מנקה מדבלין זכתה בפרס רוני היוקרתי על רומן הביכורים שלה
קטרינה לאלי בת 39 זכתה בפרס רוני היוקרתי על הספר "Eggshells". את כספי הזכייה, צ'ק של 10,000 יורו, היא קיבלה על במת האוניברסיטה שאותה היא שוטפת מדי בוקר: "הקצב של הטאטוא והשטיפה עוזר לי לשחרר יצירתיות"
קטרינה לאלי בדיוק הגיעה הביתה מיום עבודתה באוניברסיטת טריניטי בדבלין לפני כחודש, כשקיבלה את הבשורה על זכייתה בפרס רוני (Rooney) היוקרתי על רומן הביכורים שכתבה, "Eggshells". המשפט הזה לא היה יוצא דופן אם היא היתה מרצה או אפילו סטודנטית לספרות, אבל לאלי היא בכלל מנקה למחייתה, ששוטפת את רצפות האוניברסיטה מדי יום.
היא מצדה בכלל לא הגישה מועמדות לפרס, וכשנציג השופטים התקשר להודיע לה, היא לא הבינה על מה הוא מדבר. "הייתי בשוק מוחלט", היא מספרת בראיון מיוחד ל"כלכליסט". "הספר פורסם לפני יותר משלוש שנים ואזל מהחנויות באירלנד. נאמר לי 'זכית ברוני', אבל לא הבנתי מה זה רוני. זה היה כל כך רחוק ממני באותו הרגע".
לאלי (39) היא בת לזוג מורים, והאהבה לספרים מלווה אותה מילדות. בבגרותה היא למדה ספרות באוניברסיטה, והיא מסמנת שני סופרים שהשפיעו עליה במיוחד: סמואל בקט ועמוס עוז. “בקט משום "ההומור הגרוטסקי והאפל שלו", היא מסבירה, “ואת עמוס עוז אני מעריצה בזכות גישה החומלת שלו כלפי תמות מורכבות ועל הליריות שבכתיבה שלו". בסיום התואר עבדה לאלי כמורה לאנגלית ביפן, כעוזרת בית בניו יורק וכקופירייטרית.
קטרינה לאלי. בכספי הזכייה מתכננים לאלי ובן זוגה, עובד מדינה, לשלם חשבונות ולרכוש דוד מים לעליית הגג שלהם, צילום: Paul Sharp/SHARPPIX
האספירציות הספרותיות, לדבריה, התעוררו בה לראשונה רק בתחילת שנות ה־30 לחייה. "עשיתי סדנת כתיבה יוצרת וניסיתי לכתוב כמה סיפורים קצרים, אבל הרגשתי שהם לא עובדים", היא מספרת, "פוטרתי מעבודתי ב־2011, ובתקופת האבטלה שלי מצאתי את קולה של הדמות המרכזית שלי, ויויאן - בחורה בודדה לא יוצלחת שמרגישה שאין לה מקום בעולם שלנו ונודדת בדבלין בחיפוש אחר אנשים להתחבר איתם. לא באמת ידעתי שאני כותבת רומן, זו לא היתה הכוונה שלי, הכל פשוט קרה דרך הדמות הזאת, ואז החלטתי להפוך את הטיוטות שלי לספר".
באותה השנה חיפשה לאלי עבודה ללא הצלחה. הסירובים הרבים הביאו אותה לנסות לממש את האהבה האמיתית שלה והיא הגישה את כתב היד של הספר להוצאות הספרים. "קיבלתי המון דחיות, אני אפילו לא זוכרת כמה. אבל הן עזרו לי בסופו של דבר, כי ברוב המקרים הוצאות הספרים השקיעו זמן בלהסביר לי מה הם אהבו בספר שלי ומנגד למה הם לא מקבלים אותו". לבסוף היתה זו Liberties Press שהסכימה לפרסם את "Eggshells", והוא ראה אור בשנת 2015.
במקביל להוצאת הספר, לפני שלוש שנים, מצאה לאלי סוף סוף עבודה כמנקה באוניברסיטת טריניטי. עוד בימיה כסטודנטית היא עבדה בניקיון במעונות הסטודנטים, כך שהסיטואציה לא היתה זרה לה והעניקה לה יציבות וביטחון.
