הסחורות לא עומדות בקצב

מצב הסחר בסחורות ישראליות הוא הגרוע ביותר בתולדות המשק. לפי נתונים חדשים שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס) בסוף השבוע שעבר, הגירעון המסחרי המצטבר בסחורות הגיע מתחילת השנה לרמות שיא ועומד כעת על 18.8 מיליארד דולר - זינוק חד של כ־81.7% לעומת אשתקד.

אם תישמר מגמה זו, השנה יזנק הגירעון המסחרי של ישראל לרמת שיא של כ־25 מיליארד דולר. מדובר בסכום חסר תקדים וגבוה ב־37% מהשיא הקודם שנרשם ב־2013, אז עמד הגירעון המסחרי על כ־18.3 מיליארד דולר.

התעמקות במספרים חושפת כי הסיבה לזינוק היא צמיחה מתונה ביצוא הסחורות לעומת זינוק חד ביבואן. בניכוי הסחר ביהלומים, מטוסים ואנרגיה, העלייה ביצוא מסתכמת בכ־12% על פני עשור. בחישוב הכולל את יצוא היהלומים המצב עגום עוד יותר, והעלייה הנרשמת באותה התקופה מצטמצמת ל־4%־5% בלבד. לעומת זאת, יבוא הסחורות לישראל באותן השנים רשם זינוק של כ־43%.

הגורמים הם מבניים

איך הגענו למצב כזה מבלי התערבות של משרד האוצר או בנק ישראל? הסיבה לכך פשוטה: בזמן שגירעון הסחורות טיפס, הזינוק החד והמרשים בשירותים גרם לכולם להירדם. יצוא השירותים של ישראל המריא ונטרל את הגירעון בסחורות, כך שחשבון הסחר הכולל רשם בשנים האחרונות עודף בלתי מבוטל. לפי הערכות, בשנים הקרובות יצוא השירותים יגיע למחצית מסך היצוא.

הארגונים הבינלאומיים מעודדים מדינות להפוך לכלכלות שירותים. קרן המטבע הבינלאומית פרסמה סקירות בהן היא מדגישה את יתרונות יצוא השירותים, והסיבות להעדיפו על פני יצוא סחורות. למשל, המכסים הכבדים על סחורות שמטילה ארה"ב כחלק ממלחמת הסחר, מקשה על יצואן. עם זאת, קשה יותר לבלום יצוא שירותים, שהם, מטבע הדברים, לא מוחשיים.

אין עוררין על כך שהמעבר לכלכלת שירותים והפיכת ישראל ליצואנית שירותים הם הישג. אך המעבר חד מדי, וחשוב לא לוותר על אף מנוע צמיחה. אז למה אנחנו בדרך לגירעון חסר תקדים במאזן הסחורות? אחד ההסברים הוא התייקרות הסחורות, לרבות מחירי הנפט, שגרמו להתייקרות היבוא במונחי דולרים. עם זאת, גם אם מנטרלים את הסחר בחומרי אנרגיה, התוצאות לא פחות מטרידות. עדיין מדובר בזינוק של כ־88% ב־2018 בהשוואה לגירעון ב־2017. זאת, בהנחה שקצב צמיחת יצוא ויבוא הסחורות יהיה כפי שהיה בשלושת הרבעונים הראשונים של השנה.

אם כך, ההסברים הם הגורמים המבניים. התחזקות השקל אל מול הדולר והיורו הופכת את רווחי היצואנים קטנים יותר במונחים שקליים, שכן עבור אותה כמות דולרים היצואן מקבל פחות שקלים. בהקשר הזה נזכיר כי התעשיינים התלוננו בעבר על כך ששר האוצר כחלון העלה את שכר המינימום וגם הארנונה מתייקרת אוטומטית כי האוצר שינה את שיטת העדכון. החשמל מתייקר גם הוא וכך גם כלל התשומות.

משרד הכלכלה לא מתרגש

בקדנציה הנוכחית הסתפק האוצר בתוכנית "נטו תעשייה", שהציעה בעיקר שינויים קוסמטיים ולא השקעות אמיתיות ולכן לא הצליחה לטפל בבעיות העומק: מחסור בכוח אדם בכלל ומיומן בפרט, ציוד מיושן ועלויות ייצור גבוהות. גם הצעתה של התאחדות התעשיינים לאמץ את הצעד של נשיא ארה"ב טראמפ, ולהגביר את "הפחת המואץ" — הכרה ברכישת ציוד כהוצאה מוכרת - נותרה בחוץ בגלל עלותה.

הפחת המואץ בישראל עומד על 20%־40%. טראמפ קבע פחת מואץ של 100% בחמש השנים הראשונות על כל הציוד הנרכש בארה''ב. המטרה ברורה: עידוד רכישת ציוד חדיש שישפר באופן דרמטי את הפריון ויעודד את הייצור והיצוא. גם התקציבים להכשרות מקצועיות בתעשייה הישראלית לקו בחסר.

במשרד הכלכלה טוענים כי לפי נתוניהם, העלייה ביצוא הכולל תגיע השנה לשיא. הם לא מייחסים חשיבות רבה לירידה של "סעיף אחד", אם השורה התחתונה בעלייה. רק בנק ישראל, בהתעקשותו שלא להעלות ריבית כדי להגן על שער החליפין, מסבסד בעקיפין את היצואנים. הגיע הזמן להתקדם שלב ולחשוב על תחרותיות והגברת הפריון. הפעם לא במונחי חיזוק הדולר באמצעות רכישות, אלא דרך שינויים מבניים במשק שיהפכו את ישראל לתחרותית יותר, בדומה לתהליך המתרחש בסקטור השירותים הגואה.