העליון ריכך את היחס לבכירים בחברות דואליות

עכשיו ניתן לצוד דירקטורים ונושאי משרה בחברות דואליות רק לפי הכללים האמריקאיים המקלים, ולא לפי הכללים הישראליים המחמירים. בשורה רעה זו לתובעים הייצוגיים יצאה לפני עשרה ימים מבית המשפט העליון, שאימץ את גישת שופטי המחלקה הכלכלית במחוזי תל אביב, רות רונן וחאלד כבוב. השניים פסקו בתחילת השנה, בתיקים נגד טאואר ונגד מנקיינד, כי במקרים של הפרת חובות דיווח חל הדין האמריקאי, שדורש מהתובע הייצוגי להוכיח מרמה מצד נושאי המשרה — משימה כמעט בלתי אפשרית. הדין הישראלי מקל בהרבה ומאפשר לתבוע על רשלנות, כלומר טעות בלבד מולידה אחריות, ואחריות מולידה מטבע הדברים גל של תביעות. "הכללים בדין האמריקאי מכבידים יותר מהדין הישראלי", אמר השופט עופר גרוסקופף בדיון בעליון בערעורים שהוגשו על רונן וכבוב. "לפי הדין האמריקאי, יש חסימה מתביעה, פה אין חסימה. יש מכשול שלא קיים בדין הישראלי. היעדר חסימות גורם לגל של תביעות, ואנו נצטרך להתמודד עם גל כזה".

מימין: שופטת המחוזי רות רונן, שופט העליון עופר גרוסקופף ושופט המחוזי חאלד כבוב. תמימות דעים בין שתי הערכאות צילום: יאיר שגיא, אתר בית המשפט

המכשול הזה לא יובא מארצות הברית רק כדי להדוף תביעות ייצוגיות. הוא גויס בידי השופטים, במחוזי ובעליון, כדי לשרת את תכלית חוק ניירות ערך לעודד חברות דואליות להירשם למסחר בישראל. כיום רשומות למסחר בתל אביב כ־60 חברות דואליות, ובהן טבע, אלביט, פרטנר, סלקום, פריגו, קנון ובי־קום. "הלכתי לגיל שוויד מצ’ק פוינט", אמר מנכ"ל הבורסה לשעבר שאול ברונפלד בוועדת הכספים, "והוא אמר לי במפורש שאין טעם שנדבר על רישום למסחר בישראל לפני שהחוק והתקנות יבטיחו שלא נידרש לשום דבר מעבר למה שבארצות הברית". גרוסקופף אישר בפסק הדין את התכלית הזו: "התכלית היא לבוא לחברה הזרה שרוצה לעשות רישום דואלי ולומר לה ‘אם תירשמי בישראל לא יוטלו עלייך נטלים נוספים’".

דיווח לחוד ואחריות לחוד

שופטים נזקקים לפרשנות התכליתית של החוק כאשר לשונו לא ברורה כמו במקרה הזה. לתוך חוסר הבהירות הזה הסתערו עורכי הדין עמית מנור ואמיר שאשא, שייצגו את התובעים בשתי התביעות הייצוגיות, נגד טאואר, שנדחתה בידי השופט כבוב; ונגד מנקיינד, שנדחתה בידי השופטת רונן.

פורמלית תכלית החוק היא ליצור אחידות בין כללי הדיווח החשבונאי ובין כללי האחריות במקרה של הפרתם, כלומר אם כללי הדיווח הם אמריקאיים — גם האחריות אמורה להיות אמריקאית. אבל התכלית האמיתית היא לפטור חברות ונושאי משרה מכללי האחריות הישראליים שמתמרצים את התובע הייצוגי הישראלי. התכלית הטקטית הזו כפופה למטרה האסטרטגית שמעליה – לתמרץ ולעודד רישום חברות לבורסה הישראלית המתייבשת.

"אין לי ספק שההסדר הישראלי יגרום לכך שלא יהיו חברות דואליות בישראל", אמר בדיון עו"ד גיל אוריון, שייצג את טאואר. "אנו מדברים על 56 חברות שמהוות את עיקר המסחר בבורסה הישראלית. אצטט מדברי נשיא לשכת רואי החשבון שנוכח באולם. הוא אמר לי ‘אני אמליץ ללקוחותיי בצורה חד־משמעית להימחק מהבורסה בישראל אם ההסדר יהיה אחר’. יש להבין – חברה לא יכולה לדווח לפי דין אחד, ולהיבחן בסוגיית האחריות לפי דין אחר".

טעויות הדיווח גורמות נזקים כבדים. בסיפור טאואר נטען שהחברה ונושאי המשרה בה הטעו את ציבור המשקיעים בדו”חות כספיים "משופרים", שגרמו להם נזק של כ־338 מיליון דולר. הדין הישראלי מסתפק בעובדות שאינן שנויות במחלוקת, הדיווח המטעה והנזק שנגרם — קריסה משמעותית של המניה. הדין האמריקאי מחייב הוכחת מרמה, מכשול בלתי עביר כמעט.

באי כוח התובעים — עו”ד שאשא, שייצג את תובעי טאואר, ועו”ד מנור, שייצג את תובעי מנקיינד — הפגינו פטריוטיות ולחמו בעוז לטובת הדין וההרתעה הישראליים. "כשבאים ואומרים ‘יקרה אסון אם תקבלו את הערעור’, אני אומר ‘יקרה אסון אם לא תקבלו את הערעור’", אמר מנור. "מה שעושים פה זה חקיקה חדשה. באים ומשנים דין. מדין ישראלי לדין זר באמצעות פסיקה. זה נראה לנו בכל הכבוד מרחיק לכת. כל עוד המחוקק לא יאמר את דברו במפורש, הדין הישראלי חל על כללי האחריות".

השופטת ענת ברון ציינה את עמימות החקיקה במצב הנוכחי, והשופט נעם סולברג התייחס לשתיקת המחוקק באשר לתחולת הדין הזר: "בעניין כזה של תחולת דין זר, אנו מצפים לאמירה מפורשת של המחוקק שיאמר לחברות הדואליות שהן לא יצטרכו לחיות במצב של חוסר ודאות או שעטנז שהוא מצב קשה".

לשון חופשית

נציגי המדינה, עורכי הדין לימור פלד והיועץ המשפטי של רשות ני”ע אמיר וסרמן, הסבירו שאין כוונה לשנות את החוק וניתן להסתפק בפרשנות בתי המשפט. "כרגע אין כוונה לשנות את כללי האחריות בשוק המשני”, אמר וסרמן. “לשון החוק מאשרת כמה תכליות. כשמביאים בחשבון שהפרדה בלתי אפשרית (בין כללי דיווח לאחריות – מ.ג.), התוצאה תהיה כמו שהוחלט במחוזיים".

כללי האחריות המקלים הורכבו כעת על כללי הדיווח המקלים שאומצו בישראל, כפי שכתבה השופטת רונן: "לצורך עידוד המסחר בישראל, ויתר המחוקק על חלק ממנגנוני ההגנה בחוק הישראלי”.