תוכנית המתאר לכינרת: תחילתה של מציאות יזמית חדשה

בשיתוף מערכת זירת הנדל"ן

המרכז המסחרי של ויתניה בחוף מגדל. מבלים ללא מכוניות יעדיפו לשהות בקרבתו צילום: באדיבות ויתניה

תנופת פיתוח לצד מגבלות בנייה

ויתניה, אשר יוזמת, מקימה ומנהלת יותר מ-200 אלף מ"ר של מבני משרדים, מסחר ומגורים ברחבי הארץ, מתכננת להקים בשטח הפנוי בחוף מגדל בית מלון, שיצטרף לאלה הנבנים באזור כיום, בהם מלון מגדלא שצפוי לפתוח את שעריו כבר השנה.

לדברי זיו, "מעבר ליופיו של המקום הזה, יש לו גם משמעות תיירותית בלתי-רגילה, ולכן למדינה יש את כל הסיבות לקדם את התכנון בו ולפתח אותו. אם מגדלא פונה בעיקר לתיירות הצליינית, בית המלון שלנו יפנה לפלח התיירים הכללי, הישראלי והבינלאומי, ויהיה 'כוכב אחד מעל'".

החידוש המרכזי של התוכנית הוא חלוקת שטחה של הכינרת ל-37 מקטעים בארבע קטגוריות, כשבכל מקטע של האגם צפויות מגבלות בנייה והסדרת שימושים בהתאם לסיווגו. מגבלת הבנייה המרכזית סביב חופי האגם נוגעת לרצועה במרחק 50 מטר מהמים — ואולם באזורים שהוגדרו "קו חוף טבעי" או "קו חוף שמור", המשתרעים על פני מקטעים באורך כולל של כ–30 ק"מ (כ–46% מקו החוף) — קובעת התוכנית כי ניתן יהיה להגביל את הבנייה גם ברצועה רחבה יותר מ–50 מטר.

באזורים אלה ניתן יהיה להקים, באישור הוועדה המחוזית בלבד, תוכניות שהכרחי למקמן בסמוך לחוף הכינרת, או בנייה חדשה כתוספת למבנה קיים בהיקף מצומצם — שאינו עולה על קומה אחת או 3.5 מטרים מעל פני הקרקע הטבעיים.

"המגבלות האלה חשובות מאוד ובאות למנוע גם מאיתנו, היזמים, לפגוע באופיו הפסטורלי של המקום הזה, גם לאחר שיהיו בו תוכניות מפורטות", אומר זיו, ומדגיש כי בכל מקרה המגבלות לא משנות דבר מבחינת ויתניה, שכן גם התב"ע הקיימת באזור מגדל אוסרת על בנייה בקרבת קו המים ההיסטורי, שכבר מזמן נסוג לאחור.

עפר זיו, מנכ"ל ויתניה. "אנשים באים ליהנות - ומוצאים את עצמם בפקקים" צילום: עזרא לוי

התחנה הבאה – חוף מגדל

כאמור, התוכנית החדשה מבקשת גם לתת מענה לבעיית עומסי התחבורה המאפיינים את האזור בעונת הרחצה, וקובעת כי יש לעודד את השימוש בתחבורה ציבורית באמצעות הקמת חניוני "חנה וסע" בצומת צמח, בצומת עמיעד ובצומת פוריה; וכן שילוב רכבת כאמצעי הסעת המונים, לרבות תוספת תחנת רכבת בצומת עמיעד, מלבד התחנה המאושרת בצמח.

מלבד ההקלה על העומס בכבישים, הרי שאם חזון הרכבת יתממש מדובר גם בבשורה של ממש לבעלי הנכסים המסחריים בכינרת, מסוגה של ויתניה. זאת, משום שמבלים שיגיעו ללא אמצעי ניוד משלהם, יעדיפו ככל הנראה לשהות בקרבה יחסית למוקדי הבילוי והפנאי.

זיו מוסיף כי "כבר מזמן היתה צריכה להיות רכבת לחופי הכינרת. באזור יש מחסור חמור בחניה מוסדרת, מה שגורם לכך שבימי החופשות יש עומסי תנועה כבדים בסובב הכינרת ובדרכים המובילות אליה. אף שמשמישים כיום מגרשי חניה באזור, הדבר נעשה על תשתית לא רחבה מספיק, וזה מתבטא בפקקים בכניסות וביציאות. בסופו של דבר, אנשים באים לכאן כדי ליהנות, אבל בסוף מוצאים את עצמם תקועים שעות במכונית".