סמואל בקט (מימין) ועמוס עוז. הכתיבה שלהם עיצבה אותה צילום: איי פי, אריאל בשור
"העבודה שלי לחלוטין נטולת לחצים", היא מעידה. "אני עושה את השעות שלי, וכשאני מסיימת, אני לא צריכה לחשוב יותר על העבודה עד למחרת. אני מחבבת את הקולגות שלי, הם אנשים כיפיים, ואנחנו עוזרים לזה לזה. אם למישהו יש יותר מדי שקיות זבל על הגב, האחרים נרתמים לעזור לו לסחוב. אני גם אוהבת את האופי הפיזי של העבודה, וכשאני מתיישבת מול המחשב לכתוב אחרי שהייתי על הרגליים כל הבוקר, זה מרגיש כמו פינוק. אבל ברור שלעתים היא מאתגרת, אני מתעוררת ב־4:45 בכל יום, ואנשים מתייחסים אליי בחוסר כבוד או מתעלמים ממני. וכמובן, לנקות אסלות זה אף פעם לא כיף גדול".
את הפרס על "Eggshells" קיבלה לאלי בטקס חגיגי שנערך בחודש שעבר באוניברסיטת טריניטי בלוויית המילים "מפגן של דמיון מרשים, שנינות ועידון", על פי נימוקי ועדת הפרס. בצד הכבוד הגדול ניתן לה צ'ק על סך 10,000 יורו. פרס רוני קיים מאז 1976 ומיועד לסופר אירי צעיר מתחת לגיל 40 (ומבחינה זו לאלי זוכה גבולית ביותר). בין זוכי העבר שלו: המחזאי פרנק מקגינס, הסופרת קייט אובריאן והסופר מייק מקורמק, שזכה השנה בפרס דבלין הבינלאומי (הפעם ב־100 אלף יורו).
לאחרונה סיימה לאלי לכתוב את הרומן השני שלה, שאותו התחילה לכתוב מזמן, אך בשל המוטיבציה המועטה התקשתה להמשיך - "עד אותו הטלפון, שנתן לי בוסט". כמו "Eggshells", הוא עוסק במערכת היחסים בין אשה לאחיה שמתגורר במדינה אחרת, והוא מונחה־דמות יותר ממונחה־עלילה. גם הפעם לאלי מודה שלא הצליחה לעורר את סקרנותן של הוצאות הספרים, אך לבסוף מצאה לו בית והוא עתיד לצאת לאור.
ואולם, קבלת הפרס המכובד והספר השני שבדרך לא סחררו את לאלי, והיא מתכננת להמשיך לעבוד באוניברסיטה. "ההכנסות שלי מכתיבה ספורדיות, ואני זקוקה למשכורת יציבה", היא אומרת. כמן כן, העבודה שלה דווקא משתלבת מצוין עם הכתיבה ואף מסייעת לה: "השקט של הבקרים המוקדמים מספק לי ערוץ לחשיבה על הספר שלי. יש לי מחברת בחלוק העבודה ואני כותבת בה כל מיני רעיונות שקופצים לי. הקצב המונוטוני של הטאטוא, האיבוק, השאיבה והשטיפה עוזר לשחרר יצירתיות. אחת הדמויות ברומן החדש שלי היא מנקה, אז אפשר להגיד גם שהשתמשתי בעבודה שלי כהשראה לכתיבה".
נוסף לשתי העבודות העיקריות שלה לאלי היא גם אם לפעוטה בת שנה ושלושה חודשים שמצפה לתינוקת נוספת באביב הקרוב. האמהות, היא אומרת, לא שינתה את קולה ככותבת: "הדמות הנשית ברומן הבא היא אם לשני ילדים, ועניין אותי לגלות שלא חשתי צורך לשנות דבר בחלקים שבהם היא מדברת על האמהות, אף שכתבתי אותם לפני שהפכתי לאמא בעצמי".
האם תמליץ לבתה לעסוק בכתיבה? "אני בכנות לא יודעת. זה מקצוע שיש בו כל כך הרבה עליות ומורדות, כך שהייתי מעדיפה שהתשוקה שלה תהיה למשהו יותר יציב. הייתי רוצה שתהיה לה עבודה שהיא תאהב ותאפשר לה להתפרנס בכבוד, ומעט מאוד כותבים זוכים לחיות מכתיבה".
בכספי הזכייה מתכננים לאלי ובן זוגה, עובד מדינה, לשלם חשבונות ולרכוש דוד מים לעליית הגג שלהם, "שום דבר מרגש לצערי, אבל הכסף בהחלט יקנה לי עוד קצת זמן לכתיבה".
