פרשנות
אלטשולר משלם את מחיר ריצות השדה
במודל הקיים נוצרה כאן סוגיית ביצה ותרנגולת. היועצים בבנק מסתמכים על מערכת שמדרגת טווחים של שנה ושלוש שנים, ובוחרים ללקוח את הקרן המצטיינת באותו פרק זמן
לחצו כאן לערוץ הטלגרם של מדור שוק ההון בכלכליסט
קוראי כתבה זו, הנמנים עם לקוחות התיקים המנוהלים של אלטשולר שחם, עשויים להתאכזב כשיגלו כי תיק ההשקעות שלהם כולל קרן שמציגה כבר שלוש שנים ביצועים חלשים משמעותית לעומת קרנות מתחרות. אבל ספק אם הלקוחות הוותיקים של בית ההשקעות אכן יבואו בטענות — בעיקר אלה שחוו עם אלטשולר עליות חדות, אך גם את המורדות של 2008 ו־2011, אז הפגינה קרן האג"ח של בית ההשקעות ביצועים עודפים משמעותיים על מתחרותיה.
- הצטרפות אלטשולר שחם לפנסיית ברירת המחדל - תפגע בקרנות הפנסיה הגדולות
- פסגות ואלטשולר שחם מצטרפים לרפורמת קרנות הפנסיה המוזלות
בשנתיים האחרונות אלטשולר חוטף בקרנות. יותר מחצי מנכסי חברת הקרנות שלו התאדו בפדיונות שהובילו היועצים בבנקים, שראו כי הקרנות של בית ההשקעות מקרטעות למול החלופות בשוק. חלק מהמתחרים הטובים של אלטשולר בשנים אלה היו באמת טובים ממנו, ובדומה לאלטשולר גם הם מאמינים בקו השקעות אחד. אחרים עבדו לפי שיטת מצליח. יצאו לדרך עם כמה קרנות באותה קטגוריה, כאשר קרן אחת, למשל, נחשפת לאג"ח של חברות הנדל"ן האמריקאיות והאחרת לא — וקיוו שאחת מהן תככב. הקרנות שלא הצליחו נעלמו להן לפתע, התמזגו או נמחקו, בעוד הקרן הכוכבת רכבה על גלי התהילה.
לכן יש ממש בטענות של אלטשולר, שהשוואה ראויה של תוצאות הקרנות שלו צריכה להיעשות על פני עשור לפחות, שכן אז רואים כי רק קרנות יחידות שרדו, ומתוכן מתברר שהתוצאות של אלטשולר מצוינות. אם כולם היו מכבדים את אותם כללי משחק, סביר להניח שהתמונה היתה נראית אחרת.
הבעיה היא שללקוחות שפונים לייעוץ בבנקים יש פתיל קצר — בין היתר בגלל שהיועצים מעבירים אותם מדי שנה מקרן כוכבת אחת לבאה, כדי שחלילה לא יטענו מאוחר יותר שהם נתקעו עם קרן מדשדשת בעוד הקרן של השכן השיגה תשואה כפולה.
בורסת תל אביב צילום: בלומברג
במודל הקיים נוצרה כאן סוגיית ביצה ותרנגולת. היועצים בבנק מסתמכים על מערכת שמדרגת טווחים של שנה ושלוש שנים, ובוחרים ללקוח את הקרן המצטיינת באותו פרק זמן. מנהלי הקרנות, שרוצים להצטיין בדירוג, פותחים קרנות דומות, בתקווה שאחת מהן תצליח בהשקעותיה ותתברג גבוה. את היתר הם מעלימים בשקט בשקט. היועץ, מצדו, רואה שצצה קרן חדשה ונוצצת, וממהר להעביר אליה את הלקוח — וחוזר חלילה. אבל הלקוח כבר מצטרף בסוף העליות — אחרי שהקרן כבר הציגה את התוצאות העודפות — ולכן מפספס את העליות. הוא גם עלול למצוא את עצמו בקרן אחרת, לאחר שאותה כוכבת תתמזג איתה.
כדי לשפוט את ביצועי מנהלי הקרנות לאור כללי המשחק האלה, צריכה רשות ניירות ערך להסדיר את השוק הפרוע הזה ולעודד השגת ביצועים לטווח ארוך.
