בחירות האמצע בארה"ב: כלכלה זה לא מלהיב

בישורת האחרונה של הקמפיין, רגע לפני בחירות האמצע לקונגרס, אין ספק מה המתכון המנצח בראייתו של הנשיא טראמפ: ליבוי הפחד מפני זרים ופנייה ללאומנות בוטה.

בשבועות האחרונים, טראמפ הכריז על עצמו כלאומן. הוא הצהיר על כוונתו לבטל את האזרחות האוטומטית המוקנית לכל מי שנולד בארה"ב, זכות המעוגנת בחוקה, פלירטט עם הרעיון שג'ורג' סורוס, המיליארדר והפילנתרופ היהודי, מממן שיירת פליטים שיצאה מהונדורס בכיוון צפון, שלח אלפי חיילים אל הגבול כדי להגן עליו מפני ה'פלישה' של אותם מבקשי מקלט - שאפילו לא קרובים לארה"ב, ולקינוח, הוא הפיץ בטוויטר תשדיר בחירות המאשים את הדמוקרטים בכך שהכניסו לארה"ב את לואיס ברקמונטס, מהגר לא חוקי ממקסיקו שרצח שני שוטרים בקליפורניה - תשדיר שכבר הוכתר כגזעני ביותר ב־30 השנים האחרונות.

לכאורה, הטונים הלאומניים ואפילו גזעניים האלה יכולים ליישב את אחד הוויכוחים שמלווים כבר שנתיים את הפוליטיקה האמריקאית: מה מסביר את הניצחון של טראמפ ב־2016? שניים מההסברים המובילים הם, מצד אחד, המצוקה הכלכלית של בני המעמד העובד והאיבה שלו לגלובליזציה, ומצד שני, העוינות של אותו מעמד למהגרים ממקסיקו ולקבוצות מיעוטים באמריקה, עוינות שמהולה בשמץ גזענות. הסבר אחד כלכלי, השני לאומני. ולכאורה, כאמור, ליבוי היצרים בשבועות האחרונים תומך בהסבר הלאומני לעלייתו של טראמפ: אנחנו ו'הם'.

שיפור רק לעשירון העליון

ובכל זאת, יכול להיות שזה לא כל הסיפור. גם מאחורי איבה לזרים יכולה להסתתר אכזבה מהגלובליזציה ומהמצב הכלכלי, כך הסביר בשנה שעברה ל"כלכליסט" הכלכלן הנודע מהרווארד, פרופ' דני רודריק. לפי רודריק, בעיית היסוד יכולה להיות כלכלית, אבל התגובה של הבוחרים אליה נקבעת לפי הסיפור שמסביר להם את הקושי שהם חווים. טראמפ, למשל, נבחר בעזרת קמפיין שהדגיש את היבוא הסיני והמהגרים ממקסיקו. אלה מסרים שזכו להצלחה, אבל הם נקלטו על גבי קרקע פורייה של קושי כלכלי אמיתי.

וכדי להבין עד כמה הקרקע היתה פורייה, אפשר להציץ במחקר שפירסם לפני כחודש הפדרל ריזרב, על העשור המזעזע שעבר על משקי הבית האמריקאים אחרי המשבר.

השורה התחתונה פשוטה: ב־2016, תשע שנים אחרי שארה"ב נכנסה למיתון, 90% ממשקי הבית היו פחות עשירים מכפי שהיו ב־2007. רק העשירון העליון רשם עלייה בעושר שלו בתקופה הזאת. חוקרי הפד מצאו שגם בשיא המשבר, העשירון העליון היה במצב טוב יחסית כמעט לכל השאר - הוא הפסיד פחות מהעושר שלו. למה? כי אצל רוב משקי הבית, חלק גדול יותר מהעושר (כמחצית) הוא הבית. כשזה המצב, אם מחירי הדיור יורדים, העושר סופג פגיעה קשה. עוד גורם הרסני הוא מינוף.

העשירונים התחתונים מימנו חלק גדול הרבה יותר מרכישת הבית באמצעות משכנתא. אם לקחת משכנתא של 80% ושווי הבית ירד ב־20%, זה אומר שכל ההון העצמי שהשקעת בו נמחק. הבית שלך בעצם שייך עכשיו לבנק.

