד במסדר ולהמתין למנהיג. באותו רגע ניגש אליו אחד הגנרלים, העיף לו סטירה נאצית, ונתן לו את הכובע שלו. מסתבר שבובי סחב בלי משים את כובעו האישי של היטלר.
איור של טייסת 52 בקרב צילום: 1zoom
כששב לחזית, המשיך בפועלו במלוא המרץ. הוא קצר עוד ועוד מטוסי אויב: מטוסי מוסטנג ובוסטון אמריקאים, מטוסים בריטיים וכל מיג, איליושין ולאבוצ'קין סובייטים שנקלעו לו לכוונת. פרט למטוסי המארינס וחיל הים האמריקאי, הפיל בובי את רוב קטלוג האווירונים של בעלות הברית. הוא הפיל כל כך הרבה וכל כך מהר, שדיווחי ההפלות שלו נבדקו שלוש פעמים בידי המטה הגרמני: למשל, בחודשיים הראשונים של 1944 הפיל 50 מטוסים.
לאחר ששבר את כל שיאי הניצחונות באוויר, הוזמן ל"מאורת הזאבים", טירתו של היטלר, לקבל את המדליה היוקרתית ביותר של גרמניה (צלב הברזל של מסדר האבירים עם יהלומים. לכל המדליות הנאציות היו שמות פומפוזיים ביותר). כשפגש בהיטלר, נכנסו השניים לשיחה אישית ארוכה; הצורר הודה בפני בובי שמבחינה צבאית, ההפסד הוא בלתי נמנע. הרטמן ענה, להפתעת הצורר, שזה דבר חיובי; נמאס לו להילחם ולהרוג, הנאציזם נראה לו כשגיאה היסטורית איומה, והיה שמח להתחיל חיים נינוחים יותר.
בובי לא היה נאצי; לא היה לו עניין בפוליטיקה וכל סיפור המלחמה הנצחית ורייך אלף השנים נראה לו מטופש כבר בנערותו. כשהגיעו טייסים חדשים ליחידה שלו, הסביר להם שאם חלומם הוא להילחם למען הפיהרר וטוהר הגזע, שילכו ויבקשו העברה לאס-אס או משהו. הרטמן סיפר שחבריו לא היו גזענים או שונאי-אדם ואף את האויב עצמו לא שנאו. היה ברור להם שהרוסים והאמריקאים נדרשו להילחם בהם ולא בחרו בכך.
אחד ממטוסי המסרשמידט שהנחית הרטמן בנחיתת אונס, לאחר שגופו נפגע מרסיסי המטוסים שהשמיד צילום: kidskunst
היטלר לא אהב לגלות שהאייס מס' 1 שלו הוא מין סוג של פציפיסט, אך היו לו דברים חשובים יותר לעשות מאשר לחנך טייסים. לאחר הפגישה, חיכו להרטמן חדשות רעות: הרמן גרינג, מפקד הלופטוואפה, ראה בו נכס תעמולתי וביקש למנות אותו לתפקיד עורפי, שלא ימות בטעות כמו רבבות טייסים אחרים. בובי התנגד בתוקף, אמר שהדם שלו לא אדום יותר משל החברים שלו ושוואלה, עם כל הכבוד הוא חוזר לחזית, היכן שצריכים אותו. אפילו גרינג התקשה לסרב להיגיון הזה.
את ההפלה האחרונה שלו רשם הרטמן ב-8 במאי 1945, שעות ספורות לפני סוף המלחמה. הוא ואנשיו השמידו את מטוסיהם על הקרקע ונכנעו. בובי הועבר לידי הרוסים, שרצו ללמוד ממנו על לוחמה אווירית ועל טכנולוגיות מטוסי סילון. הרטמן סירב לשתף פעולה, טען שאינו מתעסק יותר בענייני מלחמות - והושם בתא זעיר למשך עשרה ימים. לאחר מכן נחקר שוב, והפעם היכה אותו מתחקר סובייטי עם מקל. הרטמן התעצבן, ושבר את הכיסא שלו על ראש החוקר. הוא נידון ל-25 שנות מאסר ועבודות פרך. לאחר עשר שנים וחצי, שוחרר מכלאו ושב למערב גרמניה.
בשנות השישים שירת כקצין בחיל האוויר המקומי ואז פרש והפך למדריך טיסה. את שארית ימיו בילה באושר ובשלווה, ללא עניין בניצחונות וכיבושים, סתם דוד נחמד עם סיפורי מור"ק מדהימים. בכל פעם שנשאל בנושא, הוקיע את הנאצים וקרא לשים קץ למלחמות בכללן.
אריך הרטמן בתא הטייס של מטוס הסייבר שלו, בימיו בחיל האוויר של מערב גרמניה צילום: acesofww2
אריך הרטמן, אלוף ההפלות הגדול ביותר בהיסטוריה הצבאית, נפטר ב-1993. בראיון האחרון עמו, נשאל איך יכול להיות שנלחם וחיסל כל כך הרבה יריבים, איבד כל כך הרבה חברים - ועדיין שמר על צלם אנוש ולא שנא את האויב.
"לעולם אל תרשה לעצמך לשנוא עם שלם בגלל פעולות של בודדים", ענה. "שנאה וגזענות הרסו את המדינה שלי, ומיליונים מתו. אני מקווה שרוב האנשים לא שונאים גרמנים בגלל הנאצים, או אמריקאים בגלל ניצול העבדים. אל תשנאו אף פעם, השנאה תאכל אתכם חיים. שימרו על ראש פתוח וחפשו תמיד את הטוב באנשים; מה שתמצאו יפתיע אתכם".
