צרות של עשירים – פושעי הצווארון הלבן

שחיתויות, גנבות ומעילות אינם דבר חדש, הם נבראו יחד עם האדם הראשון והשתכללו במהלך הדורות

בשיתוף גל חקירות - ייעוץ ומידע 11.10.18

אם בעבר המושג פושע התייחס לטיפוסים כמו פייגין הנוכל, מ"אוליבר טוויסט" של צ'ארלס דיקנס, כיום הגדרת המושג בעיני משטרה או חוקר פרטי רחבה ואינה בהכרח תולדה של עוני וצורך קיומי.

עוד בימי קדם זיהו את פוטנציאל ההשחתה שיש בעבירות של שוחד וגזל. ומסיפור נבות ועד ימינו מתקבלת העובדה שאת עבירות הצווארון הלבן מבצעים אנשים בעלי מעמד, כח, שררה ויכולת השפעה. אנשים שצברו ממון, הון פוליטי וקשרים בחלונות הגבוהים.

 

מכאן שלפרופיל הגנב "הקלאסי" נוסף אלמנט "נוצץ", של אדם המבצע פשעים כגון מעילה, מרמה והפרת אמונים, קבלת שוחד, סחר במידע פנים וכד', גנבה למטרת רווח אישי ולא למטרות צדק כמו רובין הוד. עוד נכנסים להגדרה פשעי שחיתות שלטונית, פוליטיקאים מושחתים, קשרים לא ראויים בין הון ושלטון וכד, מציאות שהפכה לשגרה במחוזותינו.

 

ההגדרה כפי שהיא מקובלת היום הוטבעה ע"י הסוציולוג והקרימינולוג האמריקאי אדווין סטרלנד בשנת 1939 על פיה עבירת צווארון לבן היא "עבירה של אדם מכובד בעל מעמד חברתי גבוה". לא נכללים כאן פשעים ארגוניים אחרים המתבצעים ע"י עובדים זוטרים, גנבות, מעילות וזיופים או הדלפת מידע של עובדים, אלה אמנם מעשים פליליים אך לא נכנסים בקטגוריה "הנוצצת" הזאת.

 

סרטי הוליווד מלאים בפושעי הצווארון הלבן, יש בהם קסם, כריזמה ותעוזה, אך המציאות אפילו עולה על התסריטים הדמיוניים ביותר ולא פעם שומעים על איש רם מעלה שמעל בכספים ובאמון הציבור. בכיר בחברה, בארגון או בממשלה, אדם שלא היה חסר לו כלום אך נתפס מבצע מעשה הונאה. למה הוא עשה את זה? מה גרם לו במעמדו לפעול בניגוד לחוק ולבצע פשע כלכלי ופלילי?

 

המניעים לביצוע עבירות צווארון לבן הם מגוונים ובעיקרם נובעים מהיבטים פסיכולוגים ותאבת בצע טהורה. האהבה לכסף, המרדף אחר עוד ועוד, תחושת הכח והשליטה שמעבירה אנשים על דעתם ומדלגת מעל הערכים והנורמות והופכת אותם לעבריינים.

 

במקרים רבים, פושעי הצווארון הלבן חשים עצמם מעל החוק, מעל "פשוטי העם" או פשוטי הארגון. הם מרשים לעצמם דפוסים פסולים והתנהגות שאינה מקובלת בכל אמות מידה מקובלות. תחושת "אני ואפסי עוד" שגורמת לעבריין לא לחשוש מהתוצאות.

 

מחקרים בעולם חקירות פרטיות מצאו שסיבה נוספת לביצוע עבירות צווארון לבן היא החשש שהכל פשוט יעלם. רמת החיים אותה סיגלו לעצמם, המוניטין, הסטאטוס והקשרים שרקמו עלולים להיפגע ולהיעלם באם יאבדו את הונם ויפשטו את רגלם. פחד זה מוביל אותם למעול, לגזול ולבגוד באמון הארגון והציבור.

 

מאחר ומדובר על אנשים מן המעמד הבכיר בחברה ובארגונים, איתור המעשים החמורים אינו דבר של מה בכך. לא ניתן לצאת בהאשמות ללא עובדות והוכחות חד משמעיות. את איסוף הראיות נדרש לבצע בדיסקרטיות רבה, בעבודת בילוש חשאית ע"י חוקר פרטי או המשטרה האוספת שבבי מידע ממקורות שונים.

 

כאשר יש אפילו קצה קצהו של חשד לעבירות פליליות, כאלה ואחרות, המתבצעות בידי בכיר כזה או אחר, נכנסים לתמונה חוקרים פרטיים המבצעים עבודת איתור מידע, איסוף ראיות והוכחות באמצעים טכנולוגים מתקדמים ובטכניקות בילוש מסורתיות.

 

השנים האחרונות מוכיחות כי הן הרשות המחוקקת והן הרשות המבצעת, אינן מקלות ראש בתיקים העבים שהחוקרים מניחים לפתחיהם בסוגיות של עברות צווארון לבן, תאי הכלא התמלאו בעברייני האלפיון עליון, מטייקונים ועד שרים וראשי מדינה. הצווארון הלבן מעולם לא היה מלוכלך יותר.