איך לא חשבו על זה קודם? שר מוציאה אלבום קאברים לשירי להקת אבבא

הכל התחיל במיוזיקל הקולנועי “מאמא מיה 2”, שעלה למסכים בקיץ האחרון, עשר שנים בדיוק אחרי ה”מאמא מיה” הראשון. לכבוד סרט ההמשך, המופרך אפילו יותר מקודמו, קיבלו המעריצים הנאמנים הפתעה: הופעת אורח של אגנתה פלסקוג בכבודה ובעצמה? לא ולא! הופעת אורח של שר כמובן.

“כמו אלוהים, או כמו הזמן, שר היא מושג כל כך בל יתואר ומקיף שהסמיוטיקה הלקויה של השפה האנושית לא יכולה לסכם אותה במלואה”, נכתב במגזין “Dazed and Confused” על הופעת האורח של שר בסרט.

האלבום, כמו שר, מתקיים מחוץ לזמן. הוא משלב בין להיטי יורודיסקו נוסטלגיים לבין אפקטים מסונתזים כאילו־עתידניים צילום: Warner Bros

קול שאין סיכוי לטעות בו

הביקורות על הסרט היו מעורבות — השורה התחתונה של מרבית המבקרים היתה שמדובר בסרט מזעזע אך מהנה. אך נדמה כי כולם נהנו מנוכחותה הקאמפית של שר. הכוכבת הגיחה על המסך ברוב הוד והדר, בחליפה לבנה ופאה בלונדינית א־לה ליידי גאגא, ושרה בסרט את “פרננדו” לאנדי גרסיה המגלם מאהב מקסיקני ישן שלה. הביצוע שלה היה כל כך מרשים שביורן אולבאוס מאבבא אמר: “היא הפכה את ‘פרננדו’ לשלה. זה שיר שלה עכשיו”.

ראתה שר כי טוב והחליטה להוציא אלבום שלם של קאברים לאבבא. האלבום נפתח בשיר “Dancing Queen”. מהרגע הראשון ברור שזאת לא הגרסה המקורית של אבבא. הכל נשמע קצת מסונתז יותר, קצת מודרני, קצת דאנסי יותר. אבל שום דבר לא יכול להכין אותך לקול המנוזל והאנדרוגיני שנכנס אחרי 19 שניות. קול שלא מזכיר בשום דבר את העדינות של אגנתה ואנני־פריד. קול שנשמע כמו פרי בשל מדי. תאהבו, תשנאו, תגידו מה שתגידו — מדובר בקול של שר שאי אפשר שלא לזהות, ואין שום סיכוי לטעות בו.

וככה זה ממשיך, שיר אחרי שיר. שר מבצעת כאן את “ווטרלו”, את “SOS”, את “מאמא מיה”, “צ’יקיטיטה” וכל יתר הקאנון של אבבא, בגרסאות דאנס־לייט, עם אוטו־טיון, קצת אומצה־אומצה ועם פאתוס ברודוויי גדול מהחיים.

כשהבמאי של “מאמא מיה 2” נשאל איך הוא יכול היה ללהק את שר בת ה־72 לתפקיד אימה של מריל סטריפ, אף שהיא מבוגרת ממנה רק בשלוש שנים, הוא השיב כי “שר מתקיימת מחוץ לזמן”.

שר בהופעה. ברור שהאלבום “Dancing Queen” הוא שלה ולא של אבבא צילום: ETHAN MILLER

תשרוד עם הג’וקים

גם האלבום הזה מתקיים מחוץ לזמן. השילוב הטראשי בין להיטי היורודיסקו המוכרים והנוסטלגיים משנות השבעים לבין האפקטים המסונתזים הכאילו־עתידניים, שלמעשה לקוחים מהקאמבק של שר מסוף הניינטיז, מייצרים איזושהי בועה נצחית של טראש מסיבות על־זמני שיתאים לנצח לכל חתונה, בר מצווה, קריוקי, מסיבת גייז או מופע דראג.

“Dancing Queen” הוא אלבום האולפן ה־26 של שר, שיוצא 53 שנה אחרי אלבומה הראשון. כדי לקדם את האלבום שר התראיינה ל”טודיי שואו”, תוכנית הבוקר של NBC. היא דיברה על אהבתה לאבבא (שנולדה בעקבות הסרט האוסטרלי “חתונתה של מיוריאל”), על סוד המראה הצעיר שלה (לטענתה, מדובר בגנים טובים ושליכטות של מייקאפ), והסכימה עם הקביעה שהיא תמיד נוחתת על הרגליים.

“אתה יודע מה אומרים”, היא אמרה למנחה, “כשסוף העולם יגיע, היחידים שישרדו הם הג’וקים ושר”. אפשר לנחש מה הג’וקים ישמעו במסיבת הניצחון הפוסט־אפוקליפטית שלהם.