בית למכירה בווירג'יניה. שיעור הבעלות על בתים ירד בעשירונים התחתונים צילום: Larry Downing

אבל החידה הגדולה היא למה ההתאוששות היתה כל כך גרועה עבור כולם, למעט העשירון העליון. הרי מחירי הנכסים בכל זאת עלו בעשור האחרון. התשובה, בפשטות, היא שלא לכולם יש נכסים. אם אין לך בית, ואין לך מניות, אתה לא מרוויח כשהמחיר מתאושש. שיעור הבעלות על בתים ירד בכל העשירונים, חוץ מבעליון. במציאות שאחרי המשבר, קשה יותר לקנות בית ראשון ולהתחיל להשתתף בעליות בשוק הדיור. בנוסף, שערי המניות אולי זינקו, אבל בששת העשירונים התחתונים מחזיקים היום פחות במניות יחסית ל־2007. ולמה? כי אנשים בעשירונים האלה מחזיקים במניות דרך חסכונות הפנסיה. אך למי שעובד במשרה חלקית (או בכלל לא), אין פנסיה, ולכן הוא לא מחזיק מניות. אין לך מניות? אין לך הזמנה למסיבה בבורסה.

כשמחברים יחד את הגורמים האלה מקבלים נתון די מטורף. ב־2007, השווי של העשירון העליון היה פי 17 משלושת העשירונים שבאמצע. ב־2016, הוא כבר היה פי 30 (ופי 72 מהתחתון). אחרי עשור כזה, אפשר להבין למה האמריקאים הרגישו די עצבניים ב־2016. הנתונים של הפד עדכניים עד 2016, אבל מחברי המחקר מצביעים על כך שלפי כל הראיות הזמינות, תמונת הבעלות על נכסים לא השתנתה מהותית מאז.

ובכל זאת, שנתיים אחרי בחירות 2016, הכלכלה האמריקאית נראית לכאורה במצב טוב יחסית, במיוחד כשמסתכלים על שיעור האבטלה הנמוך. וזה מוביל להפתעה: רגע לפני הבחירות, המסר הכלכלי לא מככב בקמפיין של טראמפ. ייתכן שהדבר נובע מכך שהרפובליקנים מצויים בקרב בלימה שמטרתו לנסות להציל את הרוב שלהם בשני בתי קונגרס, ולשם כך הם הולכים על המתכון שניצח ב־2016.

הוצאות הבריאות קופצות

גם טראמפ התייחס לכך בעצמו והסביר לאחרונה בשתי עצרות בחירות ש"לדבר על הכלכלה זה לא כל כך מלהיב", ושאחרי חמש דקות הקהל מתחיל להתפזר. כפי שמספר אסטרטגים פוליטיים הסבירו לאחרונה, כאשר הכלכלה במצב גרוע, המצביעים נוטים להתמקד בה. כשהמצב טוב, הם מתמקדים בנושאים אחרים.

לכך צריך להוסיף את העובדה שייתכן שהסטטיסטיקות הרשמיות, שמתארות שוק עבודה רותח, לא מספרות את כל הסיפור, ומאחוריהן מסתתרת מציאות מורכבת יותר. למשל, כזו שבה שיעור ההשתפות בשוק העבודה עדיין נמוך בהשוואה היסטורית. כלומר, חלק מהסיבה ששיעור האבטלה נמוך הוא כי מיליוני אמריקאים הפסיקו לחפש עבודה. יותר מזה: המשכורת היא לא הגורם היחיד שמשפיע על חשבון הבנק. הנושא שעומד בראש סדר העדיפויות של האמריקאים הוא ביטוח הבריאות. ושם לדמוקרטים יש יתרון ברור מול הרפובליקאים, ששבים ומנסים לבטל רכיבי מפתח ברפורמת הבריאות שהעביר הנשיא אובמה. ואילו גולת הכותרת של ממשל טראמפ במישור הכלכלי, הרפורמה במס, לא היטיבה כמעט עם העובדים, אלא בעיקר עם בעלי החברות. וכשזה המצב, כבר אין את מי להאשים. כך או כך, טראמפ החליט מה המסר בו הוא רוצה להתמקד, ומה לדעתו יביא את בוחריו לקלפי - ובקרוב נדע אם צדק.