מפרקי גלובוס קיבלו מיליונים, העובדים עוד מחכים לפיצויים

כבר שנה שלמה שבקופת הפירוק של רשת בתי הקולנוע גלובוס מקס שוכבים 144 מיליון שקל שהתקבלו ממכירת פעילות הרשת לחברת אלקו, אולם מאות מעובדי הרשת עדיין רחוקים מלקבל את פיצויי הפיטורים ואת התשלום על זכויותיהם הסוציאליות. לעומתם, שלושת המפרקים — עו"ד גיל אורן ממשרד יגאל ארנון, עו"ד אלונה בומגרטן ממשרד נשיץ ברנדס ורו"ח בעז ברזלי — הרבה פחות מודאגים, לאחר שכונסת הנכסים הרשמית סיגל יעקבי ושופט בית המשפט המחוזי עודד שחם אישרו להם מקדמה של כ־3.5 מיליון שקל, כולל מע"מ.

התשלום השמן אינו מדרבן את המפרקים לזרז את הטיפול בדרישות החוב של העובדים שהועברו לפני חודשים, והם מודים שהם עוד רחוקים מלסיים לבדוק אותן. כשתסתיים הבדיקה, הם יעבירו אותן לביטוח לאומי, ואז יחלפו בין שישה לשמונה חודשים נוספים עד שהכסף ישולם בפועל לעובדים.

במילים אחרות, כשלאף אחד אין אינטרס להזדרז, העובדים יקבלו את מה שמגיע להם, שנתיים אחרי קריסת החברה.

מי מייצג את מי

באופן חריג, בתיק גלובוס מקס מונו שלושה בעלי תפקיד כמעין פשרה בין החברה שדרשה למנות את אורן ובומגרטן, לנושים שדרשו להוסיף גורם ניטרלי — ברזלי. שני נושים גדולים דחפו למתן צו פירוק לחברה. כאשר צו כזה ניתן, ביטוח לאומי הוא שמשלם לעובדים עבור זכויותיהם, ולא קופת הפירוק. הטענה היתה שכך הביטוח הלאומי ישלם 800 אלף שקל לעובדים מקופתו, והסכום לחלוקה לנושים רגילים יגדל. המשמעות של מהלך כזה בעיכוב התשלום לא ממש נדונה ולא מצאנו בתיק התנגדות שהגישו העובדים. צו הפירוק ניתן לבסוף ב־2018.

לפי תקנות פשיטת הרגל, בעל התפקיד צריך לבדוק את תביעות החוב בתוך 90 יום. עו"ד חיות גרינברג, שמייצגת את רוב העובדים, סירבה להשיב לשאלת "כלכליסט" מתי העבירה את תביעות החוב למפרקים, וגם המפרקים התעלמו מהשאלה. העובדים טענו שנאמר להם כי התביעות עברו למפרקים בינואר.

אך לטענת העובדים, וגם לפי תגובתה של גרינברג עצמה, היא אינה לוחצת על המפרקים לקדם את הבדיקה. גרינברג מסכימה שהבדיקה היתה צריכה להסתיים בתוך 90 יום, אך מסרה כי "בימים אלו אני צפויה לקבל את הכרעות החוב של המפרקים. ביחס לגודל התיק ובהשוואה לתיקים אחרים, זה סביר".

בשנה שעברה נחשפה ב"כלכליסט" הדרך השנויה במחלוקת שבה הגיעה גרינברג לייצג את עובדי הרשת, תמורת שכר טרחה שינוכה מהכסף שיקבלו. יום לפני שגלובוס מקס הגישה את הבקשה להקפאת הליכים, כינסו נציגי ההנהלה את 800 העובדים, הציגו להם את משרדה של גרינברג והפעילו עליהם לחץ שיחתמו על ייפוי הכוח. לעובדים הובטח שאם יחתמו, גרינברג תדאג שהמשכורת תשולם להם במהירות, ומאידך הוזהרו שאם לא יחתמו, לא יקבלו את הכסף.

העובדים קיבלו את משכורות מאי ויוני אך שאר הזכויות לא שולמו. עובד שחתם על ייפוי כוח לגרינברג מספר כי הוא מחכה לכל יתר הזכויות שלו: ימי חופשה ומחלה, דמי הודעה מוקדמת ופיצויים. למפרקים ולגרינברג אין נתונים מרוכזים לגבי החוב לעובדים. המפרקים מדברים על כ־300 עובדים שהגישו תביעות, ואין הערכה לגבי דרישת החוב הכוללת, שמסתכמת כנראה במיליוני שקלים בודדים. יש לציין שחלק גדול מהעובדים המשיכו לעבוד בחברה אחרי שנרכשה על ידי אלקו.

העובדים שחתמו בלחץ ההנהלה אצל גרינברג, מתוסכלים מכך שכמה עשרות עובדים ששכרו עורכי דין אחרים כבר קרובים יותר לקבלת הכסף, לאחר שתביעותיהם הועברו לביטוח לאומי.

כאילו שילמנו

ב־1 בנובמבר 2017 נכנס לקופה התשלום של אלקו, והנאמנים הזדרזו לחלק ממנו לגורמים חשובים שהגיע להם תשלום — הם עצמם. בדצמבר הם הגישו לבית המשפט המחוזי בירושלים בקשה לקבל מקדמה על שכר הטרחה. הם אמנם הודו שטרם סיימו לבדוק את תביעות החוב, ולא כתבו מילה על התשלום לעובדים, אך הציגו דרישת שכר שמבוססת על הכספים שבכוונתם לחלק לנושים בעתיד.

תקנה 8א לתקנות שכר הטרחה מעניקה לבעלי תפקיד את השכר הגבוה ביותר, אך קובעת שהם רשאים לדרוש אותו רק אם חילקו בפועל כסף לכל הנושים. באותו שלב, המפרקים לא שילמו לנושים הרגילים והעובדים קיבלו רק את משכורתם. למרות זאת, השלושה הציגו תחשיב שהם עתידים לחלק 140 מיליון שקל מתוך 335 מיליון שקל — 43% מהחוב, שמתירים להם לדרוש בין 5% ל־7% מהסכום. לטענתם, מדובר בכ־8 מיליון שקל, והם ביקשו לקבל כמקדמה חצי מהסכום.

במקום לדחות על הסף את הדרישה, הכנ"רית אישרה. בינואר פסק השופט שחם שכר טרחה של 3 מיליון שקל ומע"מ כמקדמה. מאז חלפו תשעה חודשים, והעובדים עדיין מחכים לכסף שלהם.

תגובת המפרקים: "עד כה הוגשו כ־600 תביעות חוב, כמחציתן של עובדים. כ־50 מהן הוכרעו והועברו לביטוח לאומי. בנוסף מבוצעת בדיקה שנייה של עוד כ־80 תביעות עובדים. אנו מעריכים שעד סוף אוקטובר יוכרעו מרבית תביעות החוב. המועד האחרון להגשת התביעות הוא 31 בדצמבר, ואנו עושים מאמץ להשלים את הבדיקה כדי לחלק כספים לנושים, לאחר שיחלוף המועד האחרון להגשת תביעות החוב".

ממשרד הכנ"רית נמסר כי "בעלי התפקיד לא קיבלו שכר אלא מקדמה. הכנ"ר ציין במפורש כי אינו מתנגד למקדמה, מבלי להסכים למנגנון השכר, לאופן החישוב או לגובהו הסופי. בעל תפקיד, בוודאי בתיק בעל פעילות רחבה כמו במקרה הזה, זכאי למקדמת שכר. בעניין העובדים, הרי שעל אף תמיכת הכנ"ר, בית המשפט לא אישר הסדר נושים והעדיף להורות על פירוק החברות, מה שעיכב את ההליך. צו הפירוק ניתן לפני כחצי שנה בלבד".