יש לאמץ את מהפכת בג"ץ בנושא המזונות לא רק כלשונה – אלא גם ברוחה

מוגש מטעם DUN'S 100

למעלה משנה לאחר שבית המשפט העליון פרסם פסק דין עקרוני ותקדימי בנוגע לסוגיית המזונות ובתוך כך שרבב אל תוך הפסיקה הנ"ל שתי סוגיות טעונות לא פחות - משמורת וחלוקת זמני שהות כחלק מהדרך לקבוע את דמי המזונות של הילדים, ניתן לקבוע, שאמנם הפסיקה חוללה מחד מהפכה של ממש, אך מנגד ייצרה בעיות חדשות שאיש לא נתן עליהן את הדעת קודם.

ובמה דברים אמורים? פסיקת בית המשפט העליון אמנם העמידה לראשונה את המזונות על סכום שאמור להיות ריאלי בהתאם להכנסות הצדדים, זמני השהות שלהם עם הילדים, וצורכי הילדים – כך ששני ההורים יוכלו להמשיך את חייהם בכבוד ובד בבד לאפשר להם לגדל את הילדים, אך יצרה במקביל בעיה חדשה, בכך שבתי המשפט לענייני משפחה, בדרגת בית משפט שלום, נוטלים כיום חירות ופרשנות של פס"ד זה לפי ראות עיניהם והשקפת עולמם האישית.

אמנם נכון הדבר כי לבית המשפט לענייני משפחה נתונה זכות מלאה לשיקול דעת לפרש את פסק הדין הנ"ל, אך קיימת האפשרות האבסורדית שבשני אולמות שונים באותו בית משפט, יינתנו פסיקות שונות לחלוטין, שיתבססו על בסיס נתונים דומים, אך ורק בשל השקפת עולמם האישית השונה של השופטים. במילים פשוטות – החלטה הרת גורל תלויה אך ורק בשאלה לאיזו דלת של איזה אולם נכנסו הצדדים.

עו"ד מורן סמון

פסק הדין העקרוני של שופטי בית המשפט העליון נועד להגדיר את הדרך שבה יש לחשב את דמי המזונות מתוך רצון לאזן בין ההורים ולא בכדי לייצר העדפה על רקע מגדרי, וזאת ברוח התקופה המשתנה ומתוך ראיית טובת הילדים. למרבה הצער, בבתי המשפט לענייני משפחה, ניתנת באולמות שונים פרשנות רחבה (ויש יאמרו - אולי אף רחבה מדי) לפסק הדין של שופטי בית המשפט העליון.

כך, אנחנו מוצאים פסיקות של שופטי בית המשפט לענייני משפחה שלפעמים סותרות לחלוטין הן את הטקסט והן את הרוח. כך לדוגמא,פסיקת כב' השופט עובד אליאס שהחליט לחולל מהפכה משל עצמו, בכך שקבע כי פסק הדין של בית המשפט העליון מהווה שינוי נסיבות המצדיק פתיחה של כל תיק מזונות, ואין צורך בשינוי נסיבות מלבד זאת.לעומתו יש את פסק הדין של כב' הרב אליהו אדרי, ראש בית הדין האזורי בבאר שבע, שקבע כי פס"ד של בית המשפט העליון בנושא המזונות מנוגד להלכה.

לפיכך ניתן היה לצפות שבתי המשפט לענייני משפחה ובתי הדין הרבניים יאמצו את לא רק את הטקסט של פסה"ד ככתבו וכלשונו, אלא גם את רוח הדברים, שאליהם כיוונו 11 שופטי בית המשפט העליון בפסיקתם זו. חשוב לזכור, שלרוב בית המשפט העליון לא יתערב בפסיקה של בית המשפט לענייני משפחה, אלא אם כן יש חריגה. פסיקה המנוגדת להלכה העקרונית שנפסקה על ידי בית המשפט העליון עשויה להיחשב כחריגה.

בסופו של דבר חשוב לזכור כי פסיקת בית המשפט לענייני משפחה אינה פסיקה מחייבת. הפסיקה היחידה שמחייבת היא זו של בית המשפט העליון. המשמעות היא שקיימת סבירות גבוהה ביותר שבית המשפט העליון יהפוך כל החלטה המנוגדת או סותרת את פס"ד העקרוני שניתן על ידו. התהליך הנ"ל עלול להיות יקר כלכלית, מיותר ולהקשות על הצדדים, בשל ריבוי הליכים משפטיים שיסתיימו בהגעה לבית המשפט העליון – רק בכדי שזה יפרש בעצמו את פסק הדין העקרוני שניתן על ידו.את האבסורד המתואר ניתן ומומלץ למנוע באולם בית המשפט לענייני משפחה.

אז מה עושים? לפני שרצים להגיש תביעה להפחתת מזונות על בסיס הפסיקה של בית המשפט העליון, צריך לבחון טוב טוב את נסיבות המקרה הספציפי ולא להסתמך רק על פסה"ד כעילה לפתיחת ההליך מחדש.

הכותבת הינה עו"ד לדיני משפחה וירושה, בעלת משרד עו"ד מורן סמון לדיני משפחה וירושה ומנכ"לית משותפת במכון לניהול משברים במשפחה