גדילים מהחיים: מיצבי טקסטיל של שילה היקס

"רוב הזמן אני בכלל לא יודעת מה אני עושה", אומרת האמנית האמריקאית שילה היקס. "אני יוצרת, חושבת תוך כדי ונהנית. אמנים תמיד חושבים שהם מעבירים מסר, אבל לצופה בעבודות שלהם יכולות להיות 30 פרשנויות שונות". אותה הימנעות מנימוקים והסברים היא כנראה מה שהופך את עבודותיה של היקס לכל כך מושכות ומצליחות. הן בולטות, ייחודיות ובעיקר מעוררות מחשבה ומזמינות פרשנויות שונות ומגוונות.

בשבוע שעבר נפתחה תערוכת יחיד שלה בישראל אחרי כמעט ארבעה עשורים שבהם לא הציגה כאן. התערוכה, "מגדלור" - המוצגת בשלוחה המקומית של Magasin III, מוסד אמנות שבדי ותיק - נחלקת לשלושה מיצבים. הראשון והגדול מביניהם הוא "Saffron Sentinel" - סיבים של פיגמנט אורגני טהור מטורקיה מאוגדים בערמות צבעוניות וגדולות שנראות כמו פופים רכים שעושים חשק לקפוץ עליהם. אז לקפוץ אסור, אבל לטובת הילדים שהיקס מזמינה לבקר בתערוכה וגם המבקרים המבוגרים שלא יכולים להתאפק, היא מניחה בצד סיבים בודדים שכן אפשר למשש.

מיצב "Saffron Sentinel" בתערוכה. ערמות צבעוניות של סיבי פיגמנט אורגני צילום: Noam Preisman

המיצב השני בתערוכה נקרא "Comets", ובו מציגה היקס דיסקיות מעוגלות בגדלים שונים שליפפה בעבודה ידנית בשלל חוטים ופיסות בד. "הדבר הראשון שאדם עושה כשהוא צריך לעזוב מקום באופן מיידי היא הוא לעטוף את הדברים החשובים לו", אומרת היקס. "זה מה שאני עושה. עוטפת זיכרונות, זיכרונות שיש לי מהמשפחה, מהילדים, מטיולים. זה המטען שלי". העבודה האחרונה, "Menhir", היא עמוד רך שזור מגדילי פשתן שנתלה מהתקרה הגבוהה, שאותו היא מגדירה: "המגדלור הפואטי שלי".

היקס (84) מתגוררת בפריז ב־40 השנים האחרונות, ולא מפסיקה ליצור ולהציג בכל מוזיאון חשוב בעולם. רק לפני חצי שנה נסגרה תערוכה רטרוספקטיבית שלה במרכז פומפידו בעיר, היא הציגה בביאנלה האחרונה בוונציה ומציגה כעת גם באוסטריה, שבדיה, לונדון וניו יורק. בישראל היא אמנם לא העלתה תערוכה מאז 1980, אבל ביקרה כאן יותר מ־20 פעמים ("לפעמים אפילו באתי רק להלוויות וטסתי חזרה").

אותו מרקם ישראלי שהיא כל כך אוהבת ניבט מעיניה מתוך חלל התערוכה "מגדלור". המבנה, הממוקם בלב רחוב עולי ציון ביפו, הוא בעל שתי חזיתות שקופות שגורמות לאמנות המוצגת בו להתמזג עם הרחוב הסואן והעוברים והשבים בו. "אנשים חיים פה בקצב מהיר", היא אומרת, "תופסים את מה שהם יכולים". ובכל זאת, גם הממהרים עוצרים רגע ומשתהים אל מול עבודות הטקסטיל הצבעוניות והגדולות שמציצות אליהם מבעד לקירות הזכוכית.