"אני, כעורך דין פלילי, מוכר את הלב"
קווים לדמותו הסוערת, הג'ינג'ית, השוצפת, הלוחמנית והלעומתית של יעקב וינרוט, מבכירי עורכי הדין בישראל, שהלך הבוקר לעולמו
"כעורך דין מסחרי, אתה מוכר רק את המוח, אתה מוכר את האינטלקט. אני כעורך דין פלילי מוכר את הלב ואת הכליות ואת דם התמצית. את עצמי אני מוכר". אמר יעקב וינרוט, כנאשם בתיק שוקי ויטה. דווקא במשפט שבו הופיע עו"ד ד"ר יעקב וינרוט כנאשם במתן שוחד לפקיד השומה שוקי ויטה, הזדקקו במלוא עוצמתם אישיותו, נפשו ונשמתו. וינרוט זעק את חפותו בקול נוקב ודומע שהדהד ברחבי אולמו של השופט גלעד נויטל.
ציניקנים העירו שמדובר בטקטיקה, בהצגה, אבל דווקא שם האמנתי לו. כסנגור לא תמיד האמנתי לטיעוניו אך כשסינגר על עצמו — האמנתי לו. איני מומחה לקשרים בין גוף לנפש, אבל נדמה לי שהמשפט הזה היה קו פרשת המים בהידרדרות בריאותו. צלקת ההעמדה לדין, אף שהסתיימה בזיכוי, מעולם לא הגלידה.
“משהו לתיקון עולם”
וינרוט הגן על שוקי ויטה כאשר ויטה טיפל בלקוחות שלו כמיכאל צ'רנוי וארקדי גאידמק. מדינת ישראל פירשה זיקה זו כיחסי שוחד: שכר הטרחה הנמוך שגבה מויטה היה ה"מתת" של וינרוט. "אתם, עם כל הכבוד, לא הייתם פעם אחת בשוק הפרטי ולא ראיתם איך נגבה שכר טרחה. הקריטריונים לא נהירים לכם", הטיח בנציגי התביעה, והמשיך במונולוג שוצף: "באף משרד ליטיגציה אין תעריפון של שכר טרחה. אין נורמה, אז אני לא מבין מה זה שכר חריג. כשאנחנו מטפלים באנשים שאין להם, אנחנו מתחשבים. ואת רמת ההתחשבות הראיתי פה. זאת טענת ההגנה המרכזית שלי. אני שרוי בתוך אחד המקצועות הכי קפיטליסטיים בעולם. כשבא אלי אדם שאין לו, במצוקה, עטוף ביגון, ואני מסוגל לתת לו את העזרה שלי אז באותו רגע אני מטפל בפציינט ולא בקליינט. באותו רגע אני עושה משהו לתיקון עולם. משהו שעולה בקנה אחד עם תורת החסד שעליה גדלתי. זה לא כי אני איש טוב. זה צורך אישיותי".
לצד הוויכוח על שכר הטרחה, התמקד המשפט בביצה הישראלית המוכרת שמערבבת קשרים, היכרויות וניגודי עניינים שנמתחים לעתים לטענות שוחד. וינרוט, יחד עם עורכי הדין דני שינמן ודן אבי־יצחק, ייצגו אז אנשי ציבור כשבזמנים אחרים נזקקו לשרותיהם בעבור לקוחותיהם.
"אם הדבר הזה מהווה שוחד, היה צריך להכניס לבית הסוהר את (נוקב בכמה שמות), את כל העולם", טען וינרוט,"לפי המחשבה של התביעה, יש לי אינטרסים בכל מדינת ישראל. אני לא יכול להופיע. אני גוזר על עצמי כליה. אם אני מופיע מול איש ציבור אחרי שייצגתי אותו, הדבר נתון ללבו. הבעיה היא שלו... ואם הוא חושב שיש לו איזושהי בעיה, הוא יכול לשתף בתיק הזה עוד מישהו, הוא יכול לדווח על זה.
עו"ד יעקב וינרוט עם דני דנקנר, בבית המשפט צילום: עטא עוויסאת
"גם שופט ששולח את הבן שלו להתמחות אצלי הוא אסיר תודה. גם שופט שמקבל המלצה שלי הוא אסיר תודה. אסירוּת תודה איננה מהווה ניגוד עניינים פסול. על פי הנורמות הצבועות האלה — סליחה על הביטוי, ואני חייב להשתמש בביטוי הזה — אני לא יכול להופיע אצל הרבה מאוד מהשופטים פה, גם לא אצל הרבה בבית המשפט העליון".
“דיסה בלולה בפסק הדין”
בתיק הולילנד הורחבה עבירת השוחד גם על המאכערים. השופט דוד רוזן קבע שדני דנקנר שיחד את מנהל מינהל מקרקעי ישראל יעקב אפרתי באמצעות אחיינו של אפרתי מאיר רבין. בערעור בעליון ייצג וינרוט את דנקנר. זו "אנומליה שלא נתקלתי בה בחיי", תקף וינרוט את פסק דינו של רוזן במאמציו להלבין את השימוש במאכערים: "מאכערים זה עניין שלא מריח טוב, אבל אף אחד לא אמר שזה לא חוקי, ואז לפתע מתברר שדנקנר הודה שלא מדעת באשמה – די בהודאה ששילם לרבין כדי שישתמש בקשרים שלו כדי שיורשע. אין שום איסור על הפעלת קשרים. אין איסור על ח"כ שעזב את הכנסת לפני שנה להיות שדלן. אנו יכולים לעצום את העיניים ולהיות תמימים. ליוצאי מערכת יש קשרים אישיים וזה עוזר. רוזן קבע שכל מה שיש לרבין זה קשרים והפעלתם הם עבירה פלילית. רוב המאכערים הם מהסוג של רבין: קשרים לא כישורים. עד היום לא העמידו אף אדם לדין בגלל שהשתמש במאכער.
"יש דייסה בלולה בתוך פסק הדין שקשה לצאת ממנה", סיכם וינרוט, "מפעלי תעשייה בישראל מעסיקים 4,000 מאכערים. בית המשפט העליון קבע שחופש העיסוק מאפשר זאת".
“דכנר? במקל אסור היה לגעת בו”
בטיעונו הקדיש וינרוט פרק לעד המדינה המנוח, שמואל דכנר: "טעות קשה נוספת של בית המשפט היא בהסתמכות על עד המדינה. אין ספק שהוא אדם יוצא דופן, משהו באישיות שלו לא הפריע לו לטעון כך וההיפך. כלל ההיפוך לא חל עליו. הוא שיקר, פיברק מסמכים, הפליל חפים מפשע. כאן בית המשפט צריך היה להגיד: 'די. עד כזה לא קיים. איננו. לא אתן לו להוליך אותי שולל'. אנחנו גם לא חקרנו אותו חקירה נגדית. בית המשפט היה צריך להשליך את העדות שלו לפח. אבל מה הוא עושה, את הדבר החמור ביותר במקרה שלנו — לא פחות ולא יותר, בית המשפט מתייחס אליו כמאיר את התמונה, מסיר את הכתמים. מצטט את מה שהוא אומר, מבלי להזכיר שהוא חזר בו מדבריו. זה משהו מדהים. זה מביא אותו לטעות אחר טעות”. והוא (השופט רוזן — מ”ג) היה דן יחיד. זו הסיבה שאסור לתת לדן יחיד לשבת בתיק כזה. זה המקרה שאתם צריכים להתערב גם בקביעות עובדתיות".
השופט עמית: "אתה רוצה שנעלים את עד המדינה מפסק הדין?"
וינרוט: "אסור לגעת בו, אפילו במקל".
“היהדות של השופט ברק אינה היהדות שלי”
ב־1992 ניסח וינרוט את עמדת ש"ס לחוקי היסוד: כבוד האדם וחירותו וחופש העיסוק אותם הכתיר השופט אהרן ברק כ"מהפכה החוקתית". חוקי יסוד אלה הנחילו את צירוף המלים "יהודית ודמוקרטית" כשני רכיבי זהותה של המדינה. ברק ביקש לגשר על הסתירה ביניהן.
וינרוט נדרש לקביעה של ברק לפיה "יהודית ודמוקרטית" אינן הגדרות ניגודיות אלא משלימות והרמוניות: "על מנת להדגים עד כמה תיתכן סתירה בין יהדותה של המדינה לדמוקרטיותה, אקח לדוגמה ערך מאוד לא אוניברסלי כשמירת ייחודו של העם היהודי על ידי התנגדות לנישואי תערובת, להתבוללות ולהטמעה. שהמחנך יאמר לתלמידו: 'גם אם מקננת בקירבך אהבה בוערת לנערה נכריה אל תישא אותה' וייתכן אף כי המורה יוסיף ויאמר כי המעשה הזה גובל בבגידה לאומית.
"ברק מדבר על זהות בין יהדות לאוניברסליות. היהדות של ברק היא לא היהדות שלי. בשביל הערכים האוניברסליים עדיף ללכת ולחיות ביוניברס. בפריז הערכים האוניברסליים הרבה יותר תקפים וחזקים מאשר פה... ברק מתעלם מהיהודי האותנטי, הוא מבקש להפריד בין היהודי לבין דתו וקהילתו האתנית כדי לצרפו בכור המצרף הדמוקרטי ממנו ייצא בודד ועירום, פרט יחידי וגלמוד הדומה מכל הבחינות לפרטים האחרים